התחלתי לראות את הסדרה הסמויה לפי המלצה של חבר, על ההתחלה ראיתי HBO וישר נדלקתי.
אני כבר בעונה רביעית ועד עכשיו אני לא מבין את העיקרון של הסדרה, משהו מושך אותי לראות עוד פרק ועוד פרק, אבל העלילה לא מתקדמת, קורה קצת מאד בכול עונה.
מצלמים את הכול שם, מתפזרים עם הפרק, בעונה 4 מסופר על אחד שהולך לראשות העיר, על הילדים שמוכרים סמים, על הילדים שמוכרים סמים אבל שהם בבית הספר, על ראש העיר הנוכחי, על מחלקת הרצח, על מחלקת הסמים, על הפקד, על הזאתי הג'ינג'ית, על עומר, וטיפ טיפה על מקנולטי שהוא בכלל היה השחקן הראשי ב-3 עונות הראשונות.
כול פרק זה סלט של צילומים..
השאלה מה אני מפספס? למה הסדרה הזאת כול כך טובה כמו שמלא אנשים ממליצים עליה בחום?

O:

זהירות - ספויילר!

240x320 - ערכת נושא לסוני אריקסון

****יש בהודעה מעט התייחסות לעונה 5, אבל אין פה ספוילרים למה שעומד לקרות****************
קודם כל יש פה אלמנט גדול של טעם אישי, אני, למשל, חושב שהסמויה היא הסדרה הטובה ביותר שראיתי (שלא רואה ממטר את הסופרנוס).
מה שמשך אותי אליה הוא כל נושא הריאליזם בסדרה, היא נותנת לך נקודת מבט על גבול הדוקומנטרי על החיים בבולטימור- המאבק בין הכנופיות, ההידרדרות של ילדים מבית הספר לעולם הפשע, המאבק של החתול והעכבר בין המשטרה לארגוני הפשיעה ועוד המון סיפורי משנה שהם פסיק מהעלילה הראשית אבל הם פתח לעולם שלם של עוולות וחוסר צדק (למשל, הסיפור של באבס והמלחמה בהתמכרות או בסצינה בבית ספר שילדה אחת משספת את הפנים של ילדה אחרת, זה מראה על האלימות בבתי הספר וכו...)
גם בהיקף העצום של הסדרה- אמנם היא מתרחשת אך ורק בבולטימור אבל היא נוגעת כמעט בכל תחומי החיים שלה: מוועדי העובדים וחיי מעמד הצווארון הכחול (עונה שנייה) דרך בתי הספר (עונה שלישית) הפן הפוליטי (עונה ארבע) ועולם העיתונות (עונה חמש).
ובגלל כל הריאליזם הזה יש פעמים שהסדרה לא זזה בקצב מהיר. כמו במציאות, יש חקירות שלוקחות המון זמן ותקועות בגלל חוסר ברמזים, וכמו במציאות לפעמים החבר'ה הרעים מנצחים ולא הכול נסגר בסרט יפה שסוגר את כל הקצוות ומקנולטי הולך לזיין מישהי רנדומלית בפאב. כמו כן,גם במציאות, אין לך גיבור אחד בחיים והחקירות הם למעשה תוצאה של מספר אנשים או שבמקרים מסוימים הדגש עובר למישהו אחר בגלל נסיבות ספציפיות ובגלל זה נראה לי החלוקה ופיזור בין הדמויות.
אם אני לא טועה אחד מהתסריטאים היה באמת שוטר מקוף (אאל"ט בניו יורק) לפני שהוא התחיל לכתוב, ותסריטאי שני היה באמת עיתונאי (מתקשר יותר לעונה חמש) ותסריטאי אחר היה יועץ בחירות, כלומר מדובר באנשים שבאמת חוו את כל החוויות והתסכולים שהתרחשו במציאות והביאו את זה לתוך הסדרה.
מעבר לריאליזם, הסדרה מעלה שאלות מאוד עמוקות ומאלצת אותך לעשות חשבון נפש עם עצמך-
עונה 3 והניסוי של "הניו אמסטרדם" היא דוגמה מצויינת. האם אתה מעלים עין מפעילות לא חוקית אם הדבר תורם לרמת החיים של שאר התושבים ובכך אתה נותן לפשע הודאה שנכשלת בתפקידך? מה יותר חשוב- בטחון האוכלוסיה או מאבק לא פוסק בפשע? (בפן האישי, אבא שלי שוטר ואחרי העונה הזו ישבו אני, הוא ודוד שלי ודיברו 3 שעות על הרעיון של באני וה"ניו אמסטרדם" ועלו שם נקודות מאוד מעניינות).
בעונה 4 שנוגעת בעולם הפוליטי, ואתה רואה את כל השחיתות מסביב ואת כל הקובינות ואיך הכול משפיע על המשטרה והחיים ברחוב.
עונה חמש נוגעת התפקיד התקשורת והשפעתה בזמן המודרני.
כלומר יש כאן סיפור משנה הרבה יותר רחב שזורם מתחת לפני השטח של העלילה הראשית.

קיצר, אני אהבתי את הסדרה תוך כדי הצפייה אבל התאהבתי בה אחרי שכל עונה נגמרה.

ואו, תגובה מאוד מעניינת! אני מזהה עם כול מה שרשמת.
כנראה שזה חלק ממה שמושך אותי לראות פרק אחר פרק. הסדרה מאוד ראליסטית, לא כמו כול הסדרות משטרה שכול פרק הוא מקרה וזה הופך את הסדרה ללא מעניינת ובלי עלילה כללית.
אף פעם לא ראיתי סדרה בנוסח הזה, כנראה שהיא אחת במינה. אין ספק שהסדרה איכותית מאוד מהסוג שאני אוהב.
בכול מנקרה, תודה על התגובה

זהירות - ספויילר!

240x320 - ערכת נושא לסוני אריקסון