בעיתונות אנחנו שומעים צד אחד מאוד קולני,
שמסביר לנו עד כמה הבריטים "לא הגיוניים" בהצבעתם לצאת מהאיחוד.
מה שלא שומעים - זה בעצם, למה הצעד הקיצוני נעשה.


האיחוד האירופי התחיל בכלל כפרוייקט שבריטניה וצרפת דחפו החל מהמאה ה19:
יצירת איחוד סחר בין שתי המדינות שימוטט את הפרוטקציוניזם ויבסס שלום כלל-אירופי,
בכתבים שהעלה בשבי לאחר כשלונו, נפוליאון כתב על איחוד סחר בין צרפת לבריטניה כדרך למניעת מלחמות עתידיות,
ולאחר מכן אף נחתם הסכם קובדן-שבלייה שעשה בדיוק זאת, ויצר מגיפת ליברליזציית סחר אירופית, שלמרבית הצער נבלמה מסיבות פוליטיות.
לאחר מלחמת העולם נהה ברור מה המחיר שביטול איחוד הסחר גובה, וחזרו לתמיכה גורפת בפרוייקט.

אז מה בעצם קרה?
למה בריטניה עזבה פרוייקט כה חשוב, בעל תועלת כה רבה?

החזון של איחוד-סחר כלל-אירופי, היה אכן חזון חשוב,
אבל - חזון זה הוחלף בחזון אחר, ותיק יותר: חזון איחוד פוליטי.
איחוד שבו בריטניה לא באמת תמכה, והתנגדה לו גם כשהיה תחת הגמוניה צרפתית, גם תחת הגמוניה גרמנית, ולאחר מכן כשעלה חשש להגמוניה רוסית-קומוניסטית.
החשש מהפיכת האיחוד הכלכלי לפוליטי - גרם לכך שבריטניה מעולם לא ויתרה על המטבע העצמאי שלה.

כמגמה ארוכת-טווח, הלחץ להרחבת המנדט של האיחוד מאיחוד כלכלי לאיחוד פוליטי - הצליח.
מגמה זו יצרה כשלים כבדים, שהם בתורם יצרו לחץ כבד להרחבות נוספות,
וכל זאת - כשבאיחוד האירופי נמנעים מטיפול בבעיות היסוד.
המשבר הכלכלי שהתקדם לפי התחזיות הפסימיות - והעתיק את מצב הstag-deflation ו2 העשורים האבודים ביפן, גרם ללחץ לטפל בבעיות היסוד, ההגירה המהירה לתוך בריטניה, שהביאה להפגנות מאוד אלימות, והגירת המהגרים מהמזה"ת לאירופה בעלת פוטנציאל אלים לא פחות - גרמו לבריטים להיווכח שהאיחוד יתקשה לטפל בבעיות יסוד אלו.


הבריטים מצידם, בטוחים שהיציאה מהאיחוד הפוליטי לא תגרור נסיגה חדה בהסכמי הסחר החופשי,
צעד שיפגע קשות גם בכלכלת האיחוד וגם בכלכלת בריטניה בטווח הקצר והבינוני,
ובטווח הרחוק, מהווה את אותה סכנה חמורה לשלום העולם, שגרם ליצירת האיחוד מלכתחילה.