http://www.foreignpolicy.com/articl..._ref_map=%5B%5D


In mid-July 1964, the State Department and the CIA sent a joint message asking the U.S. embassies in Argentina and Israel to check out an unverified intelligence report. They wanted to know whether the Argentines had agreed to sell Israel some 80-100 tons of uranium oxide, or "yellowcake," an essential product for fueling a nuclear reactor and thereby producing plutonium that can be used in weapons.

As it turned out, Washington had gotten information about the sale from the British government, which in turn had found out about it from the Canadians. All three governments were concerned about Israel's nuclear weapons ambitions, and the yellowcake transaction was strong evidence that something was amiss. American diplomats in Argentina confirmed the sale, which soon put the State Department in an awkward position: It would have to ask the Israelis about a transaction that flew in the face of their assurances that the country's nuclear program was for peaceful purposes only.

The story of the Argentine yellowcake sale to Israel has remained largely untold because Israel has gone to great lengths to keep it secret and because the U.S. government and its close allies have kept quiet about what they knew at the time. The United States has always been ambivalent about Israel's nuclear program, and exposing what it knew or suspected about the Israeli nuclear program could have caused the United States serious diplomatic problems with Israel's Arab neighbors and possibly the Soviet Union. This limited what Washington could do to circumscribe Israel's nuclear ambitions. Any kind of serious economic or political pressures, even if only contemplated by some, would have become public. And that could have been explosive domestically and internationally.

http://www.gwu.edu/~nsarchiv/nukevault/ebb432/

(ממש מפתיע אגב, שהתקשורת בארץ לא עסקה בכך. אולי כעת, כשזה בפורום...)

http://www.gabyweber.com/dwnld/buch...t_CNEA_1960.jpg

http://www.gabyweber.com/dwnld/buch...t_CNEA_1962.jpg

http://www.gabyweber.com/dwnld/buch...t_CNEA_1963.jpg

ידעתי שיחסים בינלאומיים הם מושתתי אינטרסים בצורה קיצונית, ולא מונעי רגש ואידאולוגיה, אבל עדיין מרשים לראות שארבע שנים אחרי שישראל תקעה לארגנטינה אצבע בעין במבצע חטיפת אייכמן, הם היו מוכנים למכור אורניום.

היו גם פעולות שהתבססו על סנטימנטים

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4399947,00.html

הסוד נחשף: כך ארגנטינה סייעה לגרעין הישראלי
לפי מסמכים שנחשפו על ידי הארכיון האמריקני ופורסמו ב"פוריין פוליסי", ישראל רכשה ב-1964 מארגנטינה 80 עד 100 טון של "עוגה צהובה" - שלב הכרחי בדרך לפצצה. ארה"ב לא ידעה דבר

לאחר כ-50 שנה נחשפת חתיכה נוספת בפאזל המסתורי של הגרעין הישראלי . בכתבה נרחבת שפרסם המגזין "פוריין פוליסי" מתואר כיצד הצליחה ישראל בשנות ה-60 של המאה שעברה לרכוש מארגנטינה בין 80 ל-100 טון של "עוגה צהובה" - אבקה המופקת מעפרות אורניום - המהווה שלב חיוני בדרך לפצצה גרעינית, לפי מקורות זרים. בישראל שומרים על מדיניות של עמימות בנושא הגרעין.

הכתבה מתבססת על 42 מסמכים מסווגים, שפורסמו לראשונה על ידי הארכיון האמריקני לביטחון לאומי ופרויקט ההיסטוריה הבינלאומית של העשרת הגרעין. המגזין האמריקני מזכיר כי אחד מההיבטים של פרויקט הגרעין הישראלי שנותרו מסתוריים הוא כיצד ישראל הצליחה להשיג מרכיבים שיהפכו את תוכנית הגרעין שלה לצבאית.

ישראל בנתה את הכור בדימונה בסיוע של צרפת שהסכימה לספק לה דלק גרעיני, אולם תחת שלטונו של שארל דה גול השתנתה המדיניות הצרפתית ועד שנת 1963, כשבניית הכור כמעט הושלמה, הטילה צרפת מגבלות חמורות על אספקת אורניום לדימונה.

לפי הכתבה במגזין האמריקני, בשלב זה ישראל ניסתה להפיק אורניום מפוספטים, אך בשל העלויות הגבוהות התבהר כי חייבים למצוא מקור אחר. ואכן, כך נכתב, ב-1964 גילתה סוכנות הביון הקנדית כי ממשלת ארגנטינה ביצעה פעולות לקראת העברה של 80 עד 100 טון של "עוגה צהובה" לישראל. קנדה שיתפה את המידע עם בריטניה שחלקה את המידע עם ארצות הברית.

ב-CIA היו סקפטיים לגבי הדוח הקנדי, אך בחודש יוני 1964 מחלקת המדינה האמריקנית וסוכנות הביון החליטו לבדוק זאת. לפי הדיווח, אנשי השגרירות האמריקנית בבואנוס איירס אישרו מגורמים מקומיים בארגנטינה כי שנה לפני כן ישראל סיכמה על עסקה לרכישת 80 טון של "עוגה צהובה" מארגנטינה. לפי הכתבה, ארה"ב עימתה את ארגנטינה עם המידע שהיה ברשותה וזו הודתה כי אכן התבצעה עסקה.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4400088,00.html





ארבע התמונות של המתקן הגרעיני בדימונה שצורפו לחשיפת המסמכים צולמו בשנת 1960. לא ניתן לקבוע בוודאות מי אחראי לצילום, אך מידע מאוחר מצביע על האפשרות הסבירה שמדובר בנספחים ביטחוניים מהצוותים הדיפלומטיים של בריטניה וארצות הברית. תצלומי הכור, חלקם הוגדרו כחסויים ומסווגים, פסלו את ההצהרה הישראלית על הקמת מפעל טקסטיל במקום ונשמרו עד כה בארכיון מחלקת המדינה האמריקנית.

בכל אותה תקופה - שנים ארוכות של פגישות, דיווחים, תצלומים סודיים, תצפיות ותהיות אינספור - פעלה ישראל מאחורי הקלעים תחת כותרת גג אחת: קידום הפרויקט. כך נולד ההסכם עם ארגנטינה, ההסכמה לביקור משקיפים אמריקנים בדימונה, הפשרות מול צרפת והחלטות נוספות שיישבו באופן נקודתי את חששות הקהילה הבינלאומית. ברקע, חושפים המסמכים והתמונות, רמת הידע של המערב באשר לאופי תוכנית הגרעין, מטרתה ומיקומה בציר המחקר-פצצה, הייתה מוגבלת מאוד.

מסמך 1: הצרפתים בנו ונותרו מחוץ ללופ

תיעוד מפורט שמתאר את הגילוי האמריקני על המתקן הגרעיני בדימונה, את ההבטחות הישראליות הרבות - שניתנו על ידי דרגים שונים, בתגובה לבקשות ארצות הברית - כי הפרויקט הוקם לצרכי שלום בלבד. בפגישה שהתקיימה ב-25 במאי 1963, הודה דיפלומט צרפתי בכיר בפני ראש ה-CIA אז, ג'ון מקון, כי למרות שארצו סייעה בבניית הכור בדימונה, "עלול להיות מתקן גרעיני בלתי ידוע לצרפתים".

מסמכים 2 ו-3: פצצה או שתיים מדי שנה

בשלהי 1964, ניתח איש מודיעין קנדי את הפוטנציאל הישראלי לשימוש צבאי בתוצרי המתקן הגרעיני. הוא השתמש, בין היתר, בתצלומים מהאזור והסיק כי הכור נושא בכל תנאי הסף הדרושים לפיתוח פרויקט חימוש גרעיני "צנוע". לדבריו, מרגע שהכור חצה את נקודת ההפעלה הקריטית, הוא יוכל לייצר מספיק פלוטוניום לפיתוח פצצה תוך שנה. הוא העריך כי הגברת הפעילות במתקן תביא תוך זמן קצר ליצירת פצצה או שתיים מדי שנה. הניתוח שהעביר נועד "לעיניים בריטיות וקנדיות בלבד" וזכה להערכה רבה בקהילות המודיעין הרלבנטיות.

מסמך 4: ישראל בין צרפת, ארצות הברית, בלגיה וארגנטינה

מסמך זה מתייחס למברק מהשגרירות האמריקנית בפריז למחלקת המדינה, שנשלח ב-1963 אך עדיין לא אותר בארכיון האמריקני. ככל הידוע, מתייחס המברק להפסקת אספקת האורניום מצרפת לדימונה - החלטה צרפתית שנועדה לבלימת מאמצי הגרעין הישראלי. מומחה גרעין צרפתי במשרד החוץ אמר לגורמים רשמיים בשגרירות ארצות הברית בארצו כי ישראל - שסירבה לחתום על הסכם בלעדיות עם צרפת - תרה אחר מקורות נוספים לקניית אורניום, ככל הנראה בלגיה וארגנטינה. הוא פסל את ההערכה האמריקנית כי הכור עבר את הנקודה הקריטית ומסוגל לייצר אורניום וקבע כי ללא דלק גרעיני, הוא מסוגל לפעול במשך שבועות ספורים בלבד.

מסמך 5: משלוחי "העוגה הצהובה" אינם פוסקים

על פי תחלופת המברקים בין השגרירות האמריקנית בצרפת למחלקת המדינה, אספקת "העוגה הצהובה" - אבקה המופקת מעפרות אורניום שמהווה שלב חיוני בדרך לפצצה גרעינית - לישראל נמשכת. במקביל, מוסיפות ממשלות צרפת וישראל להתווכח על הדרישה הצרפתית לבלעדיות באספקת אורניום.

מסמך 6: הסוד המודיעיני והדילמה

במפגש בין בכיר בשגרירות בריטניה בפריז וגורם רשמי בצמרת משרד החוץ הצרפתי שטח האחרון את הנחת העבודה של ארצו, ולפיה ישראל לכל הפחות מנסה לשים עצמה בעמדה שבה תוכל לייצר פצצה, אם תחפוץ בכך. על פי סיכום עם צרפת, הדגיש, אמורה ישראל להשיב שאריות דלק, אולם ניסוח ההסכם היה מעט רשלני ונותר חשוף לפרשנות הצדדים. לאור הדברים, התלבטו הבריטים אם לספר לצרפת על ההסכם הסודי בין ישראל וארגנטינה ונדרשו בכל מקרה לאישור קנדי. לא ברור בשלב זה אם הסוד הבריטי-קנדי נחשף בפגישות.

מסמך 8: מזלג בשביל הגרעין הישראלי

מכתב מסווג ושמור שנשלח ממחלקת המדינה האמריקנית לשגרירות בריטניה בתל אביב דן בהסכם הסודי בין ישראל לארגנטינה, ולפיו הסכימו הצדדים על מכירת כל תוצרת האורניום הארגנטינית לדימונה - 80 טונות ב-33 חודשים, על פי הכתוב. "המשמעות היא שלישראל יש כעת אספקה בלתי מוגבלת של אורניום בלתי מפוקח", נכתב. "על בסיס הנחה זו, יהיה להם מספיק פלוטוניום לייצור נשק תוך 20 חודשים".

הערות שוליים על גבי המסמך מעידות, על פי הניתוח, על המידע המוגבל שהיה למודיעין המערבי באשר לשלב המתקדם שבו הייתה ישראל במסלול הגרעין. "בכל הצטלבות בדרכם, כשייאלצו להחליט בין אופציה אזרחית טהורה לבין מסלול צבאי, הם יבחרו באפשרות האחרונה", קבע גורם רשמי שזהותו נותרה עלומה. הוא לא ידע באותו שלב, כמובן, שהבחירה הישראלית במסלול פיתוח גרעיני צבאי התרחשה כבר בתחילת הדרך.

מסמכים 12-20: האמריקנים מודים

דיוקים אמריקנים מאוחרים יותר - שהובעו לאחר שארצות הברית שותפה בהערכות המודיעין הקנדיות - הבהירו כי ארגנטינה לא יכולה הייתה למסור לישראל את כל תוצרת האורניום שלה, משום שהיא הוגבלה בהסכמים קודמים עם מערב גרמניה וניהלה משא ומתן גם עם יפן. עם זאת, איסוף מודיעין בשטח הפיג את הספקנות האמריקנית באשר לדיווח הקנדי. באוקטובר 1964 אישרה מחלקת המדינה את קיום ההסכם בין ארגנטינה לישראל. "התוצרת האחרונה הועברה באופן בלעדי לדימונה", קבע המודיעין. "הכמות גדולה הרבה יותר מהדרוש להפעלת מתקן מחקר בלבד".

מסמכים 30-43: איפה האורניום?

בקשה לשימוע מחבר קונגרס ארגנטינאי הפכה את ההסכם עם ישראל לפומבי, אך הפרסום לא התפשט מחוץ לגבולות ארצו. ארצות הברית ניסתה לברר כמה אורניום נמכר לישראל ומה מיקומו כעת, אך לא הצליחה לעשות זאת במשך זמן רב. משקיפים שביקרו בדימונה הביעו "סיפוק רב" מהסיור, אך לא הצליחו להשיג תשובה לשאלות.