בלחימה נגד גרילה - שמכונה לפעמים בטעות "לוחמה בעצימות נמוכה" - קיימת נטיה לתפוס או להשמיד כל כלי נשק או תחמושת שמתגלים כדי למנוע שימוש עתידי בהם. דוגמה אחת לחשיבה שונה לגמרי היתה הבסיס למבצע "Eldest Son" שתחכומו הביא לגרימת נזק גדול יותר מעצם פעולתו:

אחד המקרים הראשונים בהם השלכות המבצע נראו בצורה ישירה היתה במהלך קרב שניהל כוח חי"ר אמריקאי עם יחידה של צבא צפון וייטנאם ב-6/6/68 בקרבת הגבול עם קמבודיה השכנה. אחד החיילים האמריקאים כמעט נתקל פנים אל פנים עם חייל וייטנאמי, אך כשהאחרון הרים את רובהו - Type 56, חיקוי סיני של הקלאצ'ניקוב הרוסי - וירה, הרובה התפוצץ והרג אותו במקום. לאחר סיום הקרב החיילים האמריקאים הופתעו לראות שקנה הנשק לא היה חסום ע"י עצם זר כלשהוא והניחו שמקור הפיצוץ בסוג מתכת ירוד או תחמושת פגומה. בכל מקרה, הם טעו.

חבלה בתחמושת לא הומצאה ע"י האמריקאים, וגם לא הופעלה לראשונה במלחמת וייטנאם. המקרה המתועד הראשון היה במלחמה המטאבילית השניה (1896-97) במדינה שהיא זימבאבווה של ימינו, בה הטמינו סיירים בריטים כדורי רובה ממולכדים בתור מערומי תחמושת. בשנות ה-30 של המאה שעברה חזרו הבריטים שוב על אותו הטריק במהלך הלחימה בגבול הצפון מערבי של הודו, שם מולכדו כדורי 0.303 שלל בריטיים שנפלו שלל בידי המורדים הפטאנים.

כל אותם מקרים לא היו דומים לתחכום וליצירתיות של המקרה הנוכחי. במהלך שנת 1967 צוותי סיור של יחידת SOG החשאית איתרו מצבורי תחמושת רבים לאורך "שביל הו צ'י מין", נתיב תנועה ראשי של אספקת נשק ותחמושת מסין וצפון וייטנאם דרך לאוס אל איזורי הלחימה במרכז וייטנאם. איתורים אלה גרמו תסכול רב למפקד היחידה - קולונל ג'ון סינגלאוב, לוחם ותיק ומעוטר עוד מתקופת מלחה"ע ה-2 - שלא מצא דרך יעילה ומהירה לקחת שלל את תוכן המצבורים. לכן הוחלט למלכד את המצבורים כך שיתפוצצו בעת משיכת התחמושת מתוכם לקראת העברתה הלאה, אך בעת העבודה על הרעיון הבריק בראשו של הקולונל סינגלאוב רעיון זדוני: למה לא למלכד את התחמושת עצמה?

SOG היה ארגון חשאי וממודר שהורכב ממיטב לוחמי היחידות המיוחדות והמודיעין של זרועות צבא ארה"ב, והיה כפוף ישירות ל-MACV, מפקדת הסיוע הצבאי האמריקאי למדינת וייטנאם (משהו דומה ליק"ל ז"ל, או לפיקוד מרחבי). הארגון עבד בצורה שוטפת עם כל זרועות הביון של ממשלת ארה"ב, מה שאיפשר גישה קלה ומהירה אל מעבדות המחקר של סוכנות הביון המרכזי (ובעברית: CIA). מספר שבועות לאחר אותה ישיבה במטה SOG ולאחר מחקר היתכנות מהיר ומוצלח, במעבדת ניסויים של CIA בבסיס אמריקאי על האי אוקינאווה צפה סינגלאוב בטכנאי טוען כדור 7.62x39 מ"מ אל בית הבליעה של רוס"ר AK-47 - ההדק נלחץ ע"י מתג נשלט מרחוק, המכלול התפוצץ לרסיסים והבריח הועף לאחור במהירות אדירה אל תוך קיר הבטון של המעבדה.

לאחר הצלחת הניסוי החל חודש מתיש של פירוק ידני של אלפי כדורי 7.62x39 שלל מתוצרת סין, מהסוג המדוייק שסופק ללוחמי צפון וייטנאם - "מתיש" בגלל שבניגוד לתחמושת הרוסית המקורית, לתחמושת הסינית נוסף איטום לכה מוקשה. כל כדור וכדור עבר בחינה כדי לוודא שלא נשארו עליו סימני "טיפול", ואז נארז מחדש באותו ארגז תחמושת ממנו הוצא - כדי למנוע כל סיכוי לאיתור של תחמושת ממולכדת, בכל ארגז טופל רק כדור אחד בודד שמרגע פיצוצו העלים את הראיות. בסך הכל מולכדו 11,565 כדורי 7.62x39, וכן 556 כדורי מק"כ 12.7 מ"מ למקלעי DShK (דושקה) אשר שימש כלי נ"מ העיקרי של כוחות החי"ר. עוד מולכדו 1,968 פצמ"רים 82 מ"מ, שהונדסו להתפוצץ ברגע הנקירה בתוך קנה המרגמה.

במקור נטענו הכדורים בחומר נפץ אבקתי דומה ל-PETN, שהיה מספיק רגיש בשביל יזימה ע"י פיקה של כדור רובה. ועדיין ב-SOG החליטו לחסל כל סיכוי של זיהוי המלכוד, ובהמשך איתר מומחה התחמושת של היחידה סוג של חנ"מ אבקתי הנראה כמו אבק שריפה סטנדרטי ושהיה עובד בקלות בדיקה מקומית של לוחם חי"ר - הגורם היחיד שהיה יודע לזהות שמשהו בתחמושת לא תקין הוא רק מומחה תחמושת מקצועי, והסיכויים שכדור כזה יגיע לידיו היו קלושים... כדי להבין את מהות המלכוד צריך לזכור כי בית הבליעה של כל רובי AK לסוגיו השונים (וכן של מקלע RPD המשתמש באותה תחמושת) בנוי לעמוד בלחץ של 45,000 PSI - התחמושת הממולכדת יצרה בעת הנקירה לחץ של 250,000 PSI!

מאז סתיו 1965 פעלו צוותי הסיור/תקיפה של SOG בכל המרחב של וייטנאם-קמבודיה-לאוס וביצעו בעומק השטח פעולות מיוחדות כמו פשיטות, מארבים, מיקוש, האזנות, חטיפות ובמילה אחת - טרור. כל צוות נשא איתו מספר כדורים ממולכדים ובעת הצורך גם ארגזי תחמושת מטופלים, והם הונחו בכל מקרה רלוונטי: בעת איתור מצבור תחמושת היו מטמינים ארגז בין ארגזים זהים קיימים, בעת איתור של גופת חייל אויב היו מכניסים כדור ממולכד לתוך מחסנית הנשק או לשרשיר המקלע שלו. נשיאת הפצמ"רים היתה מסורבלת הרבה יותר, מאחר והם לא נישאו כפריטים בודדים אלא בארגז עץ שהכיל שלושה - הארגזים היו חתומים ובהתאם כל הטיפול בהם נעשה במעבדות ה-CIA. לפחות מקרה אחד ידוע בו סירת דייגים עמוסת תחמושת זכתה להוספת ארגז כזה, ולאחר מכן הלוחמים השפריצו עליה דם של תרנגולת וגררו אותה לקרבת כפר אוהד של מחתרת וייטקונג הקומוניסטית - המקומיים היו בטוחים שצוות הספינה נטש אותה, ושמחו שלפחות התחמושת יקרת הערך עדיין ניתנת לשימוש...

במקרים מסויימים, צוותי SOG היו נכנסים לשטח אויב מיד לאחר הפצצת שטיח של מפציצי B-52 ובונים מצבורי תחמושת שכללו מגוון תחמושת ממולכדת. בסוף חודש נוב' 68 נפגע מסוק שנשא צוות בדרכו למבצע ע"י פגז נ"מ 37 מ"מ של צבא צפון וייטנאם. על המסוק הועמסו שבעה ארגז פצמ"רים ממולכדים, כתוצאה מהפגיעה הם הופעלו המסוק התפוצץ באויר וכל יושביו נהרגו - שרידיהם אותרו רק 20 שנה לאחר סיום המלחמה.

ככל שהמבצע התקדם, תוצאותיו החלו להיראות גם מעבר לאתרי ההטמנה. למפקדת SOG הגיעו ידיעות ותצלומים שצולמו בדרום וייטנאם בהם נראו לוחמי אויב עם פגיעות ראש מזעזעות, שיכלו להיגרם רק מפגיעת מכלול שהתנפץ אל תוך ראשו של היורה. במקרה של הפצמ"רים הנזק היה גדול אף יותר - חיילים אמריקאים דיווחו על סוללות של מרגמות אויב בהן נמצאו צוותים שלמים הרוגים לצד קני מרגמה מפוצצים ומרוסקים.

הרעיון שעמד בבסיסו של מבצע "הבן הבכור" לא היה להרוג כמות אדירה של לוחמי אויב. הוא גם לא נועד להשמיד את מצבורי התחמושת אלא גרוע מכך - להשמיד את האמון של החיילים בתחמושת שסופקה להם. לאחר שהמבצע כבר היה מבוסס מבחינה לוגיסטית של פיזור התחמושת אל "אוכלוסיית היעד", החל שלב הלוחמה הפסיכולוגית: מסמכים מזוייפים של הצבא הסיני והצפון-וייטנאמי הופצו ע"י סוכנים כפולים בתוך המערכת, כשהם מציפים עצם קיום הבעיה מצד אחד ומנסים לגמד ולבטל את חומרתה מצד שני. כמו כן הופצו תדריכי מודיעין אמריקאים מזוייפים, שדיווחו על חומרת הבעיה כפי שהשתקפה בעיני לוחמים אמריקאים ודרום-ויטנאמים שגילו את הנפגעים והנזק המוזרים. הגדילו לעשות אנשי ל"פ שהפיצו במבזקי החדשות לחיילים אמריקאים הנחיות האוסרות להשתמש בנשק שלל עקב "נחיתות החומרים" והתאונות שנגרמו מכך... למרבה הצער גם בצבא ארה"ב משרתים חיילים לא חכמים במיוחד, ולפחות במקרה אחד רובה שנלקח למזכרת התפוצץ בידי היורה וגרם לפציעות (אך לא למוות).

פועל יוצא של אותה תאונה מצערת היתה ההחלטה כי בשום אופן חיילי SOG – שחלקם פעלו מאחורי הקווים חמושים באמל"ח מקומי - לא יעשו כל שימוש שהוא בתחמושת שלל מתוצרת סינית. צבא ארה"ב רכש דרך מתווך מפינלנד תחמושת מתוצרת רוסית מקורית.

במהלך קיץ 1969 פרטים כלליים על המבצע דלפו לעיתונות, ופורסמו בעיתון ניו יורק טיימס ובשבועון טיים. שם המבצע שונה ל- Project Italian Green, ובהמשך ל- Pole Bean- עד לאותה נקודה בה שונה השם לראשונה, הוטמנו 3,638 כדורי 7.62, וכן 167 כדורי 12.7 ו-821 פצמ"רים. בהוראת מפקדת MACV חיילי SOG החלו לדחוף את התחמושת בכל הזדמנות בה יכלו, אך ללא גישת "בלי להשאיר סימנים" המעודנת שאפיינה את Eldest Son המקורי. ואולם למבצעי ההמשך היה ערך לא קטן משלהם: כאשר חיילי אויב באו למשוך תחמושת ממצבור או סליק וראו את סימני הפריצה, הם נותרו עם ברירה אכזרית של להשתמש בתחמושת בפחד מוות (כי אין שום יכולת לאתר כדור בודד מבין מאות או אלפים) או לחלופין להשמיד את התחמושת במחיר לוגיסטי ומוראלי כבד.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

יעקב פרי סיפר בספרו על מבצע דומה שנערך ביוזמת השב"כ בראשית שנות ה־70, כאשר נמצא ארגז רימונים שהיה שייך למחבלים כל שהם באיזור השומרון. במקום להשמיד את התחמושת, הבחירה הייתה לפרק את הרימונים ולסלק את המנגנון שאחראי על ההשהייה, כך שלאחר הסרת המנוף, הרימון התפוצץ באופן מיידי.

ידוע לי לפחות על דגם אחד של רימוני יד
מתוצרתם, אשר יוצר ללא אלמנט של השהייה.....

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!