 |
07-01-2012, 02:27
|
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
|
יחידי סגולה: לוחמי גבעתי השלימו את סדרת הקומנדו
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "כתבה מ"ישראל היום"- קורס קומנדו של חטיבת גבעתי"
http://www.idf.il/1133-14382-he/Dover.aspx
סדרת הקומנדו השישית של חטיבת גבעתי הסתיימה השבוע, לאחר שלושה שבועות של ניווטים, קרב מגע, סריקות מבנים, תצפיות, אימונים גופניים ושיעורים. אחד עשר הקצינים, בדרגות סגן וסג"ם, עבדו מסביב לשעון המשופצ"ר בקור, בחום ובעיקר בשטח. המטרה: לתת להם רגע הפסקה מהפיקוד כדי לפתח את עצמם מעט, ללמוד, להתמקצע ובעיקר להתכונן. להתכונן להיות מפקדי פלוגה – התפקיד אליו הם מיועדים.
שיא סדרת הקומנדו, שבוע הסיכום, התנהל באזור הרי ירושלים בסוף דצמבר. במזג אוויר שנע בין גשום וסגרירי לקריר ונטול עננים, לוחמי הקומנדו צעדו יחפים בנחלים עד גובה הברכיים (כדי לא להצטער על נעליים רטובות ארבעה ימים אחר כך), טיפסו אל עבר אבו-גוש משער הגיא, הסתתרו בסבכים, נתקלו באירועים בלתי מתוכננים, ישנו על הארץ תחת השמיים ורצו במדרונות כשהם נושאים חמישים אחוז ממשקלם.
כמה ציפורים מבולבלות מתחילות לצייץ בשתיים לפנות בוקר, כשהחיילים הראשונים מגיעים למבנה לבנים ישן באבו-גוש. בניין המשטרה הבריטית ניצב כמו צל בהיר בלילה הכהה והקר, פסגת הניווט שלהם ביומיים האחרונים. הפאראמדיק מודד עומס קור בדרגה אחת, וכפות הרגליים מאותת שעומס הקור בנעליים עומד על חמש באופן לא אובייקטיבי במיוחד. אבל החיילים במצב רוח טוב, בעיקר כשהם נשענים על מכסה המנוע של הג'יפ הצבאי, מתחממים עם כפפות שחורות.
"אנחנו עושים את זה מבחירה, ועם כמה שקשה אז טוב לנו. אנחנו מקבלים המון דברים שאחר כך נביא למחלקה שלנו", מתאר סגן אבי חלפה בחיוך ערני ובתזזיתיות. "אני מגיע מפעילות מבצעית בעזה, וזה אוורור טוב. בתפקיד כל הזמן אני מתעסק בחיילים שלי ואז פתאום אני מאמן את עצמי כלוחם, אימון פרט", אומר מפקד צוות בפלוגת עורב בגדס"ר גבעתי, סגן-משנה אשד שרתיאל. לידו עומד סגן מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד צבר, סגן יוחאי קלנגל, שנראה עייף לא פחות מסג"ם שרתיאל, ובכל זאת מוצא מילים לתאר את התחושה. "זה מוסיף המון. כבר שנה ועשרה חודשים אני קצין ועבר הרבה זמן מאז שעבדתי על עצמי מספיק. לכן ברמה האישית זה רענון אדיר וגם האנשים שכאן קטלניים. מהשורה הראשונה בחטיבה".
"הרציונל של סדרת הקומנדו הוא לקחת את המפקדים הכי טובים, אלה שאתה יכול לסמוך עליהם שיישארו לטווח ארוך, ולתת להם הזדמנות לחזור להיות קצת חיילים – לעשות 'קאט' ולפתח את עצמם ואת היכולות שלהם", מסביר סגן מפקד הסדרה, סגן עידו גלילי. "זה הזמן שלהם לומר: 'עכשיו אני מפתח נטו את עצמי, אחרי שדאגתי לחיילים. עכשיו אני דואג לאיך אני הופך להיות קצין יותר טוב'. ומה שיפה הוא שכל מפקד מחלקה משפיע על עשרים חיילים נוספים", הוא אומר.
בסופו של דבר האנשים, שבעתיד יהיו קולגות, מתגבשים ומכירים. מוענקים להם תכנים שהם ברמה גבוהה יותר ממה שהכירו בנושאים של הסוואה, לוחמה, טכניקות לחימה, לחימה בשטח בנוי והמון קרב מגע. "בעיקר מה שהם מקבלים, מעבר לכלים המקצועיים, הוא הניסיון של מפקד הסדרה, רב-סרן ירון סימסולו, שהיה שש שנים מפקד פלוגה. הרעיון המנחה הוא שיש לנו הרבה מה לתת לחיילים", לדברי סגן גלילי.
אדרנלין נגד ההיפותרמיה
הם מתחילים את התרגיל המסכם לאחר שפסעו יומיים בין ההרים והגאיות באוויר הצלול כיין, משער הגיא עד אבו-גוש, בשעת לילה מאוחרת או שעת בוקר מוקדמת – תלוי את מי שואלים. תחילה הם סורקים בזוגות את המבנה אליו הגיעו, שתי צלליות כהות הנעות בבניין המשטרה הישן והנטוש. הם צורה לא ברורה המזכירה בקוויה הכלליים בן אדם.
הם מגיעים אל אחד החדרים וקוראים בקול "אש! אש! אש!", מכריזים על רימון וסופרים בקול עד 24 ורק קולותיהם נשמעים בשקט הלילי ביישוב. הם נעים בשקט וצועקים בקול. הבית נקי, כמעט כמו האוויר, והם מגיעים לשלב קרב המגע עם מדריך מנוסה, יונתן עבדי. בצחוק הם מספרים שהם מפחדים ממכות ממנו ומהפתעות כאלה ואחרות, אבל הכל ברוח טובה.
כל לוחם קומנדו בתורו מתמודד אחד מול שני תוקפים, דוחפים, מפתיעים ולא נחים. הם סופגים מכות, נופלים על הרצפה וקופצים מיד חזרה, הנעליים משמיעות קולות הד ברחבה, המכות מהדהדות בקירות, הם מתנשפים ומתגלגלים על האבנים הקרות – צמודים ונאבקים. פתאום צועק המדריך "סכין!" ורעול פנים מגיח מאחת הפינות החשוכות במבנה בריצה ומתנפל על החייל הנלחם. כשהקצין מנטרל אותו הוא כבר נתקל באויב נוסף – מתפרע המשליך לעברו חפצים עד שהלוחם מרתק אותו לרצפה. "קדימה! בכוח! יותר מהר! תנטרל אותו!" צועק עבדי המדריך תוך כדי ואז הצעקה האחרונה: "עצור!". התרגיל נגמר. החיילים התשושים נשענים על הקיר, מתנשפים, עייפים, אדומים.
"יש להם אש בעיניים! לא נפסקת להם האש", מתאר מדריך הקרב מגע, יונתן עבדי בסוף התרגילים. "אלה בחורים שבאו לעבוד ולעבוד איכותי. כי הדגש הוא על איכות. זה קל להיות רק עם רעל, אבל כשמגיבים נכון ומשלבים את זה עם רבאק אז עושים את העבודה ומונעים פציעות", הוא אומר.
במקביל, אחרי קרב שזכה לתארים "מעולה", "טוב מאוד", "כל הכבוד" ודומיהם, האדרנלין בגופו של סגן משנה ענאן פארס צונח אל ההיפותרמיה. "הדבר היפה הוא שכל אחד מאיתנו מרגיש שמשקיעים בו בחטיבה. כמפקד, אחרי שאני מתאמן – אני משפיע על מחלקה שלמה או על פלוגה שלמה. זה מה שכל כך נהדר בסדרה הזו. למדתי הרבה דברים חדשים מבחינה מקצועית וחוויתי תחושה של קרב כל הזמן, של מה שיקרה ברגע האמת: ציוד על הגב, משקלים, כאבים, אוכל ל-48 שעות... ולמדתי להתמודד עם זה", הוא מספר. "עכשיו, למרות ההיפותרמיה, למשל, אני חייב להמשיך. כי במלחמה אני אמשיך".
את סוף התרגיל מלווה קולו העמוק והמתנגן של המואזין החולף על פני הוואדי. השמש מדגדגת את האופק במרחק של שעה, והציפורים מתעוררות ומתערבבות בשירת המואזין בקולן הגבוה. ההר מתנער לאיטו מכבדות הלילה, לא מודע לחוויות, לצעקות, לקריאות, לנפילות ולאדרנלין שקלחו מבניין המשטרה הישן. כשהכוכבים עוד בוהקים בניגודיות לכהות השמיים והטמפרטורות הנמוכות חודרות אל כפות רגליים עייפות, יוצאים הלוחמים לבוקר נוסף בסדרה, למסע להר איתן, במסעם האישי לפסגת האיתן האישי שלהם.
אשכולות אחרים בנושא
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...67&postcount=30
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=540910 |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
