15-04-2019, 09:15
|
מנהל
|
|
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
|
|
כחובב היסטוריה חלופית, יצא לי בזמנו לחשוב לא מעט על רעיון דומה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי yave333 שמתחילה ב "איפה הייתם ממקמים מחלקת מרכבה 4מ למשך שעה במלחמת יום הכיפורים?"
לא מחלקה (כוח קטן מדי) ולא מרכבה סימן 4 אלא גדוד טנקים מדגמי אותם ימים.
מתוך הקריאה שלי בספרות מלחמת יום הכיפורים, המסקנה שלי היא שבדרום כוח נוסף לא היה משנה דבר. לעומת זאת, ברמת הגולן גדוד אחד היה יכול לשנות את פני המלחמה באופו דרמטי.
ויש לשים לב: האפשרות שגדוד מילואים בודד יגיע לגזרה זו בזמן הייתה בעלת היתכנות לא קטנה בהתחשב בידיעות המודיעניות שהיו באותם ימים :
הייתה ידיעה מודיעינית קריטית שהגיעה למודיעין ב-5 אחה"צ של ה- 5.10 ודיברה במפורשות על כך שפינוי משפחות היועצים הסובייטים נבע מכך שהמצרים והסורים עומדים לתקוף. מסיבות שונות ומשונות הידיעה לא הועברה לרמטכ"ל. אילו הועברה 0כפי שהעיד דוד אלעזר בעצמו לועדת אגרנט) היו לצה"ל כ-18 שעות לגיוס כוחות. וזאת כאשר הייתה חטיבת מילואים (179) שנועדה לגיוס מהיר לצפון והייתה מספיקה להגיע בזמן.
מעבר לכך, ערב המלחמה ממש שוחרר למרות הכוננות גדוד טנקי שרמן של חטיבה 875 שהיה באימון מילואים שגרתי ושניתן היה בהתרעה של כמה שעות בלבד להעביר אותו לרמת הגולן גם במסגרת הזמנים הקצרה מהרגע שבו הכירו בכך שעומדת לפרוץ מלחמה ועד שזו פרצה בפועל. בנוסף, כמה ימים לפני המלחמה שוחרר גדוד מילואים של חטיבה 179 שגויס במסגרת תרגיל.
בקיצור, הסיכוי שגדוד שריון נוסף היה מגיע לרמה בזמן עם פתיחת האש או מיד לאחריה היה סביר לחלוטין. יש לזכור בהקשר זה שתוכנית ההגנה לרמת הגולן במקרה של התרעה קצרה ("גיר",, כמדומני) אכן כללה גדוד טנקים נוסף לסד"כ שהיה בפועל עם פתיחת המלחמה.
האם גדוד בודד כזה היה משמעותי ברמת הגולן? בהחלט כן.
בשעות הראשונות למלחמה צה"ל בלם את הסורים בכל הגזרות בגולן. בגזרה הצפונית של הגולן הבלימה המשיכה בהצלחה גם אחר אחר כך. בדרום הרמה, לעומת זאת, הכוחות היו מעטים ומפוזרים מדי (טעות של המח"ט בן שוהם ז"ל), וכאשר הם אל עודו בפרץ _בשעות הערב והלילה של יום הלחימה הראשון) לא היו כוחות עתודה שיכלו לבלום את ההתקדמות הסורית במקומות שבהם הצליחו לפרוץ. מי שהצליחו בכך בסופו של דבר היו כוחות מילואים קטנים שגויסו בבהילות ושילמו מחיר יקר מאוד.
גדוד נוסף שהיה נשמר, קרוב לוודאי בעתודה, יכל היה לתגבר את הנקודות שבהן הסורים פרצו וכך לבלום אותם עד הגעה מסודרת של כוחות המילואים. במקרה כזה, הסורים אולי היו משתלטים על שטחים קטנים אבל היו נהדפים מהם בקלות יחסית. מה שיותר חשוב- היה הרבה פחות לחץ על הפיקוד הבכיר ושר הביטחון (שכמעט קרס בגלל האיום על "הדגניות"). לכן, לא היו מרגישים צורך לשלוח את כל חיל האוויר להציל את הרמה והוא יכל היה להשלים את תקיפת סוללות הנ"מ המצריות. ואם הוא היה מצליח זה היה משנה מאוד את פני המערכה בדרום.
בנוסף, ייתכן וניתן היה להפנות לדרום את אוגדת העתודה של פלד וזה יכול היה לשנות ממשית את פני המערכה שם.
אפשר רק להמשיך בספקולציות בשלב זה: ייתכן שהפירקוד הבכיר היה מגיע למסקנה ששתי האוגדות ברמה מספיקות על מנת ליצור שיפורים קטנים בקו הגבול שם ואת מירב המשאבים למקד בדרום. התקפת הנגד של ה-8 באוקטובר הייתה כלל הנראה נכשלת בכל מקרה, אבל בעזרת חיל האוויר ואוגדת פלד ההתאוששות הייתה מהירה יחסית והמעבר למתקפת הנגד ולצליחה מהיר יותר. סביר להניח שתפנית זו הייתה מעוררת את הרוסים ללחוץ להפסקת אש בטרם תגיע ישראל להישגים גדולים מדי. במקרה כזה המלחמה הייתה מסתיימת מהר יותר, עם פחות אבידות מצדנו, אבל כן עם אובדן שטח מסויים בסיני, מה שהיה מוביל לאותו תהליך אסטרטגי-מדיני שהסתיים בחוזה השלום עם מצריים.
הזעזוע לציבור הישראלי היה קטן יותר, פחות ראשים היו עפים, הטראומה הלאומית לא הייתה כה כבדה וכו'
|