17-04-2013, 22:22
|
|
|
חבר מתאריך: 15.08.12
הודעות: 302
|
|
הגרמנים המשיכו במסורת הזו גם במלחמת העולם השניה, אולם
לצד יתרונות היו לה חסרונות לא מבוטלים. במלחמת העולם הראשונה לקציני מטה זוטרים יחסית היתה יכולת החלטה בשדה מעל לראשי מפקדי קורפוסים וארמיות כאשר נשלחו ברגעים קריטיים על ידי המטה הכללי לשטח. הדוגמא הקלאסית, שמפורשת בדרך כלל לרע, היה תפקידו של קולונל האנטש שהורה במקום לקלוג לעצור את תנועת הארמיה שלו בעת ביצוע תוכנית שליפן ב-1914. בכך עצר את המתקפה הכללית ברגע רגיש לשני הצדדים ואפשר לצד השני לבצע את מתקפת הנגד המכריעה במארן לתוך החלל שנוצר בין הארמיות הגרמניות.
כל השאלה המוצבת בראש היא מלאכותית למי ששולט ברזי ההיסטוריה, וההיסטוריה הצבאית בפרט. היא עולה מהעולם הצבאי היחודי לנו.
מרלבורו היה חסר נסיון פיקודי של ממש לפני שמונה בגיל מעבר ל-50 לפקד על הצבא האנגלי שנשלח ליבשת, לבסוף הפך לאחד מגדולי המצביאים ומנהיגה של הקואליציה הצבאית כנגד לואי ה-14 במלחמת הירושה הספרדית.
אוליבר קרומוול היה גאון טקטי בקרבות מלחמת האזרחים. (מרסטון מור) הוא היה חסר כל נסיון פיקודי של ממש.
ואפילו אם ניקח את רוברט אי. לי, אחד הגאונים הטקטיים בהיסטוריה ואדם שגרם לרוע המזל בגלל כשרונו להארכת מלחמת האזרחים בשנה שנתיים לדעת רבים, הרי לא בלט במיוחד במלחמה נגד מקסיקו לעומת עמיתיו בדרגים הנמוכים, בוגרי ווסט פוינט. אמנם קודם להיות מפקד ווסט פוינט אך לא בגלל הצטינות יתרה במלחמות ארה"ב. כשנה ויותר לי היה בתפקיד לא מרכזי בצבא הקונפדרציה כיוון שכשרונו יוצא הדופן לא היה ידוע, ורק המזל הביא למינויו המכריע.
ג'ון מונש, מהנדס במילואים בצבא אוסטרליה, הפך למפקד העליון של כוחות אנז"ק במלחמת העולם הראשונה, והיה מחדש טקטי משמעותי בהפעלת הקרב המשולב שהפך למודל הטקטי להפעלה התקפית של הצבא הבריטי ב-1918 ותרם תרומה משמעותית להצלחה ב-1918.
צ'רצ'יל שידע היסטוריה צבאית הכיר את המקרים האלה, וזה בין השאר תרם למחשבתו שהוא מבין יותר טוב באופרציה הצבאית, מלבד ההיבט האסטרטגי, מגנרליו. הרקע הצבאי האחרון שלו היה כסגן פרשים לאחר פרישה ועתונאי נספח שהשתתף בהסתערות הפרשים המוצלחת לפני האחרונה (באר שבע) באומדורמן בסודן. אם צדק זה לדיון אחר.
אינני מעריך את מילשטיין כהיסטוריון צבאי, אך יש להבהיר שאין כל קשר בין הכשרתו או אי-הכשרתו של מילשטיין כהיסטוריון, וכהיסטוריון צבאי בפרט, באקדמיה ובין טיבו בתחום זה. רבים מאד היסטוריונים, והיסטוריונים צבאיים, שכתבו יצירות מעולות שלא באו מרקע אקדמי בכלל, או שלא הגיעו בהכשרתם לרמת דוקטורט. ורבים היסטוריונים צבאיים שכתבו יצירות מופת בלי לצאת ממגדל השן ושירדו גם לעומק הרמה הטקטית והטכנית במכלול ההתבוננות שלהם. לדוגמא, ארתור מרדר שכתב היסטוריה של הצי הבריטי לפני מלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם הראשונה. וכן גם הלחימה הימית במלחמת העולם השניה.
|