|
שביל הגולן - תיאור המסע (בהמשך תמונות).
ממש בתחילת החורף,כשירדו כבר הגשמים הראשונים בצפון עשיתי את שביל הגולן (לבד) בשבעה ימי הליכה(הו,הבושה) ועוד נאלצתי לדלג על 6 קילומטרים... ישנתי כל לילה ביישוב אחר.לפעמים אצל מלאכי שביל,אני לא אנקוב בשמותיהם אבל הם באמת אנשים מדהימים. בימים מסויימים הקצב היה טוב ובאחרים פחות אבל ככלל - זאת הייתה חוויה מדהימה שעד היום אני מרגיש את השינוי לטובה שעשתה אצלי.
אגב, תיאורי הדרך נכתבים מהזיכרון לאחר כמה חודשים,אני לא בטוח שמומלץ להסתמך עליהם בניווט,מה גם שחלקם מתארים טעויות ניווט שלי.
לא השקעתי בסגנון,מקווה שתמצאו את זה מעניין.
יום ראשון(לטיול,בכוונה אני לא מציין את ימי השבוע)
מונית מורידה אותי בקופות החרמון,אני מעמיס את התרמיל הכבד ומתחיל לרדת בשביל שמתפתל בין עצים וסלעים במורדות החרמון. בשלב מסויים עוף דורס פרח מטרים ממני.הנוף מדהים, מישורי אצבע הגליל נראים באופק ובאמצע מורדות הגולן ומבצר נמרוד. בסיום הירידה בנחל גובתה התברברתי,פעם ראשונה מיני רבים - ועוד בירכתי המזבלה של מג'דל שאמס... בסוף נמצאת הדרך,אני חוצה את הכביש ונכנס לתוך יער אורנים,עוקף עדר בקר ומגיע בסופו של דבר לכביש ישר שמוביל אותי ליישוב נמרוד,7 קילומטרים מהשביל כבר מאחורי. עצרתי לארוחת בוקר בין האורנים וצילמתי קצת את החרמון ואת קלעת נמרוד. מתחתי הכפר מסעדה. לאחר הפסקה (ארוכה מידי...) אני ממשיך ועובר ליד איזה אתר קדוש לדרוזים ופאתי מסעדה.
ברכת רם משתרעת בין כרמי תפוחים ופשוט עושה חשק לקפוץ אליה ולשחות קצת. טיפסתי על הרכס (אולי זה כבר ההתחלה של תל קצעה),וקיבלתי תפוח מאיזה איכר (יהודי) שנסע בדרך עם עגלה רתומה לטרקטורון או משהו.
התחלתי להילחץ קצת מהזמן שעובר במהירות וללא רחמים. לאחר הליכה ארוכה בין מטעי תפוחים אני חוצה את הכביש ומגיע ליער אלונים יפה שהיה יכול להיות יפה עוד יותר אם לא שהקרקע הייתה מטונפת בניירות,בקבוקים וכו'. לא הבנתי לאן אני אמור לפנות לפי הסימון שבילים ואז התחלתי להתברבר ולהתברבר בין העצים... שילמתי ביוקר על היכולת העלובה שלי בניווט לפי המפה וההסתמכות על סימון השבילים בלבד. בסופו של דבר אני חותך דרך היערות והטרסות ומצליח איכשהו להתתחבר בחזרה לשביל, השעה כבר מאוחרת ואני כנראה לא אספיק להגיע לאנדרטת פלס"ר 7 שבסביבתה חשבתי לישון, טיפסתי על הר אודם בין (עוד) מטעים של שזיפים ותפוחים אם אני זוכר נכון ובמהרה הגעתי למחצבת טוף יפיפיה. רמת הגולן על תיליה ובוסתניה נחשפת לפני.
עוד ברבור קל באזור משכנע אותי סופית לרדת מהרעיון של הליכה עד לאנדרטה (תודה לקדוש ברוך הוא על הברבור הזה... אחרת,מן הסתם,הייתי נתקע בלילה באמצע יער אלונים,באמצע שום מקום ובשלב הזה של הטיול הייתי נכנס לפאניקה...)החלטתי להגיע למושב אודם ולישון שם בלילה. אני עוקף את המחצבה ועומד מול הרי נפתלי שמוארים באור השקיעה... ממש לפני חשיכה אני מגיע לנמרוד ומוצא כמה עצי אורן בלב היישוב ומקים בתוכם את האוהל. יום ראשון למסע עבר בשלום.
יום שני
ממש מוקדם התחלתי לטפס על הר אודם ורואה הפעם את המחצבה במלוא הדרה... מה יש להגיד, הגולן יפה גם מעל פני הקרקע וגם מתחתיה...
ירדתי מההר, והגעתי מהר מאוד ליער אלונים יפה יותר ונקי יותר מזה שראיתי אתמול, הדרך מלאה בבקר (עם קרניים,אם אני זוכר נכון...) כשאין ברירה וחייבים לעבור לידו אני עושה את זה בצורה הכי לא מאיימת שאני יכול, לאט לאט מתרגלים (אלא אם כן הבקר ממש צמוד לדרך ואז זה בהחלט מפחיד... איכשהו הצלחתי להתגבר על הבעייה הזאת...). בסופו של דבר,לאחר מעבר בין אלונים,כרמים ואורנים הגעתי לאנדרטה והתחלתי ללכת מזרחה,שוב ברבור קשה במיוחד בין מטעי תפוחים שבסופו שאני מטפס על ירכתי הר חרמונית,אם אני לא טועה, ומגיע לאנדרטת עמק הבכא, בדיוק נערך שם טקס בנוכחות אחד מהלוחמים או המפקדים של קרבות הרמה במלחמת יום הכיפורים. עוד טעות בדרך שבסופה התחברתי שוב לשביל והתחלתי את המסע במישורי הבזלת של הגולן. ברקע,נשמעים צרורות ירי (הקרבות בסוריה? אימוני צה"ל?),כלב רועים נובח ועוקב אחרי,אני סוטה מהשביל כדי להתרחק מהעדר ובסופו של דבר משאיר אותו מאחור ומגיע לבאב אל הווא אחרי טיפוס על טרסות סלעים. חציתי את הכביש והתחלתי לטפס ולטפס... מתחתי עופות מים בתוך מעין אגמים או ביצות (מסילים?). בסופו של דבר אני מגיע לפסגת הר בנטל שאפילו בשעה מאוחרת יחסית כזאת מלאה במטיילים ("תגיד,לא כבד לך?") אחרי הפסקה אני יורד מההר דרך הכביש ומגיע למרום גולן.
יום שלישי
ערפל עוטף את הר בנטל. לאחר הצטיידות באוכל במכולת של מרום גולן יצאתי מהיישוב אל השביל, התברברתי קצת בתוך היער (אבל לא נורא,ככה ראיתי עוד קצת מיער האלונים היפה הזה. עדיף בהרבה על יערות אורנים משמימים סטייל אירופה...) והמשכתי עד לעין זיוון,מידי פעם יורד גשם קל(עכשיו הוא עדיין קל...). אחרי עין זיוון - טיפוס קצר על גבעות נמוכות (באמצע יש איזה טנק ישן) ושוב מישורי בזלת, לפעמים יש שערי בקר שכעמודים משמשים להם תרמילים של פגזים או של טילי נ"ט,אם אני זוכר נכון. חציתי את המישורים והגעתי לכביש. טורבינות הר חוזק (או בני רסן?) כבר נראות מרחוק.
חציתי את הכביש והתחלתי לטפס על רכס בושנית המכוסה בעצי אלון. אני מתקרב לטורבינות שעושות רעש נוראי. בהמשך אני מגיע סמוך למשלט ישן עם תעלות קשר ותצפית מדהימה על סוריה (הר חוזק?) ברקע קשת בענן. הגשם מתחזק ויש צורך לפרוס על התיק את הכיסוי נגד מים שמתישהו כנראה נקרע מהתיק ואובד. נו טוף.
באמצע הדרך שני חזירי בר עומדים ליד השביל,ביצעתי ירידה מהשביל ועקפתי אותם. השמש שוב יוצאת מבין העננים (ההבדל מדהים,במשך שעה הכל אפור וזמן קצר לאחר מכן - כאילו אמצע הקיץ) וחזיר בר בורח ממני בין העצים, לא ברור מי נבהל יותר - אני או הוא... המשכתי ללכת לצד גדרות של שדות מוקשים (נראה לי שאפילו הצלחתי לראות אחד.) ובסופו של דבר הגעתי לירידה גדולה בתוך היער שאחריה דרך סלולה שהובילה אותי לאלוני הבשן.
יום רביעי
קר,לפעמים גם גשום,ועוד איך גשום... יצאתי מאלוני הבשן והתחלתי להתנהל בתוך היער וערבות העשר ששורצים עדרי בקר וסוסים. אני עובר בעין ג'וויזה (יכול להיות שכתוצאה מטעות בניווט, אני בספק אם התוואי עובר שם), מעיין קטן וקסום שמוקף בקני סוף ובעצי אקליפטוס. משכשך רגליים במים ומרשה לעצמי לעצור לכמה דקות,שועל עובר באזור וממשיך בדרכו. אחרי טעות קלה בניווט התחברתי לשביל והתחלתי לצעוד בגבעות בזלת חשופות ומדכאות,במיוחד מתחת העננים האפורים שבמהרה מתחילים לחלק את מתנותיהם לאדמה שנראתה צמאה בהחלט. עברתי את הכביש והגעתי משקשק מפחד(בגלל עדרי הבקר) ורטוב(בגלל הגשם) לאיזור חושנייה, ערבות בזלת אינסופיות ושביל בוצי... אחד המקומות המדכאים בישות הציונית להיות בו בגשם...
עצירה קצרה כדי לאכול כמה פיתות. ושוב התברברות. אני כבר מתחיל להיכנס לסוג מסויים של דיכאון שמשולב בפאניקה. בסוף מצאתי את השביל והתחלתי להתקדם במהירות. הגעתי לחורבות כפר יהודי קטן מימי בית שני או משהו,לא היה לי מצב רוח לעצור...
בסופו של דבר הגעתי לכביש אחרי שחציתי איזה פלג קטן ומלא בצמחים. בגלל טעות בניווט התרחקתי ממושב יונתן,שם רציתי לעצור, ורק אחרי ששאלתי איזה זוג בג'יפ איך מגיעים לשם הסבירו לי שכבר עברתי אותו... קיבלתי טרמפ עד ליישוב. היום הכי "לא משהו" בשביל הסתיים.
יום חמישי
חרפה, עשיתי רק תשעה קילומטרים. עדיף לא להתעקב על היום המביש הזה שבעזרת ה' אמחה את חרפתו בשביל ישראל...
יום שישי
טרמפ על הבוקר מיישוב שתפסתי אליו טרמפ בליל אתמול... מחניון דליות המשכתי למאגר סמך ומשם השביל מתחיל להתקדם לכיוון נחל סמך. בהתחלה הנחל נראה כמו וואדי קטן שאפשר לעבור אותו מצד לצד בקלות ולאט לאט הוא הופך לערוץ נחל עמוק, כל כך עמוק... אני יורד לנחל ועוצר למנוחה במעין מנהרה שיצרו העצים מעל הנחל. אפשר לחלוץ נעליים וליהנות מקרירות המים ומרעש הזרימה. אחד הרגעים הכי יפים בשביל.
אחרי מנוחה קצרה התחלתי לטפס והגעתי לאום אל קאנטיר. עובדים שם על שיקום בית כנסת עתיק (בהחלט מרשים) וקיבלתי מאנשים שעובדים במקום שני בקבוקי מים ישר מהמקרר במקום בקבוק שנפל לי בבוקר,אנשים טובים באמצע הדרך...
אני יורד שוב לערוץ הנחל. חם, כל כך חם,הזכרונות הגשומים מהיום השלישי והרביעי למסע כבר עמומים מאוד... עצרתי שוב מתחת לעצים וליד המים הזורמים. אחרי עוד מנוחה בהחלט קצרה התחלתי לטפס במעלה הנחל. הכינרת כבר נשקפת מרחוק ובדרך אליה מתפתל ערוץ הנחל בין המצוקים המצהיבים מעשב יבש ומנוקדים בעצים ושיחים. הקצב כנראה לא היה טוב מספיק ועדר בקר שהחליט להיתקע בדיוק על השביל עיקב אותי עוד. נאלצתי לדלג על שישה קילומטרים מהשביל ולחתוך ישירות לבני יהודה-גבעת יואב. הגעתי לכביש ממש על קרני האור האחרונות וליישוב עצמו - בלילה... יום שביעי
21 קילומטרים לפני. יצאתי מוקדם ככל שיכלתי והתחלתי ללכת.
המסלול כבר מתפתל מעל מדרונות תלולים, מתקרב למורדות הגולן. ירדתי לערוץ נחל עין גב,שועל חצה את הדרך, בתחתית הנחל אני עוצר למנוחה ליד כמה עצים.
טיפסתי במאמץ והגעתי לכביש כלשהו. הדרך עוברת בתוך יער אורנים קטן על קרקע טרשית. הגעתי שוב לכביש והלכתי לאורכו כמה זמן,מנצל את הדרך הקלה (זמנית) כדי ללכת במהירות ולחסוך זמן יקר.
הגעתי אל תחילת הירידה לנחל מיצר,נוף הררי חום מנוקד בעצים משתרע עד האופק. ירדתי לתוך הנחל (היבש,לפחות לפי מה שאני ראיתי) והלכתי מתחת לעצים שצומחים איכשהו על המדרון. האזור מוצל אבל קשה למעבר. מוצא ומאבד את השביל חליפות. חזיר בר דוהר על המצוק ומצליח להבהיל אותי לרגע,אני מגיע למסקנה שאני לא אוהב את החיה הזאת...
עוד התברברות כמיטב המסורת ואני יוצא מנחל מיצר ומתחיל לטפס בכבדות ל"ארד אל בלוטה" על כביש שאף אחד לא נוסע בו. החום כבד וככה גם התרמיל ושניהם מקשים עלי להנות מהנוף. לאחר הליכה ארוכה בין מטעים ושטחים נטועים עצי אלון (אחרי הכל- "ארד אל בלוטה"...) אני מגיע גמור לכביש שעובר סמוך למבוא חמה. נשאר לי משהו כמו רבע ליטר מים אם לא פחות... נכנסתי לקיבוץ ושאלתי את איזה קבוצה של צעירים שישבו ליד דירה אם ידוע להם איפה אפשר למלא מים... נתנו לי למלא מהצינור,הודעתי להם בחוצפה שהמים חמים ונתנו לי למלא מים מתוך הדירה עצמה. יצאתי מהקיבוץ ואחרי שהלכתי בכבדות לאורך הכביש חזרתי לשביל שפונה מערבה, אל מצוקי האון שמעל לכינרת. השמש מסנוורת ואצבע הגליל נראית בצבע אפור כסוף .
מתנודד אני הולך לאורך השביל שמתפתל בין שדות מוקשים ויערות אורנים. אוף,צריך לטפס על עוד הר. מאמץ אחרון ואני מגיע לעין עקוב, עכשיו אני יודע שאני כבר קרוב לסוף המסלול ואספיק להגיע אליו לפני השקיעה,הלחץ הכבד משתחרר,אני מניח את התרמיל ונהנה מקרירות המים ומהירוק שמסביב. אני מסיים לנוח ולהינות מהמים,נועל את נעלי הספורט המעפנות שאיתם עשיתי את המסלול,מעמיס את התרמיל ואחרי עוד הליכה קצרה בין העצים מגיע אל הכביש ואל השלט המבשר על סוף המסלול. במזרח מאדימים ההרים הגבוהים לאור השמש השוקעת. באתי,ראיתי,סיימתי, ניצחתי...
טרמפ לצומת צמח, אפשר לקנות גלידה,להיכנס לחנות ספרים וליהנות ממנעמי הציוויליזציה. ברקע תחושת ניצחון, פעם ראשונה שעשיתי טיול ארוך ומורכב כזה, אני מקווה שבעזרת ה' - זו הייתה רק הפעם הראשונה...
(בלי נדר,תמונות בהמשך)
נערך לאחרונה ע"י תבור - tar 21 בתאריך 25-02-2013 בשעה 20:44.
|
ראשי
צ'אט
25-02-2013, 20:15
ישבתי וקראתי בשקיקה את כולו, בהנאה מרובה. מסע בשביל הגולן הוא ללא ספק אחד המסעות הכי יפים בארץ ועושה רושם שעם כל התקלות עברת אותו בצורה יפה ומלאת חוויות. 
מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים 
מצב כלאיים
