05-04-2013, 07:37
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
בגדול אני מסכים עם אילן, שהרי הוא בקי מאין כמוהו, בהקשר לרעיון שיש לחנך לביטחון בנשק ולבטיחות בנשק ולא ללכת על שיטת "בואו ניקח את הנשק מכולם". כבוגר קורס אבטחה מסוים אני גם מסכים עם ההבחנה בין שומר למאבטח.
עם זאת אני כן חושב שהשלמה עם ארגונים דוגמת השומר החדש, שקם כתצאה מחוסר משילות וצורך אמיתי והוא כולו מונע מכוונות טובות באמת, תביא למצב שבו ישנה "פירצה הקוראת לגנב" שבה אזרח שלא הוסמך לכך על ידי המדינה לפגוע באזרח אחר תוך לקיחת החוק לידיו, וגם זה אינו מצב רצוי.
אני מודה, אני מאלו שאינם רוצים לראות נשק אישי בידי אזרחים, אבל הייתי רוצה לחייב הכשרה וחינוך טוב יותר לאלו שכן נושאים אותו מתוקף תפקידם ברשויות השונות ובגופי האבטחה האזרחיים. כשחייל או מאבטח לא יוצא עם נשקו הביתה זה סימפטום לחוסר אמון של המערכת באותו אדם, ומכאן נשאלת השאלה- מדוע להפקיד בידיו נשק גם בשעות העבודה?
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|