13-02-2013, 21:21
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.07.05
הודעות: 593
|
|
|
טוב עשית ששתקת הרבה זמן
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי emile-a
שתקתי הרבה זמן
|
טוב עשית ששתקת הרבה זמן, ועל זה אמרו חכמינו: "סיג לחכמה- שתיקה".
לגופו של ענין:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...&loc=2&tmp=6268
אחד מוותיקי הפרטיזנים שהיה צמוד לטיטו, זדרבקו יאניץ' זכר היטב את 14 הצנחנים הישראלים שהגיעו ליוגוסלביה. "הם היו צעירים נועזים אבל המבצע היה חובבני, האימון שלהם היה קצר מדי, הם לא הוכנו כראוי ולא עודכנו בתמונת המצב המאוד מסובכת שנוצרה בשטח אליו הגיעו", אמר יאניץ'.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3809848,00.html
תפקידיהם היו לארגן את היהודים לפעולות מרי, לעודדם ולהצילם
בשובו לארץ בדצמבר 1944, דיווח לנר למוסדות הישוב היהודי על פעילותו בתקופת שהותו ביוגוסלביה..."לאחר סיום האימונים הוצנחתי על-ידי הבריטים בצפון איטליה והצטרפתי לפרטיזנים של טיטו... כל אותו זמן לא הצלחתי למצוא יהודים. הפרטיזנים קבלו אותי יפה..." ועוד רשם בעדותו "מבחינה בריטית מלאתי את שליחותי על הצד הטוב ביותר. מכיוון שהרבה יהודים לא נשארו בסביבות בהן פעלנו, לא עשיתי דבר למען היהודים..."
דן לנר היה אח"כ אלוף ומפקד אוגדה ברמה במלחמת יום הכיפורים.
http://www.moreshet.org/?CategoryID=194&ArticleID=509
כך חזרו בהם שניים מהאנשים שנועדו לצנוח בגרמניה, בטענה שבגרמניה אין יהודים ואין טעם בשליחותם לשם
יתכן שניתן לסכם ולקבוע שמפעל הצנחנים היה בבחינת: “פחות מדי ומאוחר מדי”. המטרות הגדולות שנקשרו במפעל – אירגון מחתרות יהודיות, אירגון התנגדות יהודית וכד', לא מומשו....
קולעים במיוחד דברי י. באואר שקבע, כי “ההצלחה והכשלון (של מפעל הצנחנים – ח.א( מקור אחד היה להם: הקשר עם מוסדות הביון הבריטיים איפשר את עצם המפעל – אבלהוא גם הכשילו”
לצנחני הישוב העברי היו משימות בריטיות (חילוץ טיסי בעלות הברית מאחורי הקוים, מודיעין והדרכה עם קבוצות פרטיזנים) ובנוסף הטילה עליהם הסוכנות היהודית להציל יהודים.
מה קרה בפועל:
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8400
כ- 250 נשים וגברים התנדבו, 110 עברו הכשרה, אך מחמת קשיים מיבצעיים וטכניים הוצנחו רק 33 וחמישה הסתננו למדינות היעד. תשעה מתוך ה- 38 נפלו בשליחותם....
3 צנחנים הסתננו להונגריה (חנה סנש, פרץ גולדשטיין ויואל פלגי; שני הראשונים נפלו בשליחותם).
5 השתתפו במרד הלאומי הסלובקי (חביבה רייק, צבי בן-יעקב, רפאל רייס, אבא ברדיצ'ב וחיים חרמש; ארבעת הראשונים נפלו בשליחותם);
6 פעלו בצפון איטליה (אנצו סרני, אפרים דפני, יעקב שפירא, בנימין גפנר, יחיאל קספ ורפאלי; סרני וקספ נפלו בשליחותם);
1 באוסטריה (חיים ולדנר);
1 אדולף רבינוביץ', צנח שבע פעמים בצרפת, עד שנלכד והוצא להורג;
2 (אהרן בן-יוסף ויוסף ורון) הסתננו לבולגריה לאחר שחרורה בידי הצבא האדום;
9 צנחנים פעלו ברומניה, והצליחו לסייע לשבויי מלחמה של בעלות-הברית בתקופת המעבר שלאחר כניעתה של רומניה, ולארגן עלייה
10 שירתו ביחידות הקשר של הבריטים שפעלו עם הפרטיזנים ביוגוסלוויה
מבחינת המטרות היהודיות, האם היתה תועלת? האם היה סיכוי לעזור ליהודים? כנראה שלא. (כפי שפרופ' באואר מצוטט למעלה).
לאחר מעשה, האם מבחינת הישוב העברי היה כדאי לשלוח אותם למשימות האלה או אם כבר עדיף היה שיצטרפו לבריגדה היהודית או לכוחות בריטים אחרים?
התשובה ברורה לדעתי. על חביבה רייק ז"ל למשל, הוטל לסייע למרד הלאומי הסלובקי, משימה שהסיכוי לחזור ממנה היה אפסי והתועלת ליהודים לא היתה קימת. האם לא היה עדיף לשלוח אותה ואת חבריה למשימה מלחמתית אחרת כמו הבריגדה היהודית שבה סיכויה להישאר בחיים היו לפחות סבירים? איזה תועלת היתה בשליחתה למשימה התאבדותית כדי לעזור לסלובקים, עם אנטישמי ידוע?
חנה סנש וחבריה נשלחו להונגריה. חנה הגיעה להונגריה בדיוק באמצע 7 השבועות הנוראים, בהם גורשו לאושויץ רוב יהודי הונגריה. היא נתפסה מיד. אבל אפילו אם היתה חופשיה, מה היתה מסוגלת לעשות? לארגן יהודים? להסביר ליהודים? היא לא היתה יכולה לעשות מאומה.
אין ספק בגבורתם העילאית של הצנחנים. חבל שהטילו על חלקם (הקטן למזלם) משימות התאבדותיות שלא היו מועילות ליהודים כלל.
יהודה
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
