כפי ששמתם לב התאריך הוא מוזר כי הוא מתפרס לאורך 3 ימים אבל זאת אני אסביר בהמשך,לאחר מאמצים רבים לדחות את הגיבוש הנ"ל ואף את הגיוס נחלתי בכשלון מצד מדור סיירות.. נו טוב מה לעשות.

בכול מיקרה - היום הגדול הוא 3/5 השעה 7 בבוקר.. צעדתי כמה צעדים לעבר תחנת האוטובוס הקרובה אליי לבית (מספר קטן של מטרים) וחיכיתי למספר 35,תחנה ראשית ת"מ והסוף
בת השומר.לאחר מספר דקות של המתנה הגיע האוטובוס.לאחר נסיעה של כל 20 דקות הגעתי וכבר קיבלתי שוק,מספר רב של אנשים יושבים בחוץ מחכים להרשם בזמן שאיזה חייל שבכלל שיך להפסנאות צועק עליהם להסתדר ולחכות בשקט.
לאחר המתנה ממושכת בתור וגם לאחר מפגש עם ידידים מהיסודי ומהכיתה נירשמנו וקיבלנו טופס "אישי" (כלומר שאלון לגבי הפרטים : בן כמה,אחים אחיות,תחביבים וכו'..),לאחר כ 20 דקות הגיעו כמה חיילים סדירים מהצנחנים,חלק היו מהיחס"ר וחלק היו ממקומות אחרים.
לאחר חלוקה לשישה קבוצות(זהו השלב הראשוני שבו את מכירים את המפקדים ששומרים עליכם לפני הגיבוש) כול קבוצה שבערך מכילה כ 30-40 איש מקבלים שאלונים רפואים ואז הולכת לרופא לצורכי בדיקות רפואיות,לאחר הבדיקה ומילואי שאלון רפואי נוסף והמתנה ממושכת נוספת עולים על המדים(חשוב לבחור מדים מתאימים כי לאחר מכן תסבלו בגיבוש,בעיקר אם תקבלו מיימיה ללא "בית מימיה").
כאן ניגמר השלב של הקליטה ומתחיל שלב שבו בעיקרון עושים כלום.לאחר שפוזרנו לאוהלים ולאחר שינה שאורכה היה עד שעתים הלכנו לאכול בחדר אוכל,שעה לאחר מכן התחיל החלק הראשון של הגיבוש - בוחן בר אור -לאחר הרצאה משעממת של קצין כושר קרבי ולאחר חלוקת המלשב"ים ל-2 קבוצות (עד 120 בכול קבוצה בערך) מתחילים לעשות את הבוחן.
קיימת הקצבה של 2 דקות לכול תרגיל כאשר התרגיל הראשון הוא מרפקים,היו כאלו שעשו 20 היו כאלו שעשו 50 וכאלו שעשו גם 60 ומעלה.לאחר מכן היה תרגיל שכיבות שמיכה שזהו לפי דעתי התרגיל הקשה ביותר ומאחר הוא נעשה ללא מזרון,ולאחד כמוני שצריך לעבור ניתוח בעצם הזנב זה היה גיהינום,לאחר שסיימנו את התרגיל הזה התחלנו להתכונן לחלק האחרון של הבר הוא והוא למעשה ריצת 2000,המדריכים חילקו אותנו ל 6-7 קבוצות (מספרים מ 1-50 קבוצה א' וכו..) וכך ביצענו את הריצה.אני מוכרך לציין שזהו מסלול ממש קשה שחלקו מכיל חול ים וחלקו האחר מכיל עליות ממש מעצבנת.. אז תרוצו בחוכמה ואל תשימו ספרינט ישר על ההתחלה כי אתם תהרגו את עצמכם ותגיעו בין האחרונים.לאחר שסיימנו את הבר אור התפזרנו לאוהלים ונחנו במשך שעה. לאחר מכן הלכנו שוב לאכול. השעה 7 וחצי בקירוב וכול המלשבים נימצאים ברחבה המרכזית בצורה של 'ח' מחכים למפקדים שיחלקו אותם לקבוצות על פי הבר-אור.אני אישית הייתי בקבוצה מספר 8,לאחר כמה טירטורים של המפקדים - "יש לכם 10 שניות לקחת את זה ולעשות את זה" וכו, התעלפתי ובכך ניפסלתי רפואית ( על ידי 3 רופאים ו-2 חובשים קרביים....) באסה.בזה למעשה תם היום הראשון שלי ובבאסה רצינית,הלכתי פשוט לאוהל ושכבתי לישון,התעוררתי למעשה בשעה 4 כאשר התחיל הגיבוש של המלשבים האחרים.צפיתי במתרחש בקנאה רבה וגם בכעס על עצמי שהתעלפתי,השעה חמש וקבוצה של 50 איש מעירה אותי כשהם בדרכם לאוהל,לאחר ברורים נוספים גיליתי שכולם פרשו,מאותה נקודה וכן אלה הגיעו עוד ועוד אנשים שפרשו,השעה 8 והקבוצות מתחילות לחזור.קבוצות שהתחילו עם 24 חניכים חוזרות רק עם 10 !!,השעה כבר 9 ואני במרוץ תמידי לאחר אותו רופא שבדק אותי יום לפני זאת - רק כעבור שעה מצאתי אותו וזה עשה לי את היום ונתן לי לעשות גיבוש נוסף. אז כמו המלשבים החדשים שהגיעו גם אני שוב ישבתי בחצר כאשר השמש זורחת מעלינו ומייבשת את מרביתנו,עניתי שוב על אותם טפסים ועברתי את הבדיקה הרפואית.התחלקנו שוב לקבוצות,עלינו על מדים וכו'... הכול נישאר אותו דבר רק שהפעם הקבוצה החדשה שלי נפלה על תורנות מטבח, במשך 3 שעות היינו צריכים להגיש אוכל,לנקות וכו -- ממש מעצבן. לאחר 3 שעות התפזרנו לרחבה המרכזית ושם שוב עשיתי את הבר אור...לצורך השוואה עם התוצאות שלי ביום הראשון עשיתי מרפקים 53,בטן 50 ו 2000 ב 8:30 ואילו ביום השני עשיתי 55,50,8:00.לאחר החלקוה לקבוצות ניתן לי הכבוד להיות בקבוצה מספר 1 כאשר המספרי האישי שלי הוא 5.לאחר כמה תיזוזוים רבים של מילוי מימיות וכול הציוד הלכנו לישון,עצה שקיבלתי ולא עקבתי אחריה... אתם מוכרחים אבל פשוט מוכרחים להביא שקי שנה.. מה שהצבא מציע הוא חרא ! פשוט חרא... לאחר שעולים על מדים והולכים לישון אתם מקבלים מלא אבל מלא שטפי דם ברגלים בגלל הכפתורים של מדי ב' ובכלל אין כריות.לאחר השקמה בשעה רבע ל-4 ולאחר שמירה קצרה כונסנו לקבוצות הראשיות שלנו,מאחר וה4/5 היינו התאריך האחרון לגיבוש צנחנים היינו צריכים לסדר את כול המיטות והסמיכות בכול הבסיס... לקח לנו בערך כ 20 דקות !!! , בשעה 4 וחצי אנחנו לוקחים אלונקה ואת כול הציוד ומתחילים להתקדם לעבר האזור שבו מעבירים את הגיבוש,לאחר הליכה/צעידה וריצה כשל 10-15 דקות הגענו למקום והתחלנו בתרגיל אשר מייצג את הגיהנום של גיבוש צנחנים לא אחר מאשר "מקצי השקים",אז כול אחת קיבל שק שמישקלו בערך כ 20-25 קילו ובכך התחלנו לעשות תחרות,4 הרשונים שמגיעים ראשונים נירשמים ולפעמים גם האחרונים.בתרגיל הזה הצלחתי להגיע תמיד בין הראשונים,לאחר כ -3-4 מקצים 5 כבר פרשו !!
החלק השני של השקים היה למעשה גם תחרות והמטרה הייתה להגיע לשק ו-3 הראשונים היו נרשמים,לפעמים היינו צריכים להגיע לאותו שק פעמים ורק אז היינו נרשמים,בתרגיל הזה דיי אכזבתי אבל הצלחתי להשאר באמצע (כלומר לא הגעתי ראשון ולא אחרון ),התרגיל האחרון עם השקים היה דווקא דיי "מהנה" ואף היווה מעין אבן מושכת בשביל שאר מדריכי הגיבוש,מ-3-4 מדריכים שהיו איתנו הגיעו עוד 5-6 מדריכים בשביל לצפות בנו "נהנים" בכול מיקרה זהו אחת התרגילים הקשים ביותר ובו קיימת גם תחרות עם השקים אבל שם קיימת עלייה קשה מאוד ולאחר מכן ירידה מסוכנת שרבים מאיתנו נפלו בה ואף דיממו בה במיקצה הזה דיי כיכבתי והגעתי תמיד ראשון או שני,ניסיתי לעזור מספר מועט של פעמים אבל אני בעצמי הייתי באפיסת כוחות כבר,בתרגיל הזה גם קיבלנו עונש שבכך שאם היינו נעצרים או הולכים היינו צריכים לעשות סיבוב נוסף... היו כמה מקצים שבהם עשינו 4-5 סיבובים !! אני חייב לציין שבתרגיל הזה ובתרגיל הקודם המפקדים עשו דווקא ועישנו בכמויות לידנו ואתם בטח יודעים איזה קשה זה לנשום לאחר מאמץ כאשר יש ענן כבד של סיגריות לידך.התרגיל הבא ברשימה הוא אלונקה סוציומטרית - אין ממש מה להרחיב תחרות בין המגובשים כאשר ה-4 הראשונים מגיעים ולוקחים את האלונקה וכול השאר רצים,להבדיל מיום סיירות כאן חייבים לרוץ עם האלונקה,באלונקה היו בדרך כלל 4 אנשים קבועים ,אני ועוד כמה,כי כול הצוות היה כבר מת,לאחר מספר רב של סיבובים הגענו לתרגילי חשיבה,באחד מהם הייתה וועידה בעד או נגד לגבי צבא קטן ובתשלום, ותרגיל נוסף ששילבנו ידים בצורה הפוכה כלומר יד ימין שלי לוקחת יד שמאל של השכן משמאל שלי וכן אלה והמטרה הייתה להפוך את המעגל בכך שנעמוד במעגל כאשר הידים שלנו הפוכות כלומר יד ימין שלי תופסת יד שמאל של השכן מימין שלי... (אתם כבר תבינו).
מתחילים להגיע לסוף... בתרגיל הבא זוחלים והרבה ! הצלחתי להגיע בדרך כלל בין הראשונים למרות שהיו עוד כמה שכיכבו יותר ממני לאחר כ 5-10 זחילות הפסקה (תשתו,תנשמו טוב כי אתם תצטרכו אותה) התרגיל הבא היה למעשה שילוב באזור הזחילות,כלומר עושים 10 בטן רצים עושים 10 שכיבות סמיכה ואז זוחלים עד הסוף ואז עושים 10 צפרדע.. כלומר מתקופפים ואז קופצים ומוחאים כף(נישמע קל אבל בשלב הזה כבר אין אוויר וממש קשה לבצע) לפעמים נידרשנו לעשות תרגיל זה פעמים בשביל להרשם.זהו אחד התרגילים הקשים ביותר כי ממש ואין אוויר וניפצעים הרבה (בגלל הזחילה) וגם בגלל שמקבלים רגלים לפנים בזמן שזוחלים ... בתרגיל הזה היה לי פאק קטן כי עשיתי רק 9 שכיבות סמיכה ולאחר מכן המפקדים אמרו לעצום עינים ומי שלא ביצע 10 (מאחד מהתרגלים : בטן,מרפקים וכו ) שירים יד... ואני הרמתי למרות שבנסיעה הבייתה הבנתי שבכלל הם ראו מישהו אחר "מרמה" אבל איך שאומרים את הנעשה אי אפשר לשנות. לאחר מספר רב של זחילות ומרפקים הגענו לשלב האחרון שהוא מסע עם האלונקה אחד הדברים הקשים ביותר וניתן להתחלף באלונקה רק אם אנחנו צמודים על האלונקה למפקד ואם הוא רואה שאנחנו פותחים פער יש לנו 10 שניות לסגור אותו ואם אנחנו ניכשלים אנחנו חוזרים על המסלול,לאורך המסע הייתה לנו משימה להקיף איזה דיונה ב 40 שניות אבל לאחר כ -5-7 כשלונות למפקד נימאס והתחלנו לחזור לעבר הרחבה שכולך אהבנו.הכללים עדין תקפים עד להגעה לרחבה ( 500 מטר),מותר להחליף רק אם צמודים והמפקים עדיין רושמים שמות מי מחזיק אלונקה ומי לא,לאחר כ 5-8 דקות הגענו לרחבה והתפרקנו - תרתי משמע ! העברנו כמה מתחיות צעקנו שאנחנו צוות מספר 1 והלכנו להרגע (לאכול להתרחץ וכו) לאחר שהרס"פ המניאק תפס אותנו ונתן לנו לעשות כמה עבודות רס"פ התחילו הראיונות, מאחר ואני באתי מת"א אני למעשה הייתי בהמתנה כ -3 שעות לראיון.לאחר מכן נסעתי באושר ועושר הבייתה וישר קפצתי למקלחת ואז לישון.

**** כמה דברים חשובים,את השאלון האישי שאתם מקבלים יש למלא ברצינות כי הראיון מתבסס עליו,ואם יגלו שסתם רשמתם בשביל הכיף,הכול ניגמר. תביאו שק שינה ועוד כמה בגדים חמים כי בלילה קפוא,ממש קפוא !

זהו למעשה,הגיבושון בשבילי היה הרבה יותר מסתם גיבוש זה היה אתגר ואף כאינדיקטור בשבילי למה אני מסוגל,אין לי ממש טיפים רצינים להביא לכם כי אתם לא צריכים,אל תעשו טעות של הרבה אנשים אל תקראו הרבה מאמרים ותזכרו אותם בעל פה ותבואו לגיבוש בצפיה שמה שקראתם זה מה שיהיה.. ממש לא ! לבוחנים יש אפשרות לשנות את הגיבוש כרצונם,להוסיף או להסיר חלקים מהגיבוש.
ודבר אחרון - השקים,אין ממש סיבה להשבר שם למרות שזהו השלב שבו כחצי מהניגשים פורשים,אם את מרגישים שפשוט קשה תנמיכו קצב אבל לעולם אל תלכו כי פשוט ככה הקבוצה נענשת,כלומר כול פעם שמישהו הלך היינו צריכים להרים את השק מעל הראש,משהו קורע..

וד"א למי שהיה ביום סיירות שיצפה קצת מעבר....

מטצער עם המאמר קצת קשה לקריאה כי עוד לא ממש הספקתי לישון,ברגע שיהיה לי זמן אני אתקן אותו.


אז לכול הניגשים למחזור הבא שיהיה רק בהצלחה.

_

אני הלוחם של היום והלויס ליין של המחר

_

אני הלוחם של היום והלויס ליין של המחר

לעולם אשא דגלך בגאווה