29-01-2013, 22:27
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
כאדם דתי אני מניח שלך קל לצנזר לעצמך, בדלת אמותיך, אי אילו דברים
אולי לא "קל" במובן הפשוט של המילה, אבל בהחלט קביל עבורך שיהיו תחומים שהותוו מלאכותית בחייך.
אני מסוגל לשמוע כמה רצועות בודדות של ואגנר ולהנות ממש - אבל זה נכון לרוב היוצרים הקלאסיים, פחות או יותר (את מוצרט אני מכבה בכל מקרה). העידן של האלף השלישי כולל למעשה קרבה בלתי אמצעית בין האדם כפרט ובין כל המגוון העצום של תרבות, אומנות ומדיה (דרך המסוף הפרטי שלכל אחד מאיתנו יש: מחשב או סמארטפון, או פלטפורמות תצוגה והשמעה נוחות כגון MP3). זה אומר שאי אפשר בפועל ליצור שום מחיצה בינך, כאדם פרטי, ובין מה שאתה אוהב לשמוע. יצא לי לשמוע מוסיקה (ולהנות) של אנשים שנחשבו לאנטישמים, שונאי ישראל, פדופילים או סתם אנשים שאנסו את הבת שלהם שנים על גבי שנים. אני לא אגיד לך שהפסקתי לשמוע אותם, אולם בחלק מהמקרים זה לא עודד אותי לחפור בקריירה האומנותית של אותו אדם.
אופרות, ספרות וקולנוע אלו ממילא אומנויות שזרות לי קח שעבורי די קל להגיד "את סארמגו אני שם בתור רגל תותבת לארון ספרים".
ברמה הרשמית החרמתו של ואגנר נקבע ממזמן ואני לא רואה שום סיבה, או דחיפות, בכלל לעסוק בכך. כל הבאזז התקופתי סביב עניין החרמת ואגנר בא בעיקר ממקומות של רצון להרגיז ו"לעקוץ" את מי שהם תופשים כאוייב החופש... אתה יודע... כמו שבערב ה 4/11 כל שנה אני מקפיד לשאול איזו קולגה ילידת קיבוץ אם מחר יש לה "יום בחירה" כי זה ה"פסטירבין שלכם ואתם בטח עולים לרגל לאיזה גבעת חביבה או נווה שלום". סתם רצון להרגיז מישהו.
_____________________________________
.
|