02-02-2013, 17:11
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
הסיפור המענין של סא"ל סחף [שממש לא מתחבר לנתק ולזחיחות שנודפים מהמאמר על רז]
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "יאיר שלג במקור ראשון ותום שגב בהארץ על הדיון ההסטריוסופי האינטרנטי אצל זאב רז"
http://www.haaretz.co.il/misc/1.827382
...הוא נקרא להקים קשר עם גדוד חי"ר שבשל טעות פטאלית בניווט נקלע למצוקה בפאתיה המזרחיים של צור כשהוא סובל מאבדות רבות. קצין התיאום האווירי של הכוח תאר לו בפרוטרוט את ההסתבכות ודיווח על האבדות. סחף, מוביל הרביעייה, שאל אותו, 'מה אתה רוצה שאני אתקוף, מהי המטרה?'.
"להפתעתי ולתדהמתי הוא ענה לי 'תתקוף כל מה שאתה רוצה'. אמרתי לו שאני לא יכול, שאני מבקש מטרה מוגדרת לתקיפה. התגובה שלו היתה 'יש הוראה מהדרג הכי גבוה למחוק את העיר מעל פני האדמה, אתה יכול לתקוף כל מה שאתה רוצה'. למרות שהקשיתי עליו הוא חזר על המשפט הזה פעמיים-שלוש. כאן התחילה ההתעקשות שלי לא לתקוף מטרה לא מוגדרת בתוך שטח עירוני. הדברים נשמעו לי תואמים להגדרה פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה.
"בשלב זה איתרתי בניין מבודד וגבוה שלהערכתי יכול היה לשמש כנקודת תצפית או מקור ירי על כוחותינו. תיארתי לו את המטרה. התגובה היתה 'חיובי, תקוף אותה'. גם כאן הערכתי כי הוא לא בדיוק מבין על איזה בניין אני מדבר, אבל בגלל הלחץ הנוראי שלו עלינו נכנסנו בסופו של דבר לתקיפה. ירדנו על הבניין הזה שעד היום אני לא יודע מהו ולמרות התנאים הנוחים לתקיפה ארבעתנו פיספסנו. אני חייב לומר שהשתדלתי לפגוע, אבל אולי לא מספיק", הוא מבליע חיוך.
ההחטאה גרמה לו לתחושה של הקלה עצומה. "בדיעבד אני משוכנע שגם את המעט הזה לא הייתי צריך לעשות. נכון יותר היה להסתלק משם בלי לתקוף כלל. אם הייתי פוגע בו זה היה מעיק על מצפוני עד היום, כי מלכתחילה המבנה המסוים ההוא לא צריך היה להיות מטרה".
אולי היתה זו יד הגורל שהסיטה את 32 הפצצות, רבע טון כל אחת, ממטרה שנולדה בחטא...
.... "המוביל הוא הרמטכ"ל בשטח, השיקולים והאחריות הם שלו בלבד", השיב...."אם זו היתה יוזמה פרטית או שהפקודה באמת ירדה מהדרג הגבוה ביותר אין לי מושג", אומר סחף כיום, "מוביל אחר, צעיר יותר או פחות קר רוח, או אפילו בעל מבנה האישיות שונה משלי, ייתכן כי כן היה מבצע את הפקודה כלשונה. מצד שני אני מאמין שאני לא יחיד סגולה".
גדוד צנחנים הוא שנלכד אז בצור. לכוח היו שבעה הרוגים, פצועים ונעדרים. בשיאה של הדרמה נחטף המג"ד, סא"ל אורי גייגר, וגופתו נמצאה לאחר מכן כשעליה סימני דקירות קשים. "למרות שאין שום יעילות מבצעית לתקיפה סתם", אומר סחף, "אילו הייתי משתכנע שבזה שאני אוריד חימוש בשטח הכוח ינצל, הייתי עושה את זה אפילו במחיר מותם של אזרחים. זה טבעה של מלחמה. מובן מאליו שאם היו מציינים לי בית כמקור האיום וכמטרה לתקיפה לא הייתי נכנס עם כוחות הקרקע למו"מ. הייתי תוקף".
[ההחלטה של סחף בלהט קרב בהחלט יתכן והיתה קבלת החלטה נכונה במציאות קשה. ההחלטה של רז כמפקד בבסיס חיה"א להביא משורר נחשב לשיחת רוח במקום ללכת ולהביט לנפגעים בעיניים - היא בעיני העמדה המתחמקת]
|