גרמניה שוב מעצמה צבאית

לפני זמן לא רב עוררה כל הצעה לפעולה צבאית הפגנות ענק במדינה בשל עברה המיליטריסטי. אבל צל העבר הולך ונמוג, וגרמניה פותחת דף חדש עם הצבא של

• ניקולאס קוליש, ניו יורק טיימס
• 20.01.2013

בקבלת פנים שערכה באחרונה קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל למשפחות של אנשי צבא, אמרה מרקל להורים, נשים וילדים של חיילי גרמניה המשרתים באפגניסטאן, לבנון, קוסובו ואפריקה, כי בקרוב הם "יוצבו בכל רחבי תבל".


המשך:

http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1910343

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

רשימה חלקית של המבצעים העיקריים:

פברואר 1960 – מבצע ראשון מחוץ לגרמניה. טיסות סיוע לנפגעי רעידת אדמה במרוקו.

ינואר 1965 – העברת סיוע הומניטרי לאלג'יריה באמצעות 12 מטוסי תובלה.

אוגוסט 1976 – סיוע הומניטרי לנפגעי רעידת אדמה באיטליה.

1988-1989 – טיסות תובלה במסגרת UNTAG לנמיביה.

6 בינואר 1991 – פרישת 18 מטוסי תקיפה קלים מדגם אלפא ג'ט לתורכיה לצורכי הגנה בלבד. המטוסים לא נטלו חלק במבצע "סופה במדבר".

1991 – משלוח שולות מוקשים למפרץ הפרסי לאחר מלחמת המפרץ הראשונה.

אפריל 1991 – סיוע הומניטרי לכורדים בצפון עיראק באמצעות מסוקים של הצבא, יחידות רפואה וצנחנים.

1992-1996 – משלוח אוניות מלחמה ומטוסי סיור ימי לים האדריאטי במסגרת מבצע Sharp Guard של נאט"ו ושל ה-WEU.

1993-1994 – משלוח כ-1,700 חיילים לסומליה במסגרת כוח שמירת שלום של האו"ם.

1995 – סיוע כללי למבצע Deliberate Force נגד הסרבים.

1995-2004 - השתתפות ב-IFOR ואח"כ ב-SFOR במסגרת מאמצי נאט"ו לייצב את המצב ביוגוסלביה לשעבר.

1999 – השתתפות במבצע Allied Force, כולל ירי טילים נגד קורנים ממטוסי טורנדו (פעולה התקפית ראשונה בהיסטוריה של הבונדסווהר). אח"כ השתתפות ב-KFOR (עד היום).

2002-2003 – פרישת גדוד אב"כ לכוויית במסגרת היערכות הגנתית לקראת עימות במפרץ.

2002 עד היום – פרישת כוחות צבא – כולל כוחות מיוחדים, וח"א לאפגניסטן.

2002-2010 – משלוח אוניות מלחמה ומטוסי סיור ימי למבצעי לוחמה בטרור ובפיראטים באזור קרן אפריקה.

ספטמבר 2006 עד היום – נוכחות ספינות סיור לחופי לבנון במסגרת UNIFIL II.

רוב מבצעי החוץ של הבונדסווהר עד היום היו הומניטריים או לצורכי פיקוח בינ"ל. כל המבצעים נעשו במסגרות בינ"ל רחבות (נאט"ו, או"ם ו-WEU). המצב נכון להיום במפה הנ"ל (מקור: ויקיפדיה):

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

מאיר עיניים.
תודה!

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Fox450 1999 – השתתפות במבצע Allied Force, כולל ירי טילים נגד קורנים ממטוסי טורנדו (פעולה התקפית ראשונה בהיסטוריה של הבונדסווהר). אח"כ השתתפות ב-KFOR (עד היום).

למרות שאין לפני פרטים מדוייקים, אני די בטוח שכוחות מיוחדים גרמניים השתתפו יחד עם שאר מדינות נאטו במרדף אחר פושעי מלחמה יוגוסלביים עוד לפני כן. ובכלל, יש כמה סיפורים יפים על המבצעים האלה...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

1 ביוני 1998 - מעצר מתועד ראשון של נאט"ו בהשתתפות גרמנית. כוח של כוחות מיוחדים צרפתיים ושל ה-KSK עצר את פושע המלחמה הסרבי Milorad Krnojelac בבוסניה.
זה המעצר המתועד היחיד לפני Allied Force ולא סביר שהיו נוספים. בכל מקרה, הייתי רואה במבצעים מסוג זה פעולת שיטור בינ"ל ולא פעילות התקפית צבאית.

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

במלחמת המפרץ הם שלחו לנו כמה שריוניות ל"ריחרוח" חל''כ..האם הן היו מאוישות בצוותים גרמניים?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון במלחמת המפרץ קיבל צה"ל נגמשי פוקס תוצרת גרמניה, שכונו בצה"ל "שועליות", אלו נגמ"שים סגורים ואטומים שיכולים לאסוף דוגמיות חומר משטח נתון ולזהות בתוכן חומרי לחימה כימיים ו/או ביולוגיים תוך שהם נותנים הגנה מלאה לחיילים היושבים בתוכם ללא צורך בחליפות הגנה מיוחדות או מסיכות. יתרון נוסף של נגמ"שים אלה הינו יכולות הזיהוי מטווח גדול מאד (עד 5 קילומטרים בחומרים מסויימים) ובכך למנוע סיכון מיותר. הנגמ"שים הועברו מגרמניה לישראל ב'השאלה' ללא מועד החזרה. ובכן, מה קרה לנגמ"שי השועלית? תוך כדי מלחמת המפרץ (הראשונה) הוקם בצה"ל גדוד ללוחמת אב"כ, בעיקר לגו"ז, ושמו "אנקור". חיילים בודדים מגדוד זה הוכשרו במהירות על השועליות, הכשרה שלדעת הגרמנים לא הייתה מספקת כדי להפעיל את ההכלים. ואכן השועליות לא הופעלו גם כשנפלו טילים על ישראל. החיילים שהוכשרו להפעיל את השועלית לא עברו ריענונים או השתלמויות, החיילים שעברו את ההכשרה הראשונית השתחררו המצה"ל בגמר שירות החובה שלהם והנגמ"שים עמדו כאבן שאין לה הופכין בצריפין. בסופו של דבר הם הוחזרו לגרמניה.

מכאן

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

או שיש גם חוזים שנערכו עם גרמניה בסיום WW2 ומנגנונים שנועדו לפקח (כמו שנעשה בסיום WW1) ?

גרמניה היא חברה בנאט"ו. במשך עשורים חברות אחרות בנאט"ו העדיפו להסתמך על המוכנות של הגרמנים למלחמה נגד אוייבי נאט"ו, ולא על הרתיעה שלהם ממלחמה.

או"ם שמום.

א. עיניין של מצב בינ"ל. ברור שבזמן המלחמה הקרה אלפי הלאופרדים והמארדרים הגרמניים נחשבו בעיקר מגן נגד עשרות אלפי טנקי ה-T וה- BMP הסובייטים (ולהיפך- אם גרמניה היתה מנסה להתאחד בזמן המלחמה הקרה, בריה"מ היתה שמחה לחזור על מלאכתה מ-45').
וברור גם שלפחות בשנים שבאו מיד לאחר המלחמה הקרה היה חשש מסוים שהפציפיזם הגרמני הוא כיסוי שנוצר בגלל המצב הבינ"ל המיוחד.
ב. שמעתי בזמנו בהרצאה שגרמניה התחייבה בפני צרפת, כתנאי לאיחוד, לשמור על צבא קטן מהצרפתי. זה נכון?

כל מיקרה, צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. לגרמניה יש השפעה עולמית בזכות הכלכלה שלה. נראה שהצבא הוא יותר גיבוי למדיניות קיימת ולא כלי לכשעצמו.

אני חושב שלא צריכים לזלזל ב"רתיעת הגרמנים" וליחס חשיבות יתר לחוזים.
יש חשיבות גם להוויה ולאוירה ציבורית.
כדאי לזכור שלמרות ההסכמים, גרמניה הנאציית עשתה כרצונה ופשוט התעלמה מהם כשהיא בונה צבא חזק בהרבה ממה שהוסכם. כל זה במקביל להוויה שוביניסטית בתוך גרמניה מבחינת ההתיחסות שלה לזירה הבינ"ל.
כיום המצב בגרמניה שונה בתכלית ובאופן מהותי. בגרמניה נבנו מהיסוד מוסדות דמוקרטיים וההויה הפוליטית הציבורית בגרמניה פלורליסטית ובהחלט לא שוביניסטית מבחינת ההתיחסות לסביבה הבנ"ל.

יש בגרמניה רתיעה מובנית ציבורית ופוליטית ממעורבות צבאית בינ"ל והדברים נעשים בזהירות. גם בתקופת המלחמה הקרה ולמרות היותה של גרמניה המערבית דאז "בולם הזעזועים" שאמור היה לספוג ראשון מתקפה סובייטית, עדיין היתה התנגדות חזקה בגרמניה להתחמשות.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

וועדת השליטה של בעה"ב בגרמניה (Allied Control Council), אשר ייצגה את ארבע מעצמות הכיבוש בגרמניה אחרי 1945, קבעה שגרמניה תפורז לחלוטין. זה הדבר הקרוב ביותר להגבלות שהוטלו על גרמניה בחוזה ורסאי וכמובן שכאן ההגבלות היו חמורות בהרבה. יחד עם זאת, קביעה עקרונית זו התפוררה עם התפתחות המלחמה הקרה, כאשר כל צד ניסה לגייס את גרמניה "שלו".

נקודת המפנה החשובה ביותר בדרך לחימוש מחדש היו הדיונים על "קהילת ההגנה האירופאית" (EDC) ב-1951-1952. ההסכם בנוגע לקהילה (שמעולם לא יושם), אשר נחתם ב-27 במאי 1952 בפריז נתן חותמת הכשר בינ"ל ליוזמות חימושה מחדש של מערב גרמניה. במסגרת הדיונים על הקהילה גם הוצגו תוכניות מפורטות לצבא מערב גרמני חדש, שאמנם היה קטן מן הצבא הצרפתי, אבל עד כמה שידוע לי גרמניה מעולם לא התחייבה בפני צרפת להחזיק צבא קטן יותר (לשאלתו של קרן-אור).
הסובייטים הגיבו על הסכם ה-EDC בכך שאישרו למועצת העם המזרח גרמנית להכריז ב-10 ביולי 1952 על הקמת "כוח צבאי לאומי".

הפציפיזם הגרמני החזק של תקופת המלחמה הקרה, שהשפעתו ניכרת עד היום, היה תוצאה של גורמים רבים: תגובה לטראומת מלה"ע השניה, מרד הדור השני (בעיקר החל מ-1968) בדור המלחמה ובממסד, שינויים מנטליים רחבים בעולם המערבי, תגובה למלחמת וייטנאם וכמובן אי רצונם של הגרמנים לשמש "רצועת בטחון" במקרה של עימות מזויין עם ברית ורשה.

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/