אין כוונתי במובן הפילוסופי-אנושי-אקזיסטנציאליסטי.

בשבוע שעבר הוסעתי כנוסע במושב האחורי על אופנוע זו הייתה חוויה לא נעימה, בסופה של הנסיעה התברר לי שכפות ידי לפתו את ברזלי האחיזה ממש ממש חזק והיה לי קשה לפותחן - חיי היו תלויים בידי מישהו אחר, מבלי יכולת להשפיע.
תוך כדי נסיעה נדלקה לי נורה מעל הראש עם סימן שאלה: שאם אני חש מה שחשתי ע"ג אופנוע מה חש נווט במטוס קרב ? ועוד במהירויות ששם מפתחים, הם באמת טסים.
מר יערי אולי ישיב: תשמע בפאנטום, אתה טמון מאחור בתוך ה-FOXHOLE אין הרבה מה לראות, וודאי לא קדימה אז ממלא לא עולה הפחד הזה.
אבל מה יאמר המקלען באפאצ'י ודומיו היושב בחרטום, "צמוד למסך" "בשורה הראשונה" שהכל עובר קודם דרכו, האדמה מתקרבת אליו קודם...
האם אין את הפיתוי לקחת את הסטיק ולתקן כשנדמה לך שהטייס שלך עומד לשפשף צמרת עץ או בניין ?
האם אלו מחשבות הקיימות בעולמם של הנווטים או שאלו רק מחשבות אצל מי שמטיס סימולטורים במחשב... ? 😊

תודה

"א. במשך השנים איבד צה"ל את כוח התקיפה שלו, כי כושרו ההגנתי הולך ונחלש, ועליו לעבור רפורמה מקיפה כדי שיוכל להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו.
ב. למרות הלקחים של ששת הימים, יום הכיפורים ולבנון, שב הצבא וחוזר על השגיאות שנעשו במלחמות קודמות ברמת חומרה הולכת וגוברת, ולכן לא השיג את המטרות הצבאיות שהוטלו עליו, ונגרמו לו אבדות מיותרות.
ג. יותר משעסק צה"ל בחשיבה ובפעולות לתיקון טעויות, השקיע מאמצים וכסף רב בניפוח מפקדות ושירותים על חשבון הכוח הלוחם.
ד. המטה הכללי לוקה בתסמונת "הראש הקטן", מוביל את צה"ל לאובדן הגמישות הצבאית והופך אותו לגוף מסורבל וכבד תנועה.
ה. הדרג המדיני נמנע מלקבל החלטות אסטרטגיות, מלקבוע תפיסת ביטחון שתתמודד עם התמורות שחלו באזור ומלשאת באחריותו למחדלים בניהול הביטחון הלאומי."

אני לא עונה על השאלה כי ניווטים עשיתי ברגל במנוס בנבטים ובאזור בית שמש
ושם הייתי מוביל
ההערה שלי מתייחסת לתיפקוד הנווט
קרו מקרים שנווטים לקחו פיקוד או קיבלו פיקוד והצילו את המטוס והטייס
ראה מקרה רענן נאמן 1970

אני לא יודע על ידיי מי הורכבת, אבל לא הורכבת נכון...
ברכיבת טנדם, עדיף לחבק את הנהג. ככה מרכיבים נכון.
ככה אתה זז בצמוד לנהג, מה שמשפיע על חלוקת המשקל באופנוע וזו החלוקה הנכונה, וגם יש בזה תחושת קשר שמגבירה את הבטחון.
ודבר נוסף,
לא יודע מי ומה הנהג, סביר להניח שטייסים רוכשים הכשרה הרבה יותר רצינית ומקיפה ומתהליך הוצאת הרישיון שהוא בדיחה.
מה גם, עם הרוכב רגוע ואחראי ולא משתולל, הסכנה ב99% מהמקרים זו הסביבה והתנועה שמקיפה אתכם. מה שספק קיים בשמיים.

אם כבר, סביר להניח שאיש מקצוע שלא טייס, נגיד צלם אווירי שמצטרף לתרגילי אוויר של צוות אווירובטי הינו הרבה יותר מפוחד מנווט מבצעי.
הסביבה זרה לו, הוא לא מכיר את הסיטואציה שהוא נמצא בה, התנועות החדות והקירבה הצמודה נראים מפחידים וכוחות ה G וההשפעות הפיזיולוגיות - לא מוסיפות.

* המציג אינו טייס או נווט וכן בעל אופנוע

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמגר האם אין את הפיתוי לקחת את הסטיק ולתקן כשנדמה לך שהטייס שלך עומד לשפשף צמרת עץ או בניין ?

אם נראה לך שהטייס טס בצורה מסוכנת ללא צורך מבצעי - אתה תעיר לו. אין מצב שהוא לא ייענה לכך.
יש לא מעט מצבים שהנווט מודיע שהוא לוקח את ההטסה והנ"ל אינו אחד מהם (ואל תדאג, רואים טוב קדימה, גם כשיושבים מאחור). דוגמאות: אם הנחיה לטייס אינה נענית בזמן (משיכה מגובה נמוך להפצצה והטייס לא מבחין במטרה ולא מטיס את המטוס בהתייחס אליה, בקרב אוויר - מצב שיכול לשנות מיידית לכיוון הפלה או לכיוון אי נפילה, וורטיגו כשהטייס לא מצליח להטיס לפי המכשירים ועוד ועוד).
אינני מכיר פחדים מהסוג שהזכרת. מכיר סיטואציות אחרות שיכולות לגרום לדפיקות לב ושאולי יש מי שיתרגם אותם לפחד או לחששות. חוויתי מעט מהם במלחמת יוה"כ (ורק אז).