ודומה, שהזכרון הזה שייך ליום האתמול.

כשחלפו שנתיים מאותה מלחמה, הוציאה מפקדת קצין חינוך ראשי בצה"ל חוברת הסבר למפקדים- חוברת שאמורה הייתה לשמש ככלי עזר גם להטמעת מורשת קרב ביחידות השונות, ובעיקר ביחידות שהשתתפו בקרבות.
ב-30 עמודי החוברת מסופר באופן תמציתי על הרקע לפרוץ המלחמה, על מהלכי הקרבות בצפון, בדרום, בים ובאוויר ושני פרקים המדברים על "נצחון הלוחם הישראלי" כלוחם איכותי וגםפרק ששמו: "צה"ל בשנתיים שלאחר המלחמה" - כשבסופו של הפרק (ובסופה של החוברת) רשום באותיות גדולות ומודגשות: "צה"ל של היום הוא הצבא הגדול והחזק שהיה לישראל אי פעם. צבא שהפיק את לקחי מלחמת יוה"כ בכל החתכים..." -ואפילו לא מילה אחת על ועדת אגרנט, ששמונה חודשים לפני פרסום החוברת הזו, פרסמה את הדו"ח הסופי שלה. מי מספיק להפיק לקחים ולבנות צבא לתפארת בשמונה חודשים? איך נראה הצבא בבוקר שלאחר המלחמה ואיך היה נראה שנתיים אחרי? האמנם היה צה"ל בספטמבר 1975 "הצבא הגדול והחזק שהיה לישראל אי פעם"?
שני תצלומים מאותה חוברת שילבתי כאן, שלהבנתי, מצביעים על האופן שבו רצו במפקדת ק. חינוך שהדברים יועברו לחיילים. שווה להביט בשער החוברת שבו משובצים כותרות עתונים מימי הקרבות ולקרוא מה כתוב בכריכה הפנימית של החוברת, עם הנחיות - הצעות - הכוונות מה להעביר לחיילים הצעירים ובעיקר איך ולמה.

כשאני קורא את החוברת הזו היום, עולה בי מחשבה אחת, שנשאלה לא פעם והיא נשמעת היטב ומטרידה: מה למדנו מאז, אם בכלל?

אין יציאות, הצוותים נשארים בספינות. כך אמר לנו רס"ר הספינה בצהריים בכינוס הצוות על סיפון חרטום. מתכוננים למחר, יש התראות למלחמה. כל הבוקר עסקנו ב"חיסול הספינה" לאחר שבוע בים ויומיים של תרגיל שייטתי. עד יום זה "סגרנו" שבועיים וחצי והיינו מיועדים לצאת ליום כיפור/שבת ארוכה. כשעסקנו בנקיונות הנשק, הספינה וקרצוף הסיפונים היו הקצינים (החובלים) במשרדי הפלגה בתחקירים שלאחר התרגיל שהסתיים. בערך בעשר הגיעו משאיות אספקה של תחמושת ומזון למלא את הספינות. פעילות נמרצת מהרגיל ותכונה גוברת היתה בבסיס, ברציפים ובמשרדי הפלגות. מילאנו את הקרסולות של תותחי ה-76 ואת כל חדרי הפגזים בספינה, הוספנו רקטות אבשלום, ופגזים למחסניות תותחי ה-20 מ"מ, קיבלנו מזון רב למטבח ולחדר קירור, המיכלים מולאו בדלק ומים. במי"ק הנגדים של מח' גנ"ק עסקו בהכנות ועידכוני מפות ותדרים. הפעילות הנמרצת בבסיס חיפה רק הלכה וגברה. ספינות שהיו מותאמות למשימות בט"ש ופח"ע הועמסו בארגזי טילים וטילים (גבריאל) במקום תותחי ה 20 מ"מ במוצב 3 ובסיפונים הריקים.
למחרת, בשבת, ביום כיפור, נמשכה הפעילות הרבה ובמיוחד של הקצינים (החובלים). בין 13:00 ל 14:00 יצאנו עם רוב הסטי"לים של שייטת 3 לים לפריסה והכח ("המבנה") שלנו לזירת מצרים.
את החוויות שעברנו באח"י קשת הראשונה עברו גם צוותי הסטי"לים האחרים.
פעילותנו במלחמה בטבלה.

תיקון טעות כתיב: בניאב צריך להיות בניאס

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

המוכנות: אכן, חיל הים היה מוכן. כחייל ראיתי שכמעט כל מה שהתאמנו ולמדנו והתאמנו ולמדנו ושוב ושוב, קרה. המלחמה ברובה היתה כמו בתרגילים. הלמידה והקפדנות השתלמו. המפקדים שלנו החדירו לנו שעלינו ללמוד ולהתאמן ברצינות וכך עשינו (תרגילי מעטפות, לימוד לוגיקת מערכת, בקנ"ז, נט"ל, תו"ל וכדומה). היכן שקרה בלתי צפוי ידענו כיצד להגיב (סיוע אוירי למשל לא היה כפי שתוכנן).
לגבי ההפתעה: מקריאה ומשיחות למדתי שמודיעין חיל הים החליט ביום שישי שלמחרת תפרוץ מלחמה ומפקד חיל הים התייחס לכךברצינות.

גם חיל האוויר היה מוכן, למשימות הפצצה, ורוב המטוסים כבר היו מחומשים בהתאם, אלא שאז שינו לחיל את המטרות בצורה קיצונית.

גם בתעלה ובגולן היתה מוכנות, אך הסד"כ היה לא מתאים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.1814718.1346581589!/image/4175626803.JPG_gen/derivatives/landscape_102/4175626803.JPG]

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

התגייסתי ב-1978, חמש שנים לאחר מלחמת יום כיפור.
הצבא שאליו התגייסתי היה שונה לגמרי מזה שעליו קראתי במעט הספרים שהספיקו לצאת מאז המלחמה, ובכתבות השגרתיות שהתפרסמו בגליונות החג של יום כיפור מדי שנה: הנשק, האפוד, הקסדה, הסימונים הטקטיים, הטנקים, המטוסים, אמצעי הנ"ט.. צבא אחר. כל זה מנקודת מבטו של טירון שהתגייס ושהתחרר בתור מש"ק: לא הייתי גנרל עתיר דרגות ומעללים.
לקראת סוף השירות פרצה מלחמת לבנון הראשונה, וחיל האוויר השמיד את כל מערך הטילים הסורי בלבנון ללא נפגעים; וזאת לאחר האבדות הכבדות שספג ב-1973.
נעשנו פחות שחצנים ביחסנו לאוייב, יותר ביקורתיים כלפי צה"ל, ונפסקו החגיגות שאפיינו את הצבא בתקופה שבין 67 ל-73.
כמובן- בעיות חדשות צצו במשך השנים, אתגרים חדשים, כשלונות חדשים.. מה לעשות- איש אינו מושלם, גם לא צה"ל. אינני מכיר עוד מערכות עם יכולת להפיק לקחים ולהשתנות כה מהר בהתאם לנסיבות כמו צה"ל; אבל אני פוגש בלי סוף אנשים שמוכנים לספר איזה צבא מחורבן וגנרלים מטומטמים ומערכת אטומה יש לנו, בשעה שהם עצמם כלומניקים עם קבלות (אני לא מטיח את זה כלפיך חלילה).
אני בטוח שאפשר למצוא רס"ר סתום פה ופקידה בטלנית שם, רכב שלא טופל כראוי ויחידה שזומנה ליום מילואים מיותר; אבל אני גם משוכנע שצה"ל מכין בסתר פתרונות מפתיעים לטיפול במתקני הגרעין באירן, מוכן להתמודדות נוספת עם חיזבללה, ועושה עבודה מצויינת בעזה כשהוא נדרש.
לשאלתך תשובתי היא "כן".

אחי לשנתון הגיוס, ולמלחמת שלום הגליל, צר לי, אך אני חייב לתקן אותך:

מבצע השמדת הטילים בסוריה "ערצב 19" היה מעולה, אך לא מושלם. פאנטום אחד שלנו נפגע והופל ב 24 ביולי 1982 ע"י SA-8 שהיה חדש ולא מספיק מוכר לחיל-האוויר. שני אנשי הצוות נטשו, אך הנווט רס"ן אהרן כ"ץ , בכיר נווטי הפאנטום נהרג בבפגיעה בקרקע, ואילו הטייס גיל פוגל ישב שנתיים בשבי הסורי.

לגבי דעתך "צה"ל אז והיום", אני מניח שאתה צודק.

שלא נדע עוד מלחמות, הרוגים, פצועים, נכים, שכול, אלמנות ויתמות.

" ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום ". אמן ואמן!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.1814718.1346581589!/image/4175626803.JPG_gen/derivatives/landscape_102/4175626803.JPG]

שלושה ימי קרבות עקובים מדם חרתו צלקות בנפשו של הרב חיים סבתו, אז שריונר צעיר. 39 שנים אחרי חוזר הרב סבתו אל הטנק, ואל הקרב ההוא: "יום הכיפורים הוא יום קדוש, אבל מאז המלחמה נוסף לו ממד העומק". מסע מצמרר בעקבות הזיכרון

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4285777,00.html

סמי זנגי לא ידע מה יש על הסליל המאובק שמצא במקרה לפני כמה חודשים. אחרי ששלח לפיתוח נזכר: לקחתי למלחמה מצלמה. הגופות בצד הדרך, השיירות מערבה מעל המים, הקבר היהודי המסתורי - זהו הסיפור שלו, וזהו סיפורם של אנשי התחזוקה שהעבירו חטיבות שלמות כשהפגזים שורקים מכל עבר. ואחר-כך גם את החברים שמתו. בחזרה ל-73', בצבע

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4285654,00.html

חיים דידי, המכהן כיום כרב-נגד יחידת החקירות המרחבית בנגב, נזכר במראות הקשים של אותה המלחמה. הוא כבר המשיך הלאה, אבל הוא וחבריו דורשים: הכירו בחלקנו בקרבות

http://news.walla.co.il/?w=/2689/25...&obref=obinsite

הג אספקה ששירת בתעלת סואץ בזמן המלחמה ונחשף לזוועותיה, סבל במשך שנים מבעיות נפשיות. תחילה דחה משרד הביטחון את בקשתו, אך לאחר עדות מפקד הפלוגה התקבל ערעורו

http://news.walla.co.il/?w=/2689/2570548

מפקד המרכז הלוגיסטי בצה"ל במלחמת יום כיפור וראש מדור במרכז בימים אלו, סיפרו לערוץ 7 על היערכות צה"ל אז והיום.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/244574

פגשנו את האחים התאומים מקיבוץ חפץ חיים שלחמו במלחמת יו"כ וממשיכים לשרת את המדינה במסגרת המילואים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/244575

תא"ל במיל אמציה חן (פאצי) קובע: ההיטפלות התקשורתית לכשלי המודיעין לפני מלחמת יו"כ – רכילות עלובה. הבעיה: חוסר היערכות הגנתית.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/244489

"קונספציה צבאית ומחדל מדיני" משדר מיוחד של מבט שני לציון 39 שנים למלחמת יום הכיפורים. במרכז המשדר סדרת ראיונות שערך איתי לנדסברג-נבו עם שורה של ראשי אמ"ן לשעבר על המחדל המדיני שקדם למחדל הצבאי והמודיעיני. האם ראשי הממשלה חייבים לדווח לראשי הצבא ואגף המודיעין על המהלכים המדיניים שהם יוזמים ומקדמים או מונעים? האם העובדה שראש אמ"ן לא יודע על מהלכים מדיניים משפיעה על הערכת הביטחון הלאומי והסבירות למלחמה שאותה הוא מציג לקבינט ומה השתנה מאז 1973 להיום? מדוע גולדה לא יידעה את האלוף זעירא, ראש אמ"ן דאז ואת הרמטכ"ל דוד אלעזר באשר ליוזמת קיסנג'ר והצעות הנשיא סאדאת במהלך שנת 1973? מדוע מניעת מלחמה לא עמדה במרכז קונספציה מדינית ? עוד בתכנית על מחלקת לוחמים שלחמה במוצב 116 ולא ידעה שפרצה מלחמה כוללת, גם לא דווחה על ידי מפקדיה וגם על יחידת סיור שמלחמתה ברמת הגולן חשפת לראשונה אחרי 39 שנים. עורכים: איתי לנדסברג-נבו וליאורה עמיר ברמץ עורך: איתי לנדסברג

http://www.iba.org.il/schedule/schedule.aspx?channel=1

במלחמת יום הכיפורים הבמאי עמוס גיתאי, ביחד עם לוחמים אחרים, היו על מסוק שנפגע והתרסק. מספר שנים לאחר מכן, הלוחמים מתאחדים וחוזרים למקום האירוע.

http://www.iba.org.il/schedule/schedule.aspx?channel=1

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2...4&cat=872&loc=7

רס"ן (במיל') זאב פולק, שהיה אמון על הטיפול בפדויי השבי ממלחמת יום הכיפורים, מספר על חזרתם הביתה: "חקרנו ובכינו איתם, תמיד הרגשנו שהם החיילים שלנו"

http://www.idf.il/1133-17174-he/Dover.aspx