|
27-12-2011, 23:30
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.05.05
הודעות: 4,443
|
|
המשך
" י מ י ס ט ל י ן "
חלק שני
נכתב ע"י ראודור רויכמן (ק. תותחנים בדימוס)
סיפור לחימתה של פלגת טנקי ה"סטלין"
במוצב "מכסיקו" – ג' בתעלת סואץ
בזמן מלחמת ההתשה .
התקופה – אביב 1970. מלחמת ההתשה הייתה בשיאה. גד' 403 בפיקודו של "מינו" ז"ל עשה את ההכנות האחרונות לקראת הכניסה לקו. לסוללה ב' בגדוד הוקצתה המשימה, זו הפעם השנייה בזמן מלחמת ההתשה, לאייש את סוללת טנקי ה"סטלין" בגזרה הצפונית במוצבי "עטיפה" ו"מכסיקו".
בקו הקודם, באותה גזרה, מוניתי למפקדה של פלגת טנקי ה"סטלין" במוצב "עטיפה". הפעם הוצבתי כמפקדה של הפלגה השנייה במוצב "מכסיקו" .
ב"מכסיקו" שרתו גם הקצינים יגאל שפירא ז"ל, ברוך זלץ ורב-סמל הסוללה דניאל תמם.
מוצב "מכסיקו" היה נצור ומבודד. ציר "טמפו" המוביל למוצב היה חסום רוב הזמן ע"י המצרים. כדי להגיע לשרשרת המוצבים שמצפון לקנטרה ולמוצב "מכסיקו" הצפוני מביניהם, היה צריך לבצע סיור פתיחת ציר ובחסות הסיור להגיע למוצבים. לציר היו מאפייני קרקע שהעניקו למצרים יתרון בעת ביצוע חסימות ומארבים, והם ניצלו זאת עד תום.
קני טנקי ה"סטלין" במוצב היו מופנים כלפי צפון לכיוון פורט סעיד. מרגמת 160 מ"מ שהייתה ברשותנו, נועדה לסיוע ולירי על מטרות אויב לכל הגזרות.
זמן לא רב לאחר כניסתנו לקו, נפל מפקד הצוות אברהם ישראלוביץ. אברהם ז"ל נפגע מאש מצרית במהלך משימת ירי לחילוץ סיור שהותקף מדרום למוצב "מכסיקו".
באחד המארבים הקטלניים שהיו על הציר נפלו 18 לוחמים ונחטפו 3. במקביל ספג מוצב "מכסיקו" הפגזה כבדה שכללה ירי של פגזים חודרי ביצורים מקוטר 152 מ"מ ופצצות מרגמה מקוטר 240 מ"מ. בעקבות הירי קרסו בונקרים ונפגעו לוחמים וביניהם מפקד המוצב.
שהיתי בבונקר המפי"ק במוצב "מכסיקו" – ג', העורפי מבין שלושת מוצבי "מכסיקו". שם גם היה ערוך כוח החת"ם.
"שלום לך, שמי יעקב חסדאי" – נשמע קול בחלל המפי'ק.
קמתי ממקומי. מולי עמד מג"ד צנחנים 202 יעקב חסדאי. הוא היה חגור בחגור קרב מלא, חבוש קסדה ונישקו בידו. חסדאי הגיע למוצב בשעה קשה זו על מנת לעמוד בראשו.
"אבקש להתמקם במקום בו אתה נמצא, כאן יהיה החפ"ק שלי" – אמר מג"ד הצנחנים, ספק ביקש, ספק קבע עובדה.
ניסיתי להסביר כי המקום צר מלהכיל גם את המפי"ק וגם את חפ"ק 202.
"אם תפנה את לוח הארטילריה, אוכל למקם את המיטה שלי ולארגן גם את החפ"ק" ענה חסדאי.
"אבל אני זקוק ללוח" אמרתי.
"כשתצטרך להשתמש בו, תניח אותו על המיטה שלי", ענה.
לוח הארטילריה פונה לאחר כבוד ממקומו ואת מקומו תפסה מיטת המג"ד.
לנוכחותו של מג"ד 202, יעקב חסדאי, ולאישיותו המיוחדת היה אפקט מרגיע ומייצב במתחם הנצור.
במלחמת יוה"כ, נפלה בחלקי הזכות לשרת בגדוד תומ"ת 839 שסייע באש לחילוצו של חסדאי מן העיר סואץ, שם היה נצור יחד עם כוחותיו. ראיתי בכך סגירת מעגל.
הכניסה והיציאה למתחם וממנו דמתה למשחק ב"רולטה רוסית". גם יציאות לחופשה, המעטות שניתנו, נשקלו בכובד ראש. אני זוכר, כי לפני עזיבתנו את הקו, הייתי אמור לצאת לחופשתי האחרונה. זו הייתה התלבטות קשה. ידעתי כי עלי לעבור את התהליך הבלתי נסבל של היציאה והחזרה למוצב. את הדילמה פתר לי הרב גורן. הרב שהה אותה עת במוצב. הוא בא לחזק את ידי הלוחמים. הצטרפתי לשיירת הרב שיצאה את המוצב. לפני כן וידא הרב כי אניח תפילין. לטענתו, הייתי היחידי במוצב שהתחמק ממילוי חובה זו במהלך שהותו במוצב.
מרחק לא רב לאחר יציאתנו חלפנו ליד צריח טנק פטון שהיה מוטל על הקרקע, זכר לקרב המר שהתחולל במקום, שאותו תיארתי קודם לכן.
בהמשך התנועה דרומה על הציר, הניף הרב את זרועותיו כלפי מעלה כל פעם שמטוסי חיל האוויר תקפו מטרות בצדה המערבי של תעלת סואץ.
במהלך שהותנו בקו, התבצע הליך חילוף מג"דים בגדוד. את מקומו של "מינו", החליף "בן דוד". זמן לא רב לאחר כניסתו לתפקיד הגיע המג"ד החדש לביקור במוצב "מכסיקו".
בזמן שהותו במפי"ק החלה הפגזה מצרית. "אנחנו שטים" אמר "בן-דוד". אישרתי את הבחנתו. זו הייתה תופעה רגילה. הבונקרים הבנויים אל אדמת ביצה "שטו" במהלך ההפגזות.
בתום הביקור העיר לי המג"ד כי הטנקים אינם מטופלים כפי שצריך. לא ניסיתי להצטדק. במציאות שהייתה קיימת במעוז, כאשר פצצות מרגמה 82 מ"מ ופגזי תותח 122 מ"מ נחתו בלב המוצב ללא התראה מוקדמת, נמנעתי מלהוציא אנשי צוות לחצר המטווחת לטפל בכלים.
ק. הסוללה, ברוך זלץ, דניאל תמם,רב סמל הסוללה ושני אנשי הצוות, אברהם דרדרי ועזרא פיטסון, צוינו לשבח בעת שירותם במוצב "מכסיקו". הארבעה שובצו לצוות שעסק בעבודות התבצרות במוצב. עקב כניסת הכוח בטעות לשדה מוקשים, נפגעו כמה מאנשי הכוח, ביניהם ברוך זלץ. צל"ש הרמטכ"ל הוענק להם בזכות תפקודם היעיל וקור הרוח שהפגינו בעת פעולות החילוץ.
יגאל שפירא ז"ל הגיע להחליף את ברוך זלץ.שמיעתו נפגעה במהלך שירותו בסוללה ובעקבות זאת הוא לא גויס כשפרצה מלחמת יוה"כ. יגאל התנדב והוצב בקישור הקדמי של אגד ארטילרי 215. יום אחד בלבד לאחר הפסקת האש, יגאל נפל באזור החיץ החקלאי בואך העיר סואץ.
בסוף חודש יולי, ערב כניסתה של הפסקת האש עם המצרים לתוקפה, עזבנו את הגזרה.
אחרי הפסקת האש נבנה "קו-בר-לב" מחדש ושודרג לקראת האפשרות של חידוש הלחימה.
במסגרת שדרוגו של הקו והקמת סוללת ה"נברון" החדשה במוצב "עטיפה", הוצאו טנקי ה"סטלין" מן השירות.
הטנקים אשר ננטשו במקומם, עברו לידי המצרים בהסכם הפרדת הכוחות שלאחר מלחמת יוה"כ.
במהלך פירוק מוצבי "בודפשט" ו"אורקל" ("עטיפה" ו"מכסיקו" לשעבר) ע"י המצרים, טנקי ה"סטלין" פונו ממקומם. לא ידוע מה עלה בגורלם.
חייה של סוללת טנקי ה"סטלין" בגזרה הצפונית של תעלת סואץ היו קצרים וחפפו את תקופת מלחמת ההתשה.
לוחמי סוללה ב' מגדוד 403 צברו בזמן מלחמת ההתשה את מרבית ימי ה"סטלין" בקו התעלה. בסה"כ שני קוים מלאים.
יש להצטער על כך שלא נשאר ברשותנו טנק "סטלין" אחד לזכרון בתצורתו הייחודית אשר פעלה בקו התעלה בזמן מלחמת ההתשה.
חלק שלישי –
נכתב ע"י ראודור רויכמן ( קצין תותחנים בדימוס)
שגרת סיור על ציר "טמפו" בתקופת מלחמת ההתשה.
אורכו של ציר "טמפו", הציר המוביל מקנטרה לכיוון פורד פואד (חלקה המזרחי של פורט סעיד ) כ-35 ק"מ. דרך העפר מתוחמת ממערב בתעלת סואץ ובסוללה הצמודה לצידה המערבי. ממזרח הדרך מתוחמת במליחת א-טינה. הדרך הייתה חסומה לעתים קרובות ע"י המצרים. לציר היו מאפיינים שהעניקו למצרים יתרון בעת ביצוע חסימות ומארבים והם ניצלו זאת עד תום.
כדי להגיע לשרשרת המוצבים שמצפון לקנטרה, ארבעה במספר, ולמוצב "טמפו" הצפוני מביניהם, היה צריך לבצע סיור פתיחת ציר ובחסות הסיור להגיע למוצבים.
מוצב "טמפו" נשא תמיד את שם הקוד הראשון שניתן לו, למרות החלפת שמות הקוד, ומשום כך נקרא הציר גם בשם זה. הסיור כלל מחלקת זחל"מים שאוישה על ידי לוחמים מהגדוד אשר החזיק בקו באותה עת (סיירת "שקד", צנחנים ועוד). כמו כן הוא כלל מחלקת טנקים מהגדוד הטנקים הערוך בגזרה . לסיור היו נלווים נציגי יחידות מסייעות כמו – קצין תצפית קדמי, קצין חבלה וגשש. לצד הציר, לכל אורכו, היו מונחות חביות מסומנות וממוספרות. חביות אלו שימשו כנקודות דיווח למפקדים ונקודות מוצא לקת"ק לצורך טיווח ולמעקב של קני הארטילריה לאורכו של הציר בזמן התקדמות הסיור. בגלל מגבלות הפריסה של הארטילריה המתנייעת בגזרה, עיקר הכיסוי הארטילרי בחלק הצפוני של הציר ניתן ע"י פלגת ה"סטלין" במוצב "פליקן" (שם הקוד הראשון של המוצב אשר שכן לחופו של הים התיכון בואכה פורט פואד). הסיור היה מתארגן ליציאה בשעת בוקר מוקדמת באזור בלוזה שם היו מתבצעים ציוותי הכוחות לקראת היציאה. על הציר, הסיור היה מתנהל באיטיות ובזהירות. לעתים קרובות התבצעו עצירות לפי שיקול המפקד ועל פי תנאי השטח, במהלך העצירה הייתה מתבצעת תצפית אל מעבר לסוללת העפר שחצצה בין ציר התנועה לבין תעלת סואץ לוודא שהציר פנוי.
לעתים די קרובות, הסיור היה מופתע ע"י מארבי קומנדו מצרי שארבו במדרון האחורי של הסוללה. על הסיור הייתה נורית אז אש נק"ל, הושלכו רימוני יד לעבר הזחל"מים ונורו טילי נ"ט מסוג "אר.פי.ג'י" לעבר הטנקים.
מן הציר לא ניתן היה כמעט לסטות בגלל מגבלות השטח. ולעתים גם בגלל מוקשים שהוטמנו בשטח ע"י הכוח האורב.
בתאריך 30 במאי 1970 , באחד המארבים הקטלניים ביותר שאירעו על הציר נהרגו 18 חיילים ונחטפו 3. את שרידי הטנק אשר נפגע ע"י טיל נ"ט וצריחו המוטל על הקרקע ניתן היה לראות באזור ה"אס" המפורסמת אשר מדרום למוצב "טמפו" שם זה ניתן למקום משום שסוללת העפר הייתה בנויה שם בצורת האות הלטינית "אס". בשל כך לא היה ניתן להבחין בכוחות האורבים במקום. מקום זה היה חביב על המצרים במיוחד למיקום מארבי רכב.
ענן האבק אשר היה נוצר עקב תנועת הכוח על הציר, משך אליו אש ארטילרית מצרית לכל אורכו. האש הייתה מתגברת במיוחד בעת הגעת הסיור לאחד מן המוצבים שלאורך הציר .
בהגיע הסיור למוצב "טמפו" הצפוני מבין שרשרת המוצבים הקת"ק היה חובר בדרך כלל ליחידת הארטילריה שהייתה ממוקמת ב"טמפו" – ג', שם הייתה ממוקמת פלגת ה"סטלין" ומרגמת ה – 160 מ"מ לצורך מנוחה וצבירת כוחות לקראת חזרתו של הסיור לבלוזה.
שעת ההגעה אל יעד המוצא (בלוזה) הייתה בדרך כלל שעת לילה מאוחרת.
משימות כגון אספקה למוצבים, סיורי וביקורי מפקדים, יציאות הביתה וחזרה מהבית היו מותנים בהצלחת משימת פתיחת הציר. לעתים הציר נחסם למספר ימים בגלל אירוע אשר קרה בו.
_____________________________________
.
|
|