"אז מותק מה יש לך לספר לנו? מתי מחצו לך את הלב או התעללו בך רומנטית?", יש לה תלתלים קופצים, הפה שלה מתוח באופן חשוד והעיניים שלה אוקיינוס של עצב. אני יושבת בסדנת תמיכה לבחורות שהתאגדו כי נמאס להן להתמרמר על גברים, אהבה ומה שביניהם. זו לא סדנה רשמית, סתם אלתור של חברות מקצות הארץ בבית קפה שיקי בתל אביב. אף אחת כאן לא תודה בפה מלא שהיא קורבן, אבל בהחלט תאשים את כל הגברים שעברו בחייה ותלשו עוד פיסה מהלב שפעם היה איבר שלם, אדום ושמח, כמו הלב שמציירים ילדים בגן.
היה היה
אז אני מספרת. שולפת את הסיפור על ס', שלא החזיר לי טלפונים, שהשאיר אותי בחשיכה מאוהבת אבל בלי מישהו לאהוב, על ג' שהיו לו קשיי הבנה ברגשות ובמקום לדבר עליהם הוא דיבר על טכנולוגיה ועל העידן המודרני וחי לפי התיאוריה שבעולם המופעל על ידי מכונות אין כבר מקום לאהבה, על מ' שחיכיתי לו מתחת לבית והופיע משולב זרוע עם האקסית החביבה שבמקרה פגשה אותו במכולת ובין הלחם לקוטג' שכנעה אותו שזו היתה טעות לעזוב אותה.
בבואי לערוך רשימת מלאי מדי שנה, לבדוק מי כבר התחתן או הפך לסחורה בלויה ומי עדיין פנוי ומחפש, אני שמה לב שאני ממש יכולה לחלק את הדייטים או הקשרים שהיו לי לקטגוריות: הבחור הרע, המחוספס, הבלתי מושג והפוגע שגם היה תמיד הכי נחשק והכי שווה, הבחור הטוב שהיה רך, עדין ומתחשב ועם זאת משעמם ובלתי מאתגר ויש את הבחורים באמצע, אלו שלא עשו לי את זה או לא היו בקטע או סתם הפכו לפלירט זמני וחסר משמעות.
ג'ייסון ופיטר לנצח
לירמי קפלן יש שיר כזה "הדפוק הזה עושה לך טוב" וכמה נכון. דווקא בחורים שלא רצו, שהייתי צריכה לתדלק ולרדוף אחריהם, לשכנע אותם ביוקרתי ולעבוד עליהם שעות נוספות, היו הבחורים הנחשקים מכל. אולי זה ג'ייסון מכיתה ג' שמשך לי בשיער ומרח עליי בוץ טרי מהשלולית, אולי זה פיטר, הנער האנגלי שפגשתי שנדף סוכר עד שכמעט הקאתי, אולי הם עיצבו את ההבחנה שלי בין טוב ורע כשבמירוץ הזה הרע בהכרח מנצח. והיו כמובן "המכוערים", לאו דווקא בנים לא נאים, אלא כאלו שלא משכו אותי. כבר פגשתי באלים יווניים או דמויי בראד פיט ולא הבנתי כיצד קסם הבלונד לא מנגן לי על ההורמונים. לעומת זאת, היו גמדי יער שעירים ששיגעו לי את ההרכב המולקולרי בגוף.
אהבה יחסית
לפעמים אנחנו מחפשים יותר "מערכת יחסים" מאשר מאוהבים במישהו הספציפי שהכרנו. לפעמים המישהו הזה הוא אובייקט מדהים, אבל כל המסביב קטסטרופה. לפעמים הבחור הבלתי מושג נאהב רק מעצם היותו בלתי מושג ולפעמים הנאיבי והמסור יותר מדי טוב כשמתחילים לחפש בו פגמים כי לא יכול להיות שמישהו יהיה כל כך מושלם. אני תמיד חיפשתי תבנית. כשהייתי ילדה זה היה האביר הלבן, אחר כך כשכבר התאהבתי בפעם הראשונה חיפשתי גרסאות של האהבה שהיתה לי ועד שלא הכרתי את הזוגי הנוכחי שלי, קומבינציה של כל הסוגים כולל ערך מוסף, לא הבנתי שיש לי סטריאוטיפים לגבי אהבה ושאני חושבת במונחי הטוב, הרע והמכוער. תודה לאל, מצאתי את לאב בוי וגם אם בהתחלה היו לי מיליון תירוצים עבורו למה הוא לא בשבילי, הוא התעקש ונשאר ואני הוספתי לחברותיי הרווקות עוד מודל לחיפוש: לאב בוי, מישהו שמוכן לאהוב. חפשו אותו סביבכם יתכן והוא או היא השכנים ממול, החברים מהעבודה ואפילו אקסים מיתולוגיים שעשיתם עליהם פס כי לא הבנתם איזה אוצר יש לכם בידיים.
ראשי
צ'אט
06-05-2005, 11:04
מצב כלאיים
