כורסת טיס

בלב פרבר אמריקאי יושבים מפעילי מטוסים ללא טייס ומתנקשים בפעילי טרור באפגניסטאן. משנה לשנה גדל מספר המשימות של הכלים הלא-מאוישים, ובארה"ב מכשירים יותר מפעילי מל"טים מטייסי קרב וטייסי מפציצים גם יחד

• אליזבת בומילר, ניו יורק טיימס
• 28.08.2012
• 06:04

מעמדת המחשב שלו באחד מפרברי סירקיוז במדינת ניו יורק, מטיס קולונל סקוט ברנטון מל"טים המעבירים אליו מאות שעות של צילומי וידיאו המתעדים חמושים באפגניסטאן - המטרות שלו. הוא עוקב אחר היומיום של החמושים ממרחק כ-11 אלף קילומטרים, ובמקרים מסוימים עוקב עם אנשיו אחרי המתחם המשפחתי של אחד החמושים במשך שבועות.

"אני רואה אמהות וילדים ואבות וילדים משחקים כדורגל", אמר. הגב שלו מצטמרר כשהוא מקבל הוראה לשגר טיל ולהרוג פעיל טליבאן, הוראה הניתנת לדבריו רק כשהנשים והילדים אינם בסביבה. אבל בהמשך הדברים הוא דוחה הכל. "אין לי שום תחושת קרבה לאויב. יש לי מטלה ואני מבצע אותה", אמר.

המל"טים חוללו מהפכה לא רק בשיטות הלחימה האמריקאיות, הם שינו את חיי האנשים המטיסים אותם. ברנטון, שהיה טייס של מטוסי אף-16, מודע לניתוק המוזר שמחוללת מלחמת-הצגים, עם ידית היגוי ומשנק, ממושב מרופד בפרבר האמריקאי. בעיראק, הוא מספר, "היית נוחת ללא תחמושת באף-16 ואנשים היו יודעים בדיוק מה עבר עליך". כעת הוא יוצא מחדר מסכי הווידיאו האפלולי לאחר שלחץ על ההדק, רמת האדרנלין בגופו גבוהה, ונוסע הביתה בדרך מלאה מסעדות מזון מהיר וחנויות נוחות, כדי לפקח על הכנת שיעורי הבית של ילדיו. הוא נשאר לבדו עם הידיעה על מה שעשה קודם לכן. "זו הרגשה מוזרה. אין בסביבה הקרובה אף אחד שמודע לכך שקרה משהו", הוא אומר.

המל"טים, שנתפשים לרוב כרובוטים שהפכו את המלחמה למשחק וידאו סטרילי, מצוידים במצלמות רבות עוצמה שמביאות את המלחמה היישר אל מול פני הטיס. מפעיליהם מדברים בהתלהבות על ימים טובים כשהם מצליחים לזהות סכנות בתצלומים ולהזהיר יחידות סיור באפגניסטאן מפני מארבים. אבל יש גם רגעים קשים. חיל האוויר נדרש להגיש לטייסים סיוע רפואי ונפשי כשהם נאלצים להתמודד עם תמונות ילדים שנהרגו בשוגג, או עם תצלומי תקריב של נחתים שנהרגו בפשיטות שכשלו. חיל האוויר גם מעמיד כוהני דת ורופאים לרשות המשרתים בבסיסי המבצעים של המל"טים.

יש משימות שתובעות מחיר כבד, כמו מעקבים צמודים אחר יעדים להתנקשות. מפעיל המל"ט ומפעיל החיישן ששולט במצלמה עוקבים אחר התנהלותו היומיומית של החמוש, כשהוא משחק עם ילדיו, משוחח עם אשתו ומבקר אצל שכניו. הם משתדלים לקבוע את מועד הירי לאותן דקות שבני המשפחה יצאו מהבית לשוק למשל.

"הם רואים את מעשיו הנפשעים, ובה בעת את חיי היומיום הרגילים שלו", אמר קולונל הרננדו אורטגה, ראש היחידה לרפואה אווירית בפיקוד ההדרכה של חיל האוויר האמריקאי, שהשתתף במחקר על הלחצים הנפשיים של טייסי המל"טים. "יש רגע שהדברים שאתה רואה מזכירים לך דברים שעשית בעצמך. הקרבה הזאת עלולה להקשות עליך ללחוץ על ההדק".

תריסר מפעילי מל"טים, מפעילי חיישנים ומנתחי מידע מודיעיני, הפועלים בשלושה בסיסים של צבא ארה"ב, נשאלו באחרונה על מעורבותם הרגשית בפעילות. איש מהם לא דיווח שהתקשה להירדם בלילה אחרי שצפה בהרג ובהרס שגרמו הפצצות והטילים. כולם העידו על היכרות אינטימית עם חיי המשפחה האפגניסטאניים, שטייסים הטסים בגובה 20 אלף רגל אינם מכירים כלל.

"אתה רואה אותם קמים בבוקר, הולכים לעבודה, הולכים לישון בלילה", מספר דייב, רב סרן בחיל האוויר שהפעיל מל"טים ב-2009-2007 בבסיס קריץ' בנוואדה. כעת הוא מדריך מפעילי מל"טים בבסיס הולומן בניו מקסיקו (חיל האוויר האמריקאי אוסר פרסום שמות טייסים מטעמי ביטחון שדה. מפקדים בכירים, דוגמת ברנטון, שמתראיינים בכלי התקשורת ובפורומים קהילתיים על פעילות בבסיס, הם יוצאים מן הכלל).

אחדים ממפעילי המל"טים סיפרו על קושי רגשי אחרי שיגור טיל. "היתה לי סיבה טובה להרוג את האנשים האלה ואני מריץ אותה בראשי שוב ושוב", סיפר ויל, טייס לשעבר בקריץ' וכעת מדריך בהולומן. "אבל אני לא יכול לשכוח. הזיכרון לא נמחק. לא במקרה שלי".

המצב מסובך, בייחוד בשל הצורך הגובר בהפעלת מל"טים. בחיל האוויר האמריקאי משרתים כעת 1,300 מפעילי המטוסים הללו (כ-300 פחות מהנדרש) ב-13 בסיסים בכל רחבי ארה"ב. רוב המל"טים טסים באפגניסטאן. זה לא כולל פעילות מבצעית שלהם בשירות הסי-איי-אי בפקיסטאן, סומליה ותימן.

אף שיש רגיעה בלחימה באפגניסטאן, הצבא מנסה לפצות על צמצום כוחות הקרקע בשימוש במטוסים הללו, והפנטגון צופה שעד 2015 יגדל מספר המל"טים שיעשו סיורי קרב אוויריים כל שעות היממה ברחבי העולם. חיל האוויר מכשיר יותר מפעילי מל"טים מטייסי קרב וטייסי מפציצים גם יחד. בשנה שעברה הוכשרו 350 מפעילים שעברו קורס טיס רגיל ורק בסיומו למדו להפעיל מל"טים מסוג פרדטור, ריפר וגלובל הוק (שאינו נושא תחמושת). כעת הונהג מסלול מהיר שבו אפשר להתחיל אימונים בהפעלת מל"ט בתום 40 שעות טיסה בלבד, במטוס מדגם ססנה.

גנרל נורטון שוורץ, מפקד חיל האוויר האמריקאי, אומר שמספר מפעילי המל"טים בחיל עשוי לעלות על מספר טייסי המטוסים בעתיד הנראה לעין. עם זאת, הוא מעריך שטייסי מטוסים רגילים ימשיכו לשרת בחיל האוויר ב-30 השנים הבאות ואולי גם אחריהן.

רבים ממפעילי המל"טים הם טייסים שעשו הסבה כי חשבו שהשינוי הוא בלתי נמנע. לפעמים הם טייסי תובלה לשעבר שביקשו להיות מעורבים בפעילות מלחמתית. "אתה מרגיש יותר מחובר לחבר'ה, לקרב", אמר דייב, שהיה בעבר טייס של מטוסי תובלה מדגם C-130 בעיראק ובאפגניסטאן.

בהדרגה עוברות גם יחידות חיל האוויר של המשמר הלאומי ממטוסים מאוישים למל"טים. ב-2010 הוחלט בבסיס האנקוק פילד לעבור ממטוסי אף-16 למל"טים מסוג ריפר. קולונל ברנטון - שצבר יותר מ-4,000 שעות טיסה באף-16 ב-15שנות שירות פעיל, ועשר שנים בשיגור מל"טים לאזורי קרב מבסיס המשמר הלאומי בסירקיוז - מספר שלמד להטיס מל"טים כדי להמשיך להיות מעורב בפעילות קרבית. אמנם אי אפשר לנהל קרבות אוויר בעזרת מל"טים, אבל ברנטון מעיד שעשה שעות רבות בקרבות אוויר-קרקע הן כטייס אף-16 והן כמפעיל מל"ט.

"אני מרגיש שאני עושה את אותה עבודה שעשיתי תמיד. אני פשוט לא משרת בחזית", הוא אומר. בימים אלה הוא מפקד על 200 מפעילי מל"ט, מפעילי חיישנים ומנתחי מידע.

לדברי מפעילי המל"טים, הימים הטובים הם כשחיילים בשטח מודים להם על שהגנו עליהם מסכנה. טד, רב סרן בחיל האוויר וטייס אף-16, שהפעיל ריפרים מקריץ', נזכר איך חיילים בסיור ממושך, הרחק מבסיסם באפגניסטאן, הודו לו כשהטיס מעליהם לילה אחד ריפר במשך חמש שעות ונתן להם לישון קצת. הם אמרו לו: "אנחנו משאירים את אחד האנשים ער כדי שידבר אתך אבל אם אתה יכול, פשוט תשגיח עלינו ותוודא שאף אחד לא מתגנב אלינו".

כל המפעילים דוחים את הטענה שהם משחקים משחקי וידיאו (הם גם דוחים את הכינוי "מטוס ללא טייס" כי הוא מתייחס לדבריהם למטוס שטס בכוחות עצמו. הם מכנים את המטוסים שלהם "מטוסים בשלט רחוק").

"אף משחק וידיאו לא דורש ממני לשבת על כיסא אחד שש שעות ולהתבונן באותה מטרה", אומר ג'ושוע, מפעיל חיישנים שעבד בקריץ' יותר מעשר שנים וכעת מדריך בהולומן. "אחד הדברים שאנחנו מנסים להחדיר לראש של אנשי הצוות שלנו הוא שזה מטוס אמיתי, עם מרכיב אנושי אמיתי, ושלכל החלטה שלהם יהיו השלכות אמיתיות לטוב ולרע". בעשר שנותיו בקריץ', הוא אומר בלי לפרט, "ראיתי כמה דברים מטרידים מאוד".

כל מפעילי המל"טים שהטיסו פעם מטוסים אומרים שהם מתגעגעים לטוס. קולונל ברנטון הרחיב בשבילם את מפגן הטיס של מטוסי האף-16 כדי שיעבור מעל סירקיוז ביום הזיכרון הלאומי. כדי לפצות על המחסור הוא עצמו ממריא לפעמים במטוס בוכנה קטן שהוא קורא לו "מוחץ פרעושים". "טוב להיות באוויר", הוא אומר.

http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1810721

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby