היום מציינים 115 שנים להולדת הטייסת אמיליה ארהרט ו75 שנה להיעלמותה
אמיליה ארהארט נולדה היום לפני 115 שנים, ב24 ביולי 1897, ונעלמה בנסיבות לא-ברורות בשמי האוקיינוס השקט בסמוך לאי האולנד, לפני 75 שנים, במהלך ניסיונה להקיף את העולם בטיסה, ב2 ליוני של שנת 1937.
ארהרט התפרסמה בעיקר כאשר הייתה לאישה הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד, ובזכות הישגים נוספים בתחום התעופה: היא קבעה שיאים של מהירות, גובה, זמני שהיה וטיסות סולו ארוכות.
הטיסה האחרונה, 1937
ב17 במרץ 1937 המריאה ארהרט, עם הנווט פרד נוּנָן, לטיסה סביב העולם, לאורך קו המשווה. טיסה שתוכננה להיות הארוכה אי-פעם. השניים הטיסו מטוס לוקהיד מדגם L-10E אלקטרה. בשל תקלה המסע בוטל כבר בתחילתו.
ארהרט לא התייאשה. בראשון ביוני 1937 שוב המריאו השניים ממיאמי כדי להקיף את העולם.חודש של טיסות עלה יפה, לאחר נחיתות והמראות בדרום אמריקה, באפריקה, בתת היבשת ההודית ובדרום-מזרח אסיה, הם נחתו בעיר לאה שבגינאה החדשה ב-29 ביוני.
עד נקודה זו הושלם מסע בן 35,000 ק"מ (22,000 מיל).
כדי לעמוד ביעד המלא נותרו רק 11,000 קילומטרים (7,000 מיל) של טיסה מעל האוקיינוס השקט.
ארהארט ונונן המריאו מהעיר לאה בחצות הלילה לפי שעון גריניץ', ב-2 ביולי 1937. היעד היה האולנד, אטול בלתי מיושב צפונית לקו המשווה במרכז האוקיינוס השקט במיקום 0°48′ צפון 176°38′ מערב. אורכו של האי 2 ק"מ, רוחבו חצי ק"מ, והוא שוכן בגובה של שלושה מטרים מעל פני הים ובמרחק של 4,113 ק"מ (2,556 מיל) מנקודת המוצא. השניים נצפו לאחרונה מעל איי נוקומנו, כ-1,300 ק"מ (800 מיל) מנקודת המוצא. ספינת חופים מהירה, ה-USCGC Itasca, הוצבה בהאולנד על מנת שתיצור קשר עם ארהארט ושתנחה אותה לאי ברגע שתהיה בסביבה.
בשל סדרה של אי-הבנות או טעויות (פרטים שנמצאים במחלוקת עד ימינו), ההגעה הסופית לאי האולנד באמצעות הרדיו לא הושגה, אולם תמסורת קולית של ארהארט מצביעה על כך כי היא ונונן האמינו כי הגיעו למיקום האי על פי המפה. נטען כי מיקומם המוטעה של השניים, כתשעה ק"מ (5 מיל ימי) מהאי, נגרם בין היתר מעננים פזורים שיצרו מאות צללים דמויי-איים על הים.
הקשר אבד באופן סופי לאחר מספר שעות של ניסיונות כושלים בקשר דו-סטרי. ממשלת ארצות הברית הוציאה 4 מיליון דולר בניסיון לאתר את ארהארט. החיפושים שבוצעו על ידי חיל הים ומשמר החופים היו יקרים ומקיפים יחסית למקרים אחרים באותה תקופה, אך טכניקת החיפוש וההצלה לא הייתה מפותחת. תכנון החיפושים הושפע, ככל הנראה, מדאגת המחפשים לגבי האופן בו יסוקר באמצעי התקשורת תפקודם בחיפוש אחר הגיבורה האמריקאית.
שלוש השערות מנסות להסביר לאן נעלמו ארהרט ונונן:
חוקרים רבים סוברים כי לאחר שהדלק במטוסם אזל, הם נאלצו לנטוש אותו או לנחות בים
קבוצה בשם TIGHAR (The International Group for Historic Aircraft Recovery) סוברת כי הם נחתו בטעות על האי גרדנר (כיום האי ניקומרורו, השייך לרפובליקת קיריבאטי), וגוועו שם ברעב עד למותם. החקירה של הקבוצה הניבה מגוון של ממצאים ארכאולוגיים ואנקדוטליים התומכים בתאוריה זאת, אולם הם לא הצליחו להביא הוכחות כלשהן.
ישנן קוספירציות שגורסות כי השניים נשבו והוצאו להורג ע"י היפנים באי סאיפאן. זאת לאחר שהמטוס יורט או התרסק בשל תקלה טכנית (גם שתי התיאוריות הנ"ל, חוסר בדלק ואובדן הדרך יכולות להסתדר עם הקונפירציה הזו). הסיבה שבגללה לשבי וההוצאה להורג הייתה ריגול: לטענת מפיצי הקונספירציה, המודיעין האמריקאי שלח את ארהארט לטוס מעל לאיי מרשל על מנת לצלם מתקנים צבאיים יפניים.
קונספירציות הזויות יותר טוענות כי השניים חזרו לארצות הברית תחת שמות חדשים.