15-07-2012, 19:37
|
|
|
חבר מתאריך: 23.10.08
הודעות: 25,344
|
|
אנחנו מדברים על משה סלימן עכשיו, לפי הכתבות היה לו עשור מאוד מוצלח בו הגיע אף למחזורים של מיליון ש"ח בשנה.
אם אתה רוצה אמירה כללית- לא, חינוך ובריאות אינן זכויות יסוד, היות והן באים על חשבון אדם אחר. בשביל שלך תהיה הזכות לחינוך וביטחון יש לקחת בכוח כסף ממי שעבד קשה יותר או שהוא חכם יותר או בר מזל יותר ממך. האם הזכות שלך לחינוך גבוהה מהזכות שלו לקניין?
אכן, מי שיש לו כסף יזכה לחיים טובים יותר. אם אתה מתנגד לזה הרי אתה מתנגד לכל הרעיון הדמוקרטי. כי מהי דמוקרטיה ללא חופש וללא זכות הקניין או חופש העיסוק? הזכות לבחור אינה מגדירה דמוקרטיה, כידוע לך.
לגבי מי שאין לו וילדיו- ארה"ב של המאה ה-20:
מהגרים מאירופה מציפים את היבשת. יהודים, איטלקים, אירים. לא מחכה להם לא אולפן, ולא סוכנות יהודית, לא דירת עמידר, ולא סל קליטה. רק הרכוש שבאו איתו וההבנה שפה יש חופש, כולל החופש לעשות מה שאתה רוצה, ליזום וליצור. והם הסתדרו. האירים והאיטלקים הסתמכו על הכנסיה הקתולית- חינוך בפנימיה דתית, בתי חולים נוצריים, סיעוד ורווחה מתוך הקהילה ולא על חשבון המדינה. ליהודים היתה עזרה הדדית. אנשים עבדו בשלוש עבודות כדי לשלוח את הילד לקולג'. חסכו פרוטה לפרוטה כדי שהילד לא יסתובב ברחובות. נעזרו בתרומות מחברים או מגבירים בארה"ב או באירופה.
התוצאה- השתלבות מלאה בחברה של כל המגזרים הללו, במיוחד היהודים שתוך שלושה דורות הפכו למוצא האתני העשיר ביותר בארה"ב.
ומנגד- שוויון הזכויות לשחורים הגיע, השחורים רוצים להשתלב בחברה. לרשותם עומדת מערכת רווחה מפותחת יחסית, קצבאות, אפליה מתקנת, בולי מזון ועוד. התוצאה- עד היום הם לא מצליחים להשתלב, נשארים עניים, מרוכזים בגטאות.
אז מה עזרה מערכת הרווחה הממשלתית להם? בשום כלום. רק שדדה מאנשים אחרים, ושני הצדדים יצאו מופסדים.
|