http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F4%F0%E1%F8%E2

כבר נכתב אצלנו על הנושא. אך ,לדעתי ,כדאי לראות את הסרט המשחזר את ניסיון ההתנקשות

בחייו של היטלר ב20 ביולי 1944. זה היה ניסיון ההתנקשות ה15 שנכשל, לצערנו.

לדעתי סרט טוב ומעניין ,למרות שהסוף ידוע מראש. קנת בראנה בתפקיד גנראל טרשקוב

וטום קרוז בתפקיד הקולונל שטאופנברג.

הינו שאחיו של הגראף שטאופנברג נישא ליהודיה ב1937!!!

אותה אישה הייתה מהנדסת אווירונאוטיקה. מדהים לא.

לאחר הקשר של ה20 ביולי ,נעצרו קרובי משפחה ,אפילו רחוקים של השטאופנברגים.

הגיסה היהודיה(שאת שמה שכחתי ) טסה לבקר את קרובי המשפחה.

ובאחת הטיסות הופלה ונהרגה ע"י מטוס קרב של בעלות הברית.

סיפור מדהים ביותר.אך יש בו כדי להוכיח את יחסה החם ליהודים בתקופה שזה

היה חריג ביותר. ברתולד שטאופנברג (הבן של הקולונל המפורסם) הינו ידיד ישראל

וגם אשתו.

אם אני זוכר גיסתו של שטאופנברג הייתה מישלינג יהודייה (כלומר גרמנית בעלת מוצא יהודי) והיא שירתה בלופטוואפה בזמן המלחמה. כשאני אגיע הביתה אני אוודע את המידע הזה עם הספר של ריג על המישלינגה בצבא הגרמני.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

אאל"ט היא הייתה יהודיה ממוצא פולני ולא "מישלינג ". לפי אותו מאמר שאינני מצליח לאתרו

היא עבדה כמהנדסת אווירונאוטיקה בתכנון מפציצי צלילה. ( מן הסתם היונקרס 87

השטוקה המפורסמת ).קשה להאמין, אך זה הסיפור שהובא בעיתון אנגלי ופורסם באינטרנט.

היא אינה מוזכרת בספר "החילים היהודים של היטלר ". אבל כן מוזכר שקצין בשם

אופנפלד שהיה רבע יהודי שירת במטהו של שטאופנברג בצפון אפריקה.

אני מאמין ,על סמך המידע העומד לרשותי כעת. כי משפחת שטאופנברג אכן

היתה משפחה אצילה בכל המובנים. ובתקופה הנוראה של מלחמת העולם

השניה והנאציזם שטאופנברג וחבריו היו חריגים מאוד לטובה.

על כך כתב הסופר FIZGIBBONS את ספרו על הקשר של ה19 ביולי .

היו יהודים שחיו ופעלו בגרמניה הנאצית, חלקם תחת זהות בדויה. בזמן המלחמה קראו לחבר'ה האלה: "הצוללות".
היו גרמנים בעלי קשרים ליהודים או יהדים ממש, שתפקידיהם היו חיוניים לתעשיית המלחמה שהנצאים העדיפו להתעלם מהחלק היהודי שבהם. כמו למשל חלוצי המסוקים הגרמנים (מסוק עם שני רוטורים משתלבים).

אאל"ט שטאפנברג שהיה מעורב בהתנקשות שנכשלה, היה נאצי. כלומר חבר מפלגה.
אסור גם לשכוח את ההיקשר הנכון במנותק מהתעמולה: להתנקשות בהיטלר לא היה שום קשר לשואה, אלא לנסיון להשיג שלום נפרד עם בעה"ב ולאפשר לגרמניה להתרכז במלחמה בבריה"מ.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני קראתי בעיון רב את הספר "הקשר של ה19 " ביולי שנכתב ע"י פיצגיבונס.

שטאופנברג היה קצין קבע בוהרמכט ,אך לא היה חבר המפלגה הנאצית.

אילו הקשר היה מצליח .

הייתה קמה ממשלה חדשה שהייתה מנסה להגיע לשלום עם בעלות הברית.

וההשמדה הייתה מופסקת מיד ויהודי הונגריה כ700000 איש אשה וילדים היו ניצלים מהגורל

הנורא. אאל"ט יהודי הונגריה הועברו למחנות ההשמדה ובעיקר לאושוויץ באוקטובר-דצמבר 1944.

חשוב לזכור שרוב הקושרים היו לאומנים גרמניים שהסכימו בלב שלם עם מטרות האימפריאליזם הנאצי ולכן תמכו בו בתחילת המלחמה, רק שמצב הדברים התחיל להשתבש והיה ברור שגרמניה הולכת להפסיד את המלחמה הם ניסו להדיח את היטלר. במידה מסויימת זה דומה למה שקרה ב-1918 שהצבא הפסיק לתמוך בקייזר והוא האלץ לצאת לגלות.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

הבעיה העיקרית שלי עם הסרט הזה היא שהוא "מלבין" קצינים נאציים ומציג אותם בצורה הירואית תוך התעלמות מהמניעים שלהם.
ברור שהנסיון להרוג את היטלר הוא מבורך אבל צריך לזכור שהמניעים לקשר הזה היו מניעים גרמנים לאומנים לא כל כך שונים מאלו שגרמו למלח"ע השניה מלכתחילה.

הקצינים המעורבים החליטו לנסות להציל את המדינה (גרמניה) כאשר הם הבינו שהמלחמה לא תגמר כפי שציפו, אותה מלחמה שהם נלחמו בה ללא כל בעיה כל זמן שהיא התנהלה על פי התכנון הגרמני.
למרות שהנושא נדון בסרט אין הבלטה של העובדה שנסיון החיסול לא נעשה על רקע הומני כלשהו או חוסר הסכמה לשיטות ודרכי הפעולה של המשטר הנאצי או התפכחות כלשהי מעבר לחרדה לגורלה של גרמניה כמדינה עצמאית.

לא ברור אם שטאופנברג ושותפיו ידעו על כל מעשי המשטר כמו מחנות ההשמדה והכפיה אבל בזמנו התפרסם מחקר שקבע שהוורמאכט היא שותף פעיל יותר ממה שנהוג לחשוב בכל מה שקשור למנגנון ההשמדה והנושא לא נוהל באופן בלעדי ע"י האס אס.

נושא מעניין לדיון הוא האם הריגתו של היטלר אז היתה גורמת לעצירה מוחלטת של המנגנון הנאצי באופן מיידי?
1.האם היה מישהו בפיקוד הבכיר הגרמני באמת היה יכול לתפוס פיקוד על כל המנגנון הנאצי ולעצור את פעילות ההשמדה שנוהלה בעיקר ע"י האס אס שהיו נאמנים מאוד למטרה ולא היתה להם סיבה להשאיר עדים חיים מרצונם החופשי?
2.האם המנגנון הגרמני שפועל רק על פי הוראות ברורות ומדוייקות היה ממשיך בשלו עד שתגיע הוראה אחרת ללא כל קשר לנעשה למעלה, גם אם יש למעלה בלגן ומאבק כוחות?

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

כי בסתיו 1944 הימלר - בצעד תועלתני נטו - הורה על הפסקת ההשמדה! אפשר לנחש כי הסיבות לכך היו החרדות כי בקרוב ישפט על כך.

אין ספק כי השמדת יהודי אירופה באופן מוחלט הייתה "פרוייקט" נאצי שמקורו בגרעין הקשה (מה שאומר שאפילו אנשי מפתח בתוכנית, כמו היינריך מולר לדוגמא ("גסטאפו מולר") לא היו יוזמים אותה בזכות עצמם) ולכן לא הייתה מתרחשת, או לפחות נעצרת, לו היו בראשות גרמניה הנאצית אנשים אחרים, אך איך בכך די כדי לתת לכל הקשר הזה נופך צחור של פילנטרופיות.

דווקא שטאופנברג עצמו הוא לא מה"צחורים" שבקושרים: הצתרפותו הייתה מאוחרת ואופיו ודרך פעולתו האקטיבית קיצונית היו לא מעט נגזרת של אופיו, ולא בהכרח של קנאותו האידאולוגית העודפת לרעיון. היו מבין הקושרים אנשים מוסריים בהרבה שלעצרם, ולצערינו, לא ניחנו בכישרון ביצועי כמו שטאופנברג.

.

ראיתי את הסרט לפני כמה שבועות.
לטעמי הסרט ממש לא מעניין ועשוי בצורה די משמימה שלא יוצרת שום מתח או דרמה.
טום קרוז משחק שם די בינוני, שאר הליהוקים אפילו פחות מזה.
סה"כ סרט לא טוב ואין ספק שלא הייתי ממליץ להתאמץ ולראות אותו, לי הוא לא תרם מאום.

כבר מזמן עברנו את ימי "ספרטקוס" או "אנטוניוס וקליאופטרה" ואין צורך למחוא כפיים לבימאי אמריקאי שמצליך ללהק לתפקיד שחקנים שלוכדים את מראה וניחוח המקור, מדליות נכונות על המדים וכו' (בכלל: עצם זה שמראים גרמנים/נאצים ש"יכולים" ללבוש מדי קרב מלוכלכים ומשופשפים בתנאי שדה, זה כבר הישג לעומת המדים המגוהצים בסגנון תאתרון הקאמרי שפעם היו רואים בסרטים). בסופו של יום הסרט אינו נותן ערך כלשהו מעבר לסקירה היסטורית למי שרוצה כזאת.

איפה כן יש לו ערך? מכיוון שמדובר על סרט שיהיה פופולארי ובעל רייטינג אפשר להגיד שהוא שיעור היסטוריה לעצלנים לא רע בכלל, ויש לו משהו לתת גם למי שכן קרא ספר או שניים: תרומה בעיקר בכך שהוא מחייה על המסך דמויות שהיו פעילות בקשר מעבר לשטואפנברג, ונותן להן עומק ואופי. גנרל פלגייבל, לדוגמא, שהיה אחד מהאמיצים שבקושרים, "נמלט" עד היום מהמחזה מדוייקת, וכאן בסרט קולטים אותו טוב.

עוד יתרון: כסרט דובר אמריקאית (בסרטים/סדרות בריטיות/גרמניות זה המצב ממזמן) הוא מצליח להעביר יפה את האווירה בברלין וסביב ההנהגה: את העובדה כי בתוך המשטר הטוטאליטארי הנוקשה היה מרחב תמרון רב מאוד וחופש רב מאוד וכי הרבה גרמנים יכלו לפעול, או לא לקחת עמדה בכלל, לו בחרו בכך. לא חיסלו חשודים בבגידה על ימין ושמאל (בניגוד לברה"מ) וניתן היה לדבר די בחופשיות לא רק עם אנשים עליהם סמכת, אלא גם לגשש אצל אנשים שלא הייתה ברורה דעתם.

מצד אחד זה ממחיש יפה את העובדה כי גרמנים רבים כן יכלו להתנגד למשטר לו רצו (והיו שהתנגדו* ומצד שני ממחיז מאוד יפה כיצד הקבוצה האידאולוגית הנאצית (שלא הייתה רוב מוחלט, או רוב בכלל) יכלה בקלות לתפעל את המערכת הגרמנית המשוכללת לטובת מטרותיה, כאשר המוני "ברגים" שיחקו אותה ראש קטן (רואים את זה יפה אצל מפקד המרכזת בברלין שבוחר לעשות את עצמו אידיוט, לעומת הסמל התורן שהוא נאצי קנאי יותר).

אוטו רמר, למיטב שיפוטי, מומחז באופן מתון מדי. בפועל הוא היה נאצי מסור והביע חששות לגמי מהות האירוע עוד מוקדם לפגישתו על גבלס.

רמר גם נותר, אגב, נאצי די קנאי עד למותו בשיבה מופלגת לפני שנים לא מעטות.

בקיצור: חובה להרחיב בקריאה לפני/אחרי הצפיה בסרט, אבל גם אם לא עושים את זה (ואז סביר להניח שממילא רוב הפרטים ישכחו אצל אותו אדם) אז לא ממש נורא.

.

כמי שמתגורר בגרמניה כבר כשנתיים, אני יכול לראות את ההתנהגויות עליהן אתה מצביע כל כך טוב באופן חי מול עיני.
אחד הרשמים החזקים שנותרו בי מהתרבות וההתנהלות שלהם הוא הצייתנות לריבון, לסמכות.
הם מזלזלים בכל מי שאיננו הריבון, אך ברגע שמגיע זה שמוגדר "נותן הפקודות", התיישרות מוחלטת לפיו.
כשאני מביט בהם אני יכול לראות את הקו המחבר בין מנגנון הצייתנות הזה לבין עוד דברים לכאורה לא קשורים כמו היחס לתארים ודרגות- כאן שאתה דוקטור אז בתעודה המזהה שלך ד"ר זה חלק מן השם.עד כדי כך שקשה להסביר למזכירה ששם של אדם יש להזין לפי האות ששם משפחתו מתחיל בה ולא באות D של DOCTOR.

הם מסתכלים בפליאה על כל גילוי של הגדלת ראש- יוזמה עצמאית חפשית גם אם מדובר במשהו שמיועד להשיג מטרה שהוגדרה להם. אם מדובר בדרך שאינה מוכרת להם במקובלת, זה פשוט גורם להם לעמוד ולעטות מבט נדהם.
התיאור הזה אולי נשמע שטחי , אך מחשיפה מוגבלת של שנתיים לאותה חבורה של גרמנים שמורכבת ממזרח גרמנים צעירים ולא משכילים, צעירים משכילים, צעירים מערב גרמנים משכילים ומבוגרים גם וגם, זה מה שיצא לי לראות.
ניתן לומר שבאופן מוחלט אף אחד מהם לא מראה התנהגויות או סימנים לרשע או אנטישמיות טבועה\מסתתרת, אך מצד שני ההטבעה העמוקה של הישמעות למקור הסמכות באמת מרמזת על התרבות שבה שליש מבעלי זכות הבחירה העלה לשלטון כוח שהפעיל בסוף מדינה ועם לפי גחמות של איש אחד.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ובעיקר נמצא בה 4-6 פעמים בשנה ליום או שבריר של יום, ובעיקר בבוואריה. באופן מאו'ד כוללני על הגרמנים, וגם עוד כמה עמים "נורדיים" (משום מה... בעיקר פלמים, אנגלים (מרכז ודרום אנגליה בעיקר) וסקנדינביים) אומר שהם טובים מאוד בהצנעת הליכותיהם והשקפות העולם שלהם בפני העולם החיצון. זה בשונה מאוד מהעמים הים תיכוניים הלא מוסלמיים (כולל הישראלים) שנוטים לדרגות שונות של צעקנות בתחום זה, ותלוי בך האם אתה נותן להם הנחות בגין "גילוי לב" או קנס על חוסר נימוס...).

בשנים האחרונות עיקר הבילוי שלי בחברתם הוא ב 10-20 ימי סקי בשנה, ובעיקר באוסטריה דווקא (למרות שרוב הגולשים הם גרמנים ממילא). במקומות מסויימם אליהם אני חוזר מדי שנה הכל נראה מאוד פסטורלי ו"ענייני" אבל אם תעשה בדיקה מעמיקה של סקרי דעת קהל, אופני הצבעה בבחירות ומאפיינים אחרים לפעמים תגלה שבעמק החביב שבו אתה והילדים גולשים על מזחלת אחרי שעות הסקי, 35-45% מהתושבים מצביעים למפלגה שלא ממש אוהבת אותך).

גם אלכוהול קצת מרכך את האנשים, ומאחר ולא פעם שהיתי מחוץ לעונה במקום מסויים - כאשר רק גרמנים ואסטרים היו בסביבה - כנראה נטו לחשוב שאני מקומי ואז צפיתי בציפת התנהגויות ואמירות קצת אחרות (שבגרמנית המאוד מאוד רצוצה שלי יכולתי להבין). הדינמיקה הזאת של איך יוצרים חיץ בלתי עביר בין מה שמותר לעשות בציבור ובין מה שמותר בין סביבה "בטוחה", מדהימה עבור ישראלי, שבטוח לא רגיל אליה (הרי ישראלי מסוגל אפילו לצעוק שהוא היה בארטילריה הישראלית בעזה ועשה הרבה פוספור קוורינג, באמצע מסיבת אפרה סקי באלפים הצרפתיים), אבל די טבעית בשביל עמים אחרים.

"בזמנו" דווקא סיפרו לי בגילוי לב גרמנים (שעברו בארץ) כמה פעמים על כך שמאחורי הקלעים יש בהחלט "גרמנים אחרים" ואחד אפילו סיפר לי שסבא שלו, שהיה בוואפן SS, הוא לכאורה קשיש חביב שמאוד נחמד לתורכיה בחנות כשהוא קונה סיגריות, אבל פעם בשבוע בוא יושב בבאר עם החברים שלו בני אותו הגיל, ושם מספרים חופשי על "הימים הטובים ההם", בדיחות שואה ועל זה שהיום הייתה שמש "ממש מזג אוויר של הפירהר".

זה אומנים היה בשנות ה-90, אבל אני מעריך שנכון גם להיום.

לגבי הצייתנות שלהם: נכון לגבי הרבה, אבל יש לא מעט גרמנים שדווקא "יצאו מזה" והם יזמים לא רעים. דווקא הסקנדינבים (למיטב שיפוטי) נשארו פוצים של ממש בתחום חשיבה יצירתית.

.

היינו, המוטיב הנראה בטופיק הזה הוא שגם אם הגרמנים המודרניים נראים ומתנהגים באופן חביב כלפי חוץ, הרי שבחדרי חדרים הם עדיין זובחים לאלילם היטלר ו\או משמרים תכונות אופי שהביאו אותו לשלוט בהם?

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h עוד יתרון: כסרט דובר אמריקאית (בסרטים/סדרות בריטיות/גרמניות זה המצב ממזמן) הוא מצליח להעביר יפה את האווירה בברלין וסביב ההנהגה: את העובדה כי בתוך המשטר הטוטאליטארי הנוקשה היה מרחב תמרון רב מאוד וחופש רב מאוד וכי הרבה גרמנים יכלו לפעול, או לא לקחת עמדה בכלל, לו בחרו בכך. לא חיסלו חשודים בבגידה על ימין ושמאל (בניגוד לברה"מ) וניתן היה לדבר די בחופשיות לא רק עם אנשים עליהם סמכת, אלא גם לגשש אצל אנשים שלא הייתה ברורה דעתם.

לא יודע על מה מבוססים דבריך לגבי "היה מרחב תמרון רב וחופש רב מאד" בגרמניה של אדולף היטלר. הרי ידוע הוא שאחד מאצעי השליטה היה מנגנון "המלשינון", שהיה בין היתר ערובה לשרידות וקידום. המנגנון הזה היה קיים בכל רמות השלטון ובכל רבדי האוכלוסיה - מה GAULEITER עד אחרון איגודי הפועלים בערים, בתנועות הנוער ההיטלראי, וגם בצבא [לא ה SS שעליו לא צריך להרחיב].

לא מוכר לי המונח הזה בימינו. חלק נכבד מהמחקרים של שנות ה-90 ואילך דרך כוכבם בדיוק בעיסוק הזה באמת שמאחורי ה"הרי ידוע", וזה מה שהופך אותם - שלא פעם לא היה למי שמאחוריהם כמעט שום מקור מידע גולמי בלתי ידוע עד אז - למעניינים כ"כ.

"המידע שלי" בא מקריאה רציפה של מחקרים אודות הרייך השלישי, שכמעט כולם מצביעים על העובדה שאני מציג. למען האמת בדיקה יסודית של המשטר הגרמני, בפניו המופנים לגרמנים אריים (וחשוב לציין זאת משום שקביעות שטחיות רבות אודות גרמניה הנאצית מבוססות על מחיקת הגבול שבין יחס המשטר לגרמנים ויחסו למי שנחשבו כאזרחים סוג ב' ומטה), מעידה כי בהתאם לזמנו הוא לא היה טוטאליטרי באופן יוצא דופן וכי עד לחודשי קיומו האחרונים - עת הזרם הטוטאליטרי של גבלס נטל עליו שליטה (וגם אז לא מוחלטת!) - היה בו מרחב מחייה רב, למי שרצה בכך. ממש לא גן עדן, אבל רחוק מאוד ממה שהיה ברוסיה הסובייטית שבה אינדיבידואליות נרמסה ברגל גסה.

אני מבין שלרבים קשה להשאר רגועים עם הקביעה זו, ובעיקר משום ההקשר של השואה והחשש כי כל "נקודת זכות" (לכאורה) למדינה הנאצית תהיה הוצאת לבנה מהסכר החוסם את הכחשת השואה. בשנה א' בלימודי היסטוריה עושים שימוש לא מושכל בפחד קמאי זה, כאשר במסגרת תרגיל אקדמי גורמים לסטודנטים לקחת אוטומאטית את הצד השמרני והפשטני של טרוור רופר, ולשלול לחלוטין את קביעותיו של החוקר טיילור (בקצרה: מדובר על ויכוח רב הדים מלפני כמה עשורים, שבמסגרתו טיילור טען כי הסכמי וורסאי המתלהמים דחפו את גרמניה בכוח, כמעט, לגבולות השפיות - ללא קשר למידת האשמה של גרמניה עצמה - בעוד טרוור רופר עצמו דבק בגישה השמרנית של "הגרמנים אשמים בכל. נקודה.) לדוגמא.

ללא קשר לאמת, אני חושב דווקא שהתמונה הנוצרת - של מדינה ליבראלית משהו שהבירוקרטיה המשוכללת שלה השתעבדה כולה כמו רובוט לכנופייה הנאצית - דווקא מגבירה את האשם והכתם על הגרמנים.

.

"הרי ידוע" == ממקורות קריאת מספר ספרים בנושא הממשל הנאצי,

הסדר והדיוק הגרמני לא רק הם שתרמו לתחזוקת הממשל הנאצי. עדיין היו הרבה אי סדרים בממשל, שנבעו מבירוקטיית יתר, ושאיפה אובססיבית לתעד כל דבר, לקבל אישור בכתב על כל דבר, ולמצוא חן בעיני הממונים. בקרבתו של הפירר למשל, התחרו מס' רב של בכירים על תשומת ליבו. כך למשל נוצרו מתחים וקנוניות בין הימלר (SS) לארנסט רוהם (SA) כבר בתחילת הדרך. שיטת הפרד ומשול, איומים, הפחדות, תככים, וקנוניות - והעיקר הפחד המתמיד מקיום מלשינון בסביבה הקרובה - היו מדווחים ומתועדים

המשטר הנאצי חיסל אחוז קטן בהרבה של מתנגדיו מקרב הקומוניסטים הגרמנים, מאשר אחוז הקומוניסטים הנאמנים שחוסלו ברוסייה הסובייטית. בגרמניה הנאצית מי שמוכן היה לא להוות הפרעה למשטר, לרוב נותר בחיים, ואפילו יכל שלא להאסר לתקופות זמן ארוכות. העובדה שלאחר קשר יולי 1944 חוסלו לא מעטים שלמרות שלא היו קשורים לקשר, היו ידועים מזה זמן רב כעויינים את המשטר (כולל קבוצות אינטלקטואלים, או קומוניסטים בכירים שהיו במחנות ריכוז) מעידה יותר מאלף עדים על "מרחב התמרון" הזה, שהרי נוהגיהם היו ידועים ומתועדים ולא נחשפו בגלל הקשר (לו לא היה להם שום קשר). במדינה ללא מרחב תמרון לא יכולות נשים פשוטות להפגין בפומבי כנגד גירוש בעליהן היהודים, כמרים לא יכולים לדבר נגד המשטר והמתות ה"חסד" ואינטלקטואלים הומאניסטיים לא יכולים להתמיד בקיום "קבוצות חשיבה" כאשר הם במעקב הגסטאפו זמן רב.

.

סרט מצוין הסוקר את צילומי הסרט וולקריי בשנת 2007 ומביא בין היתר את סיפורם של השותפים למזימה לרצח אדולף היטלר, שנאתם המשותפת לנאצים (כל אחד מסיבותיו הוא) ואת היחס האמביוולנטי של הגרמנים אליהם ואל בני משפחותיהם אחרי המלחמה, והכל על רקע תמונות נהדרות של ברלין המודרנית והישנה וראיונות עם מומחים לנושא השואה וההתנגדות הגרמנית מבית. בריאן סינגר, הבמאי היהודי של וולקריי, הפיק את הסרט התעודה הזה שאורכו כמעט כמו סרט הקולנוע עצמו. מומלץ בחום.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.