17-06-2012, 16:55
|
|
|
חבר מתאריך: 24.07.05
הודעות: 593
|
|
אתה טועה. השלום הקר עם מצריים הועיל לנו מאוד
ציטוט:
במקור נכתב על ידי ביטיס
עצם העובדה שאתה מתגעגע לשלום הקר מצביעה עד כמה הוא לא יציב ומסוכן. אולי הרווחת 30 שנה, אבל אתה בהחלט יכול להפסיד הרבה יותר לטווח הארוך יותר. מה נאמר אם בעוד מספר שנים יעמוד משטר איסלמי סלפי במצרים, משטר שיחליט לבטל את פירוז סיני למשל? היה שווה 30 שנה של שקט בשביל לחזור חזרה ל-67'?
ואגב, סיני היה בטוח לגמרי רק למי שבחר לא להשתמש בעיניים. בעיני הדבר משול למי שמחליט לשחות עם תנינים - אתה יכול לעשות את זה, אבל אתה אף פעם לא תדע מתי מישהו יחליט לשים לך ביס.
|
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-914888,00.html
"ב-9 בנובמבר 77' הדהים הנשיא המצרי סאדאת את בני עמו, את ישראל ואת העולם כולו. הוא הודיע בפרלמנט המצרי על נכונותו ללכת אל "סוף העולם, אל הכנסת" ולדון על שלום. ב- 15 בנובמבר 77' הדהים הרמטכ"ל הישראלי מוטה גור את בני עמו, את המצרים ואת העולם כולו. הוא הצהיר בראיון לישראל הראל (שפורסם ב"ידיעות אחרונות") כי הנשיא המצרי "מתכנן הונאה נוספת, נוסח מלחמת יום הכיפורים", וכי "צבא מצרים נתון בעיצומן של הכנות לפתוח במלחמה נגד ישראל".
מאז חלפו כמעט 24 שנה, כמעט מחצית חייה של מדינת ישראל. השלום עם מצרים אמנם איננו כפי שנחלם ע"י הישראלים מבקשי האהבה, אך מספר הישראלים שנהרגו מאז באש מצרית הוא 24, כמספר הישראלים שנהרגו כאן בתאונות דרכים ב-10 הימים האחרונים. השלום הקר והמנוכר עם מצרים איפשר לישראל מספר צעדים אסטרטגיים, שלא היו עולים על הדעת בלעדיו.
אילו שמעו מנחם בגין ושריו לעצתו של הרמטכ"ל מוטה גור, ואילו הלכו שבי אחרי הערכת המצב של אגף המודיעין באותם ימים, אולי היה חצי צה"ל יושב היום בסיני ונלחם בתעלת סואץ. תודות לאנואר סאדאת ולמנחם בגין אפשר, למשל, היום להגן בנקל על המתיישבים בשטחים."
ה"אולי הרווחת 30 שנה" שלך, הוא לב הענין. במשך שנים אלה ,יכולנו להתחזק, להתמודד עם איומים אחרים , הכלכלה התחזקה וניתן לממן תקציב בטחון הרבה יותר גדול , וכל זאת ללא הרוגים (בגבול המצרי) כמעט.
לשיטתך היינו צריכים לא לקיים שלום קר, לא להחזיר את סיני, ולשבת בגבול עם צבא גדול, כשמולו יושב צבא ענק. לפי התקדים כל כ8 שנים פורצת מלחמה ובה נהרגים אלפי חילים שלנו. לזה אתה חותר?
יהודה
|