01-05-2012, 18:51
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 03.03.10
הודעות: 17,061
|
|
התשובה, לתחושתי האישית הסובייקטיבית, היא לשמור על ראש פתוח.
לפני שאסביר מה כוונתי, קצת הקדמה. פעמיים בחיי נשבעתי לעולם לא לעשות את השטות הזו ולאהוב. נשבר לי הלב יותר מדי, לא רציתי עוד את הכאב, ידעתי שזהו, לא מפקיר עוד את הלב לגחמותיהן של נשים. שלושה חודשים אחרי הפעם השנייה שנשבעתי זאת, פגשתי איזו בחורה ששלוש שנים מאוחר יותר תהפוך להיות גברת רוג. היום אינני יכול לתאר את חיי בלעדיה. היא הסוכר שבקפה שלי, הקצפת על הגלידה, היא האקסטרא שהופך את הנורמלי לנפלא. So much לגבי החלטות ושבועות.
ולמרות זאת אני לא אומר בהכרח כן לאהוב. יש זמנים ויש מצבים בחיים שבהם אנחנו לא מוכנים, רגשית, נפשית או שכלית לאהבה, לזוגיות. לחפש אהבה בלי הפסקה הופך מהר מאוד לתלותיות, לאובססיה, למחלה. אם לא מתאים, אין שום רע בלנוח קצת על זרי הרווקות...
הנקודה היא שזוגיות יכולה ליפול עלינו משום מקום וכשזה קורה, חבל לפספס הזדמנות...
אז אני אומר, לשמור על ראש פתוח, carpe diem ולא להפסיק להאמין שיכול להיות יותר טוב
_____________________________________
 מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים
|
ראשי
צ'אט
מה אתם חושבים? אני רק מבקשת שתפתחו את הראש ותתנתקו ממה שמקובל. אני גם לא מדברת בהכרח על זוגיות, אני מדברת באופן כללי. למשל, בנאדם שאוהב מכוניות יקרות. מה עדיף לו? לקנות את מכונית חלומותיו, היקרה ביותר, ואז שינחת עליה מטאור? (בעולם בלי ביטוח לצורך הדוגמא 
) או להמשיך לסוע במכונית רגילה...? דוגמא אחרת - רצה לי המחשבה על זה שההורים, מתישהו, ילכו לעולמם. מה עדיף? להיות קרוב אליהם בצורה בלתי רגילה ואז לסבול את הכאב הבלתי יתואר שמלווה לאובדן? או להיות בקשר רגיל עם ההורים, כמו כולם, ולכאוב, כמו כולם, את הפרידה? 
) מה שחשוב זה לא בני כמה אנחנו אלא הדברים שהספקנו והחוויות שחווינו.
מנהל פורום 
מצב כלאיים
