שלום לכולם.
אני עוד חודשיים בו 22.היא עברה 19 וחצי.
קצת רקע:לפני 9 חודשים אני סיימתי מערכת יחסים של שנתיים וחצי,היא מעולם לא היה לה חבר רציני.
אני חבר ראשון שלה,נשיקה ראשונה שלה,בערך דייט ראשון שלה והבחור הראשון שהיא הביאה הביתה.
היא מעולם לא עשתה משהו יותר מדי פרוע,אמא שלה תמיד שמרה אותה קרוב קרוב אליה.עד הצבא היא בחיים לא ישנה מחוץ לבית.
אפילו לא לישון אצל חברה ולא לצאת לאיזה חופשה עם חברים\חברות.
יש בנינו מרחק נסיעה של חצי שעה ברכב,האומנם רשיון יש לה אבל היא לא נוהגת מסיבות כאלה ואחרות.
אז המצב שיש זה שאני תמיד מגיע לאזור שלה,או אוסף אותה והולכים למקום אחר.אצלי בבית היא עוד לא הייתה ואנחנו ביחד יותר מחודשיים.

עד אתמול,על סמך קשרים שהיו לי בעבר,חשבתי שבעיות עם הורים זה דבר שתמיד אפשר לפתור,לוקח קצת זמן,מכירים לאט לאט.בסופו של דבר הייתי יושב
בזמנו עם ההורים של האקסית שלי בסלון ורואה טלויזיה,מוזמן לאירועים משפחתיים.הייתי סוג של בן בית שם.

העניין הוא שאני מרגיש שאמא שלה ממש שונאת אותי,בלי שעשיתי משהו או שהיא הכירה אותי והחליטה שאני בן אדם מסוג X.
ובלי קשר לזה,אני מרגיש שהיא זאת שנותנת את המילה האחרונה בהרבה דברים.
אתמול בערב פגשתי אותה באיזה מקום,היא סיימה שם כמה סידורים והיינו אמורים ליסוע אליה הביתה.אבל..כשהגעתי היא אמרה לי שאמא שלה לא רוצה שאני
יבוא אליה הביתה.לא מתאים לה שנשב אצלה בחדר,לא מתאים שנשב בסלון.
לפני שבועיים באתי אליה הביתה וגם זה לא היה כלכך פשוט,התשובה הראשונה שלה הייתה זה תלכו לבית של Y(דודה שגרה דיי קרוב).
כששאלתי מה הקשר,אז היא אמרה שאם דודה שלה תחליט שאני בסדר אז אני בסדר.היא קצת התווכחה איתה ובסוף כן באתי אליה הביתה.
אתמול הרגשתי שאנחנו סוג של הומלסים.בשביל להיות ביחד אנחנו צריכים לחפש איפה להיות.
בחוץ באיזה פארק אי אפשר בכזה מזג אוויר ואם יוצא שאחד מאיתנו לא ממש רעב אז לשבת במקום נורמלי לאכול משהו גם אי אפשר.
לי נראה מאוד הגיוני לשבת בכזה מזג אוויר בבית עם איזה סרט בלי שאף אחד יציק לי-אולי אני טועה?
וזה המשיך בזה שאחרי שעתיים וקצת מהרגע שהגעתי אליה אתמול,אמא שלה מתקשרת.
איפה את?-עם פיני
מה אתם עושים?-יושבים באיזה מקום אוכלים פיצה
טוב בואי הביתה-אמא לא עכשיו.
בואי הביתה אני מחכה לך ערה.
השיחה נמשכה עוד כמה שניות והיא סגרה לה את הטלפון ואחרי שעה היא כבר הייתה בתוך הבית.
עכשיו זה לא שאולי קרה משהו והיא רוצה לדבר איתה.זה לא פעם ראשונה שקורה משהו כזה.
הרבה פעמים היא מתחילה להתקשר אליה בשעות הזויות(שלדעתי ילדה בת 19 וחצי יכולה להיות בחוץ הרבה מעבר)ומחילה להגיד לה לחזור ולריב איתה בטלפון.
אני לא מדבר פה על לישון אחד אצל השני,שזה נראה לי רחוק שנות אור מהיום.
אבל העניין הוא שהיא לא יודעת ולא כלכך מוכנה לעמוד מול אמא שלה ולהציב עובדה.
כשניסיתי להבין למה,היא אומרת שככה היא וככה הייתה תמיד ואין מה לעשות איתה.
וכששאלתי מה עם העצמאות שלך?את ילדה עוד מעט בת 20.אז היא אומרת שככה זה והיא לא יודעת מה לעשות אם בכלל לעשות.
אני לא יודע ממה היא מפחדת,כשלי היו בעיות עם ההורים שלי בגיל הרבה יותר קטן,אני ידעתי לעמוד מולם,להציב עובדה,להתעקש ובסוף הצלחתי.
היא לא רוצה ולא מוכנה לעמוד מולם וזה מציב אותי באיזה שהיא בעיה.
אני נוסע אליה חצי שעה,חוזר ממנה חצי שעה.בזמן שאחנו ביחד אני מרגיש כמו הומלס ובסוף אמא שלה אחרי שעתיים מחזירה לי אותה הביתה שמבחינתי הזמן
שיצא לנו להיות ביחד לא כלכך מספיק,במיוחד שיום חמישי ואף אחד לא צריך לקום מוקדם.
בקיצור,מה עושים?איך מתמודדים עם דבר כזה?איך ממשיכים הלאה.אני לא רוצה לפרק את מה שיש לנו בגלל אמא שלה.היא חשובה לי מספיק בשביל לנסות להשפיע בדרכים אחרות
תודה מראש

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בעיה.

בעיקרון, זה משהו שהיא חייבת להתמודד איתו. גם אם היא לא רוצה להתעמת איתה, כן כדאי בשבילה (ואפילו ללא קשר אלייך) להסדיר דברים עם אמא שלה. לקבוע כללים בסיסיים שירצו את שני הצדדים בזמן שהיא עדיין תחת קורת הגג של ההורים שלה. אני מתכוונת לשעות שנראות סבירות לחזור ולצאת הביתה, קווים אדומים שלא יחצו (נגיד, עדיין לא לישון אחד אצל השני, אבל במזג אוויר סוער, כמו שקרה לכם, שלא יסלקו אתכם מהבית), שהיא תקבע לפני שאתם נפגשים עם אמא שלה את השעות שהיא לא תהיה, ושתיידע אותה שהיא איתך, ואתם במקום X ושהיא תחזור הבייתה עד השעה Y. אם היא מאחרת, שתתקשר ליידע..

זה מצב מרגיז, אין ספק, אבל בשלב הזה, אני חושבת שלא יהיה נכון לשדל את חברה שלך להתעמת עם אמא שלה. זה עלול לגרום נזק ליחסים ביניכם, או ליחסים בינך ולבין אמא שלה, שגם ככה נשמעים מעט רעועים.

אני יכולה להבין את הדאגה שמניעה את האמא, למרות שהיא קצת יצאה מפרופורציות. אני עצמי מצאתי את עצמי עד לפני שנה וחצי במצב שאני לא יכולה לחזור בלילה מהבית של אח שלי לבית של סבתא שלי (מרחק של 10 דק' הליכה בתוך רחובות ראשיים, מוארים ושוממים למדי) כשאני כבר בת 20. כנ"ל לגבי נסיעות יחסית ארוכות, או נסיעות למקומות חדשים. מה שאני עשיתי זה פשוט הבהרתי שהמצב הזה לא יכול להמשך משתי סיבות:
א. אני לא בת 5, אני בצבא, ואם כבר נותנים לי נשק ושולחים אותי לשמור ב-3 בלילה, כנראה שאני מסוגלת לשמור על עצמי ולו ברמה המינימאלית.
ב. יש גיל מסוים שצריך כבר לסמוך על "הילד", ולא ליצור אצלו פחדים מפגרים שילוו אותו עד גיל מאוחר. זה השלב שבו מתחילים להיות עצמאיים.

אני חושבת שהכי חכם זה להאיר את עינייה של חברה שלך בצורה הכי עדינה למצב הזה. אם היא לא רוצה להתעמת עם אמא שלה, היא לא חייבת, וגם אין צורך ליצור פיצוץ. מספיק ללכת קצת לקראת האם ובהתאם גם לדרוש תנאים בסיסיים.

אני גם הייתי מנסה לברר למה האמא נוקטת בכזו גישה כלפייך, והאם זה בכלל קשור בך. פחות בקטע של "אילו תכונות שלך לא באות לה טוב בעין", ויותר לכיוון ההתנהגות/ התנהלות עם הבת, שיכולה להתפרש כאיום אצל האמא, שרוצה לגנן על הבת.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אני חושב כמוך שכדאי לה להתעמת עם אמא שלה בלי קשר אלי,אין לדעת כמה זמן נהיה ביחד,מה יהיה תוך כדי ומה יהיה אחרי.ואם היא לא תתעמת איתה יום אחד,אז עם כל דבר אחר בחיים לא יהיה לה את החופש שלה להחליט.אני שאלתי אותה גם אם בגיל 30 היא תגיד לך מתי לחזור הביתה,והיא אמרה שזה לא קשור לגיל,שאלה הכללים בבית שלה.
ממה שהצלחתי להבין,אמא שלה היא הבעל הבית בבית הרבה יותר מהאבא ושהיא סוג של בן אדם שלא יודע לקבל ביקורת,לא יודע לבקש סליחה,חושב שהוא תמיד צודק.
אם המשטר בבית שלי היה ככה,אני חושב שמזמן הייתי עושה פוגרום ואולי הולך אפילו לגור לבד.
היא לא ילדה שכל היום הייתה במועדונים,פאבים וכו והייתה חוזרת הביתה שיכורה מהתחת ולכן מסתכלים עליה ב7 זכוכיות מגדלת.
באמת שלא נתקלתי ב"ילדה טובה"יותר ממנה,ולכן לדעתי היא לא רוצה להכנס לעימות עם אמא שלה,למראת שהיא לא מסכימה איתה וטוענת שזה מעצבן אותה.אבל כרגע נראה לי שאותי זה יותר מעצבן.
ברור לי שבתור התחלה זה לא הגיוני שנהיה סגורים בחדר שלה עד 4 בלילה כשכולם בבית.
אבל נראה לי שעד שעה שהיא סבירה,נניח 12 בלילה לכרגע זה הגיוני,עד שהעניינים יהיו יותר פתוחים ונוחים,ויודעת מה?שלכרגע גם תישאר הדלת פתוחה אם זה מה שיתן לה להרגיש שאני לא איזה נחש שבא לעקוץ וללכת.

כשאני והאקסית שלי התחלנו לצאת(לפני כמעט 3 וחצי שנים) גם היו סיפורים דומים,אבל אז אני הייתי בן 18 וחצי בקושי והיא פחות מ17.
גם אז היו מבלבלים לה את המוח על שעות חזרה,על השעות שאני נמצא אצלה בבית,על דלת סגורה ופתוחה וכל הדברים האלה,אבל אז הרגשתי לאט לאט שדברים משתחררים והיא כן ידעה לעמוד מול ההורים שלה להגיד משהו מסויים,ואפילו אמא שלה אמרה לה יום אחד"למה שלא תנסי לקחת גלולות".
באיזה שהוא שלב היה לנו את החופש שלנו להחליט מתי אנחנו ישנים אחד אצל השני,מתי אנחנו נוסעים לצימר\לאילת\לכנרת או מה שבא לנו.אבל במקרה הנוכחי,אני חושש שאלו דברים שלעולם לא יקרו.

היא סיפרה לי פעם על מישהו שהיא התחילה לצאת איתו,זה לא התפתח למשהו יותר מדי רציני מסיבות כאלה ואחרות ופעם אחת היא התייעצה עם חברה שלה אם לסיים את זה אחרי ממש כמה פגישות בגלל כל מיני דברים,שבין היתר היא מנתה את"הוא בחיים לא יוכל לבוא לישון אצלי או אני אצלו"
לא הגבתי על זה,אבל בתוך תוכי יש למשפט כזה הרבה משמעות.

למה היא "שונאת"אותי?באמת שאין לי מושג.
מאז שאני זוכר את עצמי,לא היו הורים שלא אהבו אותי.כל ההורים של החברים שלי תמיד אהבו אותי,תמיד סמכו עלי,ידעו שאם הילד שלהם איתי אז אין להם מה לדאוג.גם עם בנות שיצאתי איתם במשך השנים,לא התפרשתי אצל ההורים שלהן כאיום מיידי.נכון שלקח להם זמן לסמוך עלי לגמרי,אבל מלכתחילה לא נתפסתי כמשהו רע,להפך.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

נשמע באמת שמדובר באמא יותר מדי מגוננת.

עזוב, זה עסק שצריך להפתר רק בין חברה שלך לאמא שלה, זה בכלל לא קשור אלייך. אני רק ממליצה שהבת תנסה לקבוע עם אמא שלה כללים פיירים לשני הצדדים, כדי למנוע ממכם אי נוחות, ולמתן את הדאגה של האם למינמאלית ביותר.

עם הזמן, אני מקווה שהאם תלמד להכיר אותך והיחס יהיה פושר יותר.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

קודם כל תודה על העזרה
ברור לי שזה עסק שלה עם אמא שלה,אבל בכל זאת בשביל שיזוז משהו אני צריך לדחוף קצת את האף שלי לעניין הזה.
אם היא לא תבין שזה ממש מפריע לי או שזה לא הגיוני השליטה הזאת,היא לא תעשה עם זה כלום.
לכן אני צריך לדחוף את האף שלי לסיפור הזה בדרך כזאת או אחרת,כמובן שבעדינות.
איך עושים דבר כזה?
בכל זאת,אני הנפגע הראשון פה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני חושבת שהדרך הכי נכונה זה לבקש ממנה כשאתם קובעים להפגש, שתתאם עם אמא שלה לאן אתם יוצאים ומתי תחזרו. אם היא לא תבין לבד, תסביר לה מה אתה מרגיש ושאתה חושב שכדאי להקדים תרופה למכה. זה יכול לחסוך ממך את הצורך ליזום שיחה לא נעימה כשאתם כבר ביחד, וזה גם נראה רציני שאתה חושב על איך לבוא לקראת אמא שלה, ולא כנגדה.

אם זה לא עובד, אז טפטופים עדינים פה ושם, אולי להעיר בהומור.. או פשוט להעלות את זה בתור פתרון אפשרי, אחרי שאמא שלה עושה קטע כזה שמעצבן גם אותה. מילת המפתח כפי שהבנת זה עדינות. אם תקפיד להעיר לה (בטאקט כמובן, ובאופן מחושב) אחרי כל פעם כזו, בסוף זה יחלחל. אבל צריך מאוד להזהר עם זה, כי יש אנשים שלא משנה איך תעיר להם, הם יקחו את זה באופן מאוד אישי (95% מהאוכלוסיה)

ובכיף, בשביל מה אנחנו פה?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

ציטוט:

בכל זאת,אני הנפגע הראשון פה.

טעות. הנפגעת הראשונה כאן היא החברה.השניה זו מערכת היחסים שלה עם אמא שלה. אתה נמצא במקרה הטוב במקום השלישי.
זה עניין שלה ושל אמא שלה. כל זמן שהיא גרה בבית - היא תצטרך להשמע לכללי הבית, ואם היא לא תצליח להגיע עם אמא שלה להבנות לגבי רמת העצמאות שלה, אז עזוב אותך, היא תמשיך ותפגע לאורך שנים, ומערכת היחסים שלה עם אמא שלה תספוג רעל שיעכיר אותה למשך המון שנים קדימה.

אני הייתי נוקטת בגישה קצת אחרת אולי - נסיון ליצור מערכת יחסים ש-ל-ך עם האמא. תביא לה פרחים כשאתה מגיע (נימוס כלפי בעלת הבית), תתקשר לבית וכשהיא עונה תתעניין בה, תשאל לשלומה, תנסה ליצור מערכת יחסים חמימה יותר. גם לקנות מתנה קטנה ליום ההולדת זה רעיון לא רע. תנסה לבסס אמון של האמא בך, בלי קשר למערכת היחסים שלה עם בתה...
הרעיון של ליצור מערכת חוקים בין חברה שלך לאמא שלה הוא רעיון מוצלח, אבל אל תעלה את זה כאילו אתה הסיבה או הצד הנפגע, כי לא אתה האישיו פה. פעם הבאה שהיא תקטר על אמא שלה - נסה לתת לה את הרעיון של לשבת בצורה בוגרת עם האמא ולהגיע להבנות. בוא בגישה בוגרת של "לכי לקראתה, היא אמא שלך ומערכת היחסים איתה יותר חשובה ממני, אבל תבקשי קצת יותר חופש עבור עצמך".

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אולי אני לא הנפגע הראשון,אבל כמו שזה נראה לי זה מציק יותר ממה שזה מציק לה.
בקשר לניסיון של ליצור מערכת יחסים עם האמא,לפי מה שחברה שלי אומרת..כנראה שלא זו הדרך כפי שהצעת,אני גם אסביר למה.
באותה הפעם למשל שכן הגעתי אליה הביתה,למראת שהיא העדיפה שנלך שנינו לדודה שלה ישבנו אצלה בחדר.
באיזה שהוא שלב היא שאלה אותנו מה אנחנו רוצים לשתות,לא הגיע לחדר,אלא שאלה בקול רם מהסלון או מהמטבח או איפה שהיא לא הייתה..
זה היה משהו כזה:
-מה את רוצה לשתות->אני כלום
-ופיני->ממ אני תה,תודה.
-סוכר?כן,1.תודה
ואז מה שהיא אמרה לי זה אל תנסה להיות מנומס איתה,זה לא עובד ככה בבית הזה.
ואז שאלתי אותה אז איך את רוצה שאני אהיה איתה?שאני אצעק עליה אם היא מציעה לי תה?
כמובן שהיא אמרה לא,אבל היא לא יודעת איך כן.
חוץ מזה,משך הזמן במצטבר ששהיתי אצלה בבית זה אולי 4 שעות שאולי 3 שעות מהם ברצף.
לא נראה לי שזה נכון לכרגע להתקשר הביתה ואם האמא תענה לי להתחיל לפתח איתה שיחה.
גם להביא פרחים,לא נראה לי שזה לעניין כרגע..
המצב פה דיי מעפן ותקוע.לא מסתדר לי במוח שאני צריך להגיע לבית של דודה שלה,כשכל המשפחה המורחבת שם ולהכיר את כולם לפני שאני מכיר את המשפחה הקטנה ומרגיש איתה בנוח והם איתי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אם לא אז אפשר לנסות להבין
האמא חד הורית לילדה אחת בלבד אז מטבע הדברים היא מגוננת עליה מעל ומעבר
כנראה בגלל עניינים פנימיים במשפחה והרצון שלה אולי שהילדה שלה לא תיפגע אם האם נפגעה בעבר.
תוסיף לזה את העובדה שכמו שאתה מציין אתה גם הגבר הראשון שלה ואולי האם דואגת ובצדק שלא תהיה בודדה
מה הפתרון? לדעתי לדבר בפתיחות עם האם
אתה נפגע מהיחס שאתה מקבל מהאמא,החברה שלך כנראה נפגעת מזה שמתייחסים אליה כמו ילדה וצריך ליישב את ההדורים

אבל כמו שאמרתי,האמא היא בעל הבית בבית.
לאבא יש הרבה פחות התערבות בחיים שלה ובניהול הבית.
אחים יש,אח שקטן ממנה בשנתיים וחצי ואחות שקטנה ממנה ב9 שנים.
מה הכוונה לדבר בפתיחות עם האמא?
איפה ההזדמנות לעשות את זה אם היא בכלל לא רוצה שאני יגיע אליה הביתה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ואם האמא נמצאת לשאול.
העניין הזה לא טוב לשניכם
אתה שומר דברים בבטן ובסוף זה יתפוצץ והחברה שלך תיפגע כי או שתוציא הכל עליה או שעל אמא שלה
וכך או כך זה לא יהיה נעים לשמוע

סתם שאלה לא קשורה קודם, מדובר במשפחה של עולים מארץ כלשהי בבריה"מ לשעבר? משהו במה שכתבת על המנטליות המשפחתית ממש הקפיץ לי את זה לראש עכשיו.

הטון הכללי של ההודעה שלך מאוד צורם לי. האימאג' הראשון שקפץ לי לראש זה שאתה חושב שאתה איזה נסיך על סוס לבן שמנסה להציל נסיכה מסכנה שכלואה בתוך מגדל שנשמר על ידי דרקון. רק שאני לא רואה עלמה במצוקה, ואני לא רואה דרקון.

יש משהו מאוד קריטי שאני חושבת שחשוב שתבין.
העובדה שהיא בת 19 ואמורה להיות בוגרת ועצמאית לפי הסטנדרטים שלך היא לא רלוונטית. זה שאתה וחברים שלך בגיל הזה כבר הייתם הרבה יותר עצמאיים וההורים שלכם הגנו עליכם הרבה פחות, לא יכולה להיות מושלכת על המצב שלה וזה שהייתה לך חברה קודם והעניינים איתה זרמו ביתר קלות לא אומרת שום דבר על המצב הנוכחי של החברה החדשה שלך. אין דבר כזה "הגיוני" ו"הזוי", לנורמות החברתיות שלך אין כל משקל כשמדברים על פרטים שמאוד הגיוני שאינם חלק מהנורמות האלה כלל.
היא נשמעת כמו ילדה טובה ירושלים שתמיד עמדה בציפיות של ההורים שלה, אף פעם לא ניסתה להתמרד או לקום ולגדל עמוד שדרה מול ההורים (יש המון אנשים כאלה שלוקח להם יותר זמן "לפרוח")... לכן העובדה שעכשיו פתאום יש לה חבר, ושהגיע הזמן לצאת קצת מתחת לכנפיים של אמא אווזה זה הניסיון הראשון לעצמאות שמעולם עוד לא היה לה. זה לא קשור אליך בכלל לדעתי או לזה שלאמא יש משהו אישי נגדך. זה קשור לזה שגם האמא וגם הבת לא כ"כ יודעות איך להתמודד עם המצב החדש הזה... וחודשיים זה לא מספיק זמן ללמוד, במיוחד אם הבת לא מנסה לשנות את המצב.

ודבר שני.... ממה שכתבת, זה נשמע כאילו אתה היחיד שהמצב הזה באמת מפריע לו ואני לגמרי מבינה את ההרגשה שלך. אבל קח בחשבון, שעצם העובדה שהתאהבת בילדה, לא נותנת לך את הזכות להיכנס למשפחה ולשנות בשלב כ"כ מוקדם את מצב העניינים שנהוג שם. זה חייב לבוא מבפנים, ז"א מחברה שלך. אם וכשהיא תרגיש שהמצב נמאס עליה, היא תעשה משהו. אתה לא יכול לדחוף אותה לעשות את זה כי זה לא ממש עניינך גם אם אתה העיקרי שנפגע מזה. לא טוב לך? או שתשלים עם המצב בנתיים, או שאין לך ברירה אלא לעזוב, במערכות יחסים יש עוד משתנים חשובים מעבר לכמה שאתה אוהב אותה וכמה שהיא חשובה לך.

Ze blog | KozlikArt

ברית המועצות לשעבר?חלקית,האבא בוכרי,נולד בברית המועצות.
האמא ממוצא עיראקי,אבל לדעתי נולדה בארץ,אבל כרגע הבעיה היא מול האמא,לא מול האבא.
היא מנהלת את הבית ואותה.האבא יותר בגישה של "אם זה טוב לך תעשי"רק שאין לו כלכך מילה בעניין.

אני לא חושב שאני אביר על סוס לבן ושהיא כלואה מאחורי דרקון ומכשפה כמו בשרק,ומעולם לא לקחתי את המקרה הזה כאיזה שהיא משימה של לשקם מישהי ולהוציא אותה מהצרות שלה תוך כדי שאני הורג כל מה שמפריע לי בדרך.
אני לא מנסה להפוך לה את הבית והמשפחה כדי שיראה כמו שאני אוהב ורוצה,אבל לדעתי זה לא צריך להגיע למצב של "אל תביאי אותו לפה" או "אני לא רוצה שהוא יבוא לפה",לדעתי זה מוקצן מדי ולא במקום.

בקשר לשאר הדברים,היא אומרת שהיא כבר התווכחה איתה כמה פעמים על עניינים כאלה וזה פשוט לא עוזר ולא משנה כלום ושאין עם מי לדבר והיא לעולם לא תשתנה.
המצב נמאס עליה עכשיו,היא פשוט בוחרת שלא לעשות כלום כי לדעתה זה חסר סיכוי.

אני אמרתי לה שאתמול הרגשתי קצת הומלס שבמזג אוויר כזה אנחנו צריכים לחפש איפה להיות או להשאר בתוך האוטו באיזה מקום,והיא פשוט אומרת שאין לה מה לעשות עם זה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אם היא סה"כ חצי שעת נסיעה ממך, למה לא תביא אותה אליך?

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אם אתה מרגיש שזה באמת קשר ששווה להלחם עבורו אז אל תלך או תנסה לגרום לה ללכת כנגד רצונות האמא, כבד את מה שההורים שלה רוצים ואומרים, עם הזמן כשהם ירגישו שאתה באמת רציני ושזה קשר אמיתי הם כבר ירפו, העקיצות הקטנות והשכנועים לגרום לה לסרב לאמא שלה ולעמוד מולה רק יפגעו בך.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי pinielbaz העניין הוא שאני מרגיש שאמא שלה ממש שונאת אותי,בלי שעשיתי משהו או שהיא הכירה אותי והחליטה שאני בן אדם מסוג X.

מה אתה מצפה?
גם אני לא הייתי רוצה שהבת שלי תצא עם מוטנט...

"הארץ שלנו איננה רק מדינת ישראל אלא כל מרחב הסהר הפורה. אבות אבותינו אינם רק אברהם יצחק ויעקב אלא כל יושבי ארץ הקדם - הישראלים, הכנענים והפיניקים - כולם שייכים לאומה העברית. אנחנו העברים הננו איפוא צאצאים לאומה העברית הגדולה שהמציאה את האלף בית, שהקימה ציים אדירים ובנתה אימפריה בכל אגן הים התיכון. אנחנו הבאנו את התרבות לאירופה ופילי מצביאנו הגדול חניבעל, איש קרתגו, עברו את האלפים ואיימו למוטט את רומא."

"My body is my sword, my mind is my blade"

מנסיוני האישי זה לא יעבוד.
היתי עם בחור 6 שנים - שאמא שלו ניהלה לנו את החיים.
מהרגע הראשון היא לא רצתה אותי .
בשלב מסויים היה פיצוץ והיא לא רצתה שבכלל נהיה בקשר.
הינו בקשר למרות ההתנגדות שלה והיא התחילה באיומים.
אם היא לא מסוגלת להתנגד לאמא שלה הקשר שלכם ( לצערי) נועד לכישלון.
אתה לא יוצא איתה - אתה יוצא עם אמא שלה.
אני חושבת שתקחו פסק זמן . תיפרדו כדי לחשוב.
אולי זה יטלטל אותה / את אמא שלה - או שהיא תחליט להגיד אמא שלה " אני הולכת עם האהבה שלי" או שאמא שלה תרצה שהבת שלה תפסיק לבכות ותאפשר לה ללכת עם האהבה שלה.
תהיה רגע רציונלי - נראה לך שאם תישארו זה ישתנה?
עם כל האהבה שלך - זה קשר לא בריא.
אני יודעת שזה כואב ומעצבן - אבל לא עדיף לך בחורה עם אמא שתאהב אותך ?
אני יודעת שזה לא יעזור כל מה שאומרים - אבל אני מדברת מנסיוני האישי..

עוד יותר בעייתי.
כמו שסיפרתי באשכול אחר פה,לפני שבועיים היא חלתה במחלת הנשיקה,החום כבר נעלם.אבל עדיין יש לה עייפות כבדה וחולשה והיא לא מוכנה בשום פנים ואופן שאני יבוא לבקר אותה.
אתמול הייתה לנו שיחה בסמסים שלא כלכך עודדה אותי,הנה היא:
היא:אני הולכת להכניס הרבה שינויים לחיים שלי,בכל תחום אפשרי,אני מקווה שהבנת שאני מתחילה ללכת לישון כל יום ב9-10 ושאני לא יוצאת יותר בחמישי ובמוצ"ש ומעכשיו אני אראה אותך רק בימי שישי.שזה לא יבוא לך בהפתעה,אני הולכת לעזור לגוף שלי לחזור לעצמו וזה יגבה מחיר חברתי
אני:אני לא בטוח שזה הזמן לדבר על זה עכשיו,אני אצטרך לקבל בזמן הקרוב את זה שאת תשובה ושאין לך כוח,אין לי ברירה..אבל לקבוע מעכשיו שבאופן קבוע ניפגש רק בימי שישי לדעתי זה קצת מוגזם,את חלשה כרגע ואני מקבל את זה לגמרי שאת ככה.
היא:זה לא כרגע,זה יהיה 8-9 חודשים במקרה הטוב,אני לא מתכוונת לצאת אחרי יום בבסיס או בערב שלמחרת יש לי בסיס אם אם יש לי 8 שעות שינה כי אני קמה מאוחר,זה בדיוק מה שהוביל אותי למצב הזה..הטירוף בין החיים לצבא
אני:אנחנו נתגלגל ביחד עם בסיטואציות שיהיו ומה שצריך לעשות נעשה ביחד
היא:יש לי 11 חודשים ברוטו עד שאסיים את הצבא ואז החיים שלי יהיו נהדרים
אני:נכון,אבל ברגע שתתחילי לחיות חיים נורמלים ושיפסיק לך הלחץ בבסיס,יהיה לך יותר זמן וכוח לעצמך,שזה הכל כולל הכל,כשתצאי מזה אנחנו נשב כמו שצריך ונראה איך אנחנו מתקדמים..זה לא שיחה לסמס השיחה שעשינו עכשיו
היא:אין כאן מה לשבת,אני לא רואה פיתרון אחר חוץ מזה,אני לא נכנסת לפלונטר הזה שוב,גם אם זה אומר להפגש פחות עם חברים ואני מקווה שאתה איתי בקטע הזה
אני:אל תהיי בלוק,אבל אני לא בטוח שקשר יכול להתבסס על כמה שעות בשבוע ביום אחד,ששנינו נצטרך להתחלק בזמן הזה עם עוד אנשים שסובבים אותנו,לי יש חברים,לך יש חברים,את לא צריכה להעניש את עצמך בגלל התמוטטות,לא אמרתי לך להיות כמוני שהולך לישון קבוע ב1-2 בלילה ובקושי קם ב6 וחצי בבוקר
היא:אני לא מתכוונת לצאת באמצע השבוע או כשלמחרת יש לי בסיס,יש שישי בבוקר,צהריים,שבת בצהריים,לא חסר מתי,קיבלתי את ההחלטה הזו לגבי החיים שלי.תהיה מודע אליה כהנחת מוצא,העלתי את כל הפתרונות שיש לי,אני לא אמורה להלחם בך כדי שתבין שזה פוגע בי
אני:גם במעגל חיים שלי דברים השתנו בשבועיים האחרונים,את לא צריכה להלחם בי,אנחנו צריכים להבין אחד את השני בקטע הזה ולהחליט ביחד איך מתקדמים,בואי לא נסובב את הגלגל 180 מעלות ישר.סבא שלי נכנס לבית אבות,וגם הסבתא השנייה.אם עד היום היה לי קשה להשיג אותו מההורים בימי שבת בגלל כל המצב שם,אז מעכשיו זה הולך להיות עוד יותר קשה,ואל תשכחי שאת לא נוהגת.
היא:כן נסובב אותו,אני לא יוצאת בימים האלו,קח את זה כנתון מוגמר.
אני:זה לא שיחה לסמסים
היא:טוב נדבר על זה,הכל כואב לי,אני מתנתקת.

זה אחד הדברים היותר מגעילים שיכולים לקרות אם זה יצטרך להגמר בגלל המחלה הזו.
אם כל ההבנה שלי למצב שלה,וכל מה שיש לי אליה,ויש לי המון.אני לא חושב שקשר יכול להתבסס על כמה שעות בפעם אחת בשבוע כשבטח לא תמיד זה יסתדר-לי יש חברים,לה יש חברים.וכל הבעיות שיש ברקע עם אמא שלה.
איך שהיא רוצה לנהל קשר זה מתאים לקשר עם מישהו שגר בבניין ממול שהיא יכולה לראות אותו מתי שהיא רוצה עד 9-10 בלילה,ואחד שאמא שלה לא תגיד עליו"אני לא מכירה אותו הוא לא בא אלינו הביתה".אבל איך תכירי אותי?איך?!?
למה למה הכל כלכך מסובך,למה?!?
מילא אמא שלה לא הייתה ברקע כלכך,אז היינו יכולים לשבת בבית בחדר עם איזה סרט ולהרדם אפילו ביחד.פיתרון של לישון אחד אצל השני נראה לי כלכך רחוק ולא ישים עם כל ה"השגחה"הזו שאמא שלה שמה עליה.איפה האינטימיות שלנו בכל הקשר הזה?אני לא מדבר בכלל על כיוון של סקס,זה לא מעניין בכלל כרגע.אבל עם כל המצב הזה שיש לה עכשיו,גם פיתרון של"נשב בבית נראה סרט ונירדם אחד עם השני"יכול להיות כלכך טוב,וזה כלכך לא הולך לקרות.
אני מקווה שאת כל מה שהיא אמרה אתמול זה היה מתוך חולשה ריגעית וכשהיא תצא מזה עוד מעט היא תדבר אחרת.אני לא רוצה שזה יגמר בגלל זה,אבל יש פה יותר מידי נתונים שאם יתבררו כאמיתיים,זה בהחלט יכול להגמר בגלל זה.יכול להיות שהיא פשוט לא בנויה לקשר.אני יודע שלפחות אם כל הנתונים האלה אמיתיים,אני לא בנוי לקשר שיראה ככה.
בנתיים הכל דיי תלוי באוויר,עד שלא נוכל להפגש נורמלי לא נוכל לדבר על זה כמו שצריך,ואי אפשר לדעת כרגע כמה זמן המצב הזה עוד יימשך.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.