|
13-03-2012, 20:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.03.10
הודעות: 17,061
|
|
קובלט זה כל העניין (מד"ב בהמשכים)
הערת המחבר: הסיפור המקורי, באנגלית, נכתב בתוך 26 שעות ביוני 2002 והיווה את אבן דרך בכתיבה שלי. הוא עלה כמה רמות מעל כל סיפור שכתבתי לפני ופתח אז שלב חדש בכתיבה שלי, שלב שנמשך למעשה עד 2007 (אז הגיעה ההתפתחות הבאה - לא ניכנס לזה עכשיו). מתוך פרברסיה כלשהי לא רציתי לתרגם אותו בעצמי (להגנתי, אז עוד לא עבדתי כמתרגם) ולכן פניתי למתרגמת איכותית מוכרת - ורד טוכטרמן. הגרסא העברית, בתרגומה של ורד ועריכה קלה שלי לאחר התרגום, נשארה כשהיתה מאז 2002 בעצם. קצת בוסר בהשוואה לכתיבה שלי היום ועדיין, שווה קריאה לטעמי האישי.
הסיפור כתוב בצורת יומן מסע. כל יום אכניס פרק או שניים ביומן.
"וכששעון החול אזל, שעון החול של הזמניות, כשקול חיי היום-יום דמם ופעלתנותו חסרת המנוחה או חסרת התועלת הגיעה לקצה, כשהכל סביבך דומם, כפי שהוא בנצח, הנצח שואל אותך וכל פרט במיליונים על מיליונים האלה על דבר אחד בלבד: אם חיית ביאוש או לא."
סורן קירקגארד
"החולי עד המוות"
מוקדש למג'יק, כלבי המנוח, שהחזיק במסתרי קובלט על קצה לשונו.
קובלט זה כל העניין
יום 1, הגעה
קובלט זה כל העניין. " קובלט ", אומרים אנשים, "איזה שם לא יצירתי לטבעת הרים ביבשת בשם אינדיגו". מכיוון שלשפה התקנית יש את הגבולות העליונים שלה והיו כ- 2500 יבשות לקרוא בשם, שלא לדבר על מעל לחמש מיליון ערים, מאה וחמישים אלף מחוזות ומי יודע כמה אתרים, השמות הפכו לא-יצירתיים עד כדי יצירתיות כבר לפני 500 שנה. ולכן, בכחול-עמוק, כוכב הלכת השני של מערכת שאקה זולו, היבשות נקראו אינדיגו, חלודה, פלנקטון וסקי-מים. כפי שהשמות מרמזים, ארבע היבשות מכסות רק 10% מכחול-עמוק, ומותירות את מי האוקיינוס הכחולים-כהים לכסות את השאר. כשהאנושות יורדת החלל גילתה את כחול-עמוק, נערכו תוכניות לייבש חלק מכוכב הלכת, באמצעות פצצות יחודיות . זה היה הורג מיליארדי יצורי ים חפים מפשע, אבל למי אכפת? האנושות נזקקה למרחב המחיה, הלבנסראום שלהם, כפי שיהיו מי שיאמרו. למרבה המזל, מעשה הזוועה מעולם לא הוצא אל הפועל. הכל בגלל קובלט. כמובן. הכל פה נע סביב קובלט ובגללו. אני כאן בגלל קובלט. אני לא שם גרוש-אשראי על הדברים האחרים שבכוכב הלכת הזה. כן, הוא יפה מהאוויר. דרך חלונות המעבורת צפיתי במים האלה, במדבר הכחול העמוק הזה, בגלים השלווים והמרגיעים ובאיי המעמקים האורבים לטרפם לאטם. אין ספק, זה יפה. אבל זה לא בשבילי. מעולם לא היה לי צורך בגלים מרגיעים. אני עשוי למצוא את שלוותי בציד של אחד הלוויתנים החומים האדירים שקרויים בפי כל "איי המעמקים". אם יהיה לי זמן. לא בשביל זה אני כאן. לא. אני מתכוון לפתור את תעלומת קובלט, כמו שאלפים התכוונו בחמישים השנים האחרונות. אבל אני מתכוון להיות הראשון שיחזור ויספר את הסיפור. אולי אז אני אוכל לסלוח לעצמי ולעמוד שוב מול רג. אני מניח שהיא עדיין מחכה במקפיא ההיתוך-הקר החללי ההוא. זה לא משנה כרגע. אולי אני אוכל לשלוח לה ויד כשסוף סוף אתאפס על עצמי. אני עדיין אוהב אותה, אני חושב. לא משנה כרגע. כרגע, אני צריך להתרכז בדבר אחד בלבד: קובלט. מה יש שם? מה הופך אותו למקום ממנו לא חוזרים? זה לא המוות הלבן, נכון? המוות הלבן היה מחסל את מצולות-יגון כבר מזמן אם הוא היה כל כך חזק. לא. אז מה כן? מה גרם למיפוי הלוויני 'להחמיץ' את האיזור ההוא? מה גרם לשני הסוקרים האטמוספריים לדווח שהם רואים 'משהו' ואז להיעלם? מה קרה לסח"א ריג'נט, כשהתריעה לפתע על תקלה במנועים ומעולם לא שמעו ממנה שוב? מה יכול לחסל את מנועיה החסינים לתקלות של ספינת ההתיישבות? ונניח שהיא התרסקה, מה קרה למתיישביה של ספינת החלל האנושית ריג'נט? הספינה נבנתה לעמוד בהתנגשות עם אסטרואיד דרג שלוש. איזו מין התרסקות או נשק (פרט לפצצות יחודיות כמובן) יכול היה להרוג את כל 10,000 המתיישבים? האם יש קשר בין קובלט לבין המוות הלבן? כל כך הרבה שאלות לפתור. קובלט זה כל העניין.
*****
יום 2, מצולות-יגון
שמה של העיר בהחלט מתאים לה. מדכא אותי לראות את זה, במיוחד כשאני חושב על העובדה שאני אצטרך להישאר כאן כמה ימים לפני שאני אוכל להסתלק צפונה. שכרתי מדריך תמורת עשרים אשראים. נתנו לי איש שנקרא אקין נפוד. השם שלו עושה לי צמרמורת. באחת השפות המקומיות של רונלד רייגן סקונדה, פירוש השם: "אקין המת-למחצה". כשתהיתי בקול לגבי זה, אקין פשוט פתח את חולצתו הזולה והראה לי שלושה כתמים אפורים ועגולים, על חזהו, על בטנו ועל גבו התחתון. הם היו גדולים, בקוטר של אולי 4 מילימטרים כל אחד, ומתים לחלוטין. הוא סיפר לי שהם 'מתנה' ממוות לבן שהוא נלחם בו בפשיטה על מצולות-יגון. "היית לוחם?" העזתי לשאול. הוא חייך והניד בראשו. "כשמוות לבן תוקף, כולם נלחמים, ילדים וגם זקנים", הוא אמר. הנקודות האפורות מדהימות. במגע קל, מוות לבן נותן לך נקודה שלא מחלימה לעולם. אקין אומר שהוא מגרד ומוריד את השכבה העליונה הנרקבת כל יום. "יום אחד אני אגרד ואראה את הבשר מתחת להם", הוא אמר. איכס. הוא עזר לי היום לקנות אספקה. מוכר אחד בשוק הציע לי רובה פאזה מותאם במיוחד שלכאורה פוגע במוות הלבן. כמעט אכלתי אותה כשהוא טען שזה עזר לאחיו בפשיטות, נשק הקרניים היחיד שיכול לפגוע בהם. אקין גרר אותי הצדה ואמר לי לא לקנות את הרובה. "למה?" שאלתי. "תחשוב על העובדות", הסביר אקין, "נשק קרניים שפוגע במוות לבן ולמיליציה עדיין אין אותו? הוא אומר שזה שייך לאחיו. האח לא צריך אותו יותר? בימים של מערכות חסינות-ביוגן ותרכיב אריכות ימים, מה בכלל יכול היה לגרום לאח, או אם כבר מדברים, למוכר עצמו, לוותר על נשק כזה? מוות בידי מוות לבן או סתם שקרים". הרגשתי כל כך מטופש. כמעט חזרתי על אותה טעות שהפרידה ביני ובין רג. אקין הציל אותי.
הוא לא מוכן לבוא אתי עד קובלט. הוא אומר שהוא מעדיף פשוט להתמסר לידי המוות הלבן ולא להסתכן 'במקום ההוא'. הוא יראה לי את הדרך אל ההרים אבל אני אטפס לבד. חבל. אקין שנון ויש לו הוכחות לכך ששרד קרב קרוב עם מוות לבן, כך שהוא גם מיומן. לא הייתה מזיקה לי העזרה שלו. למרבה הצער, הוא לא מוכן להכנס לקובלט. הוא חושב שמשהו נורא אורב שם, נורא עוד יותר ממוות לבן. מה לעזאזל יכול להיות נורא יותר ממוות לבן? אני חייב לומר שנראה שהוא לא באמת פוחד מהמוות הלבן. אני חושב שזה מפני שהוא הוכיח לעצמו שהוא יכול להתגבר על אחד מהם ולכן הוא יודע שהוא יכול לעשות את זה שוב. נראה ששום דבר לא ממש מפחיד אותו, פרט לקובלט. קובלט זה כל העניין.
_____________________________________
מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים
|
|