|
01-03-2011, 10:51
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.08.05
הודעות: 5,850
|
|
טיפ נוסף: תיחום הסיפור ע"פ 4 קטגוריות
טוב, אם אנחנו כבר בשוונג...
הנה טיפ נוסף:
כשיש לי רעיון שמתבשל, אני מנסה לחשוב על התיחום שלו ע"פ קטגוריות, כדי שתהיה לי תמונה לאן הוא כנראה הולך, ואיזה מאפיינים בולטים יהיו לו.
הקטגוריות העיקריות הן: סיפור מכוון סיפור (ובתוכה הקטגוריות המשניות: BUILD UP מהיר או איטי) וסיפור מכוון דמויות (ובתוכה הקטגוריות המשניות: פיתוח דמויות מהיר או איטי).
והנה ההסבר לגבי השימוש בהן:
כמו שאני רואה את זה, סיפור יכול להוביל אותנו באחת משתי דרכים- סיפור שהמטרה העיקרית שלו היא הסיפור/הפאנץ'/הרעיון שהסופר רוצה להביא לידיעת הקורא או סיפור שמטרתו היא ההיכרות והפיתוח של הדמויות. קורט וונגוט, דאגלאס אדמס ואייזיק אסימוב הם מהסופרים הבולטים שאני יכול לחשוב עליהם שסגנון הכתיבה שלהם מדגיש את הרעיון ופחות את הדמויות, לעומת ספרי נעורים שונים כמו "דמדומים" או (להבדיל!) אליפים, שבהם פיתוח הדמויות הוא החלק המרכזי והעלילה היא משנית.
בתוך החלוקה הזאת ניתן לחלק עוד תת חלוקה. לסיפורים ממוקדי רעיון, יש שתי אפשרויות (לפחות כמו שאני רואה את זה): פיתוח מהיר לקראת הרעיון, או פיתוח איטי. למה הכוונה? הסופר צריך לחשוב אם על מנת להציג את הרעיון שלו, הוא רוצה לבנות את ההתרחשויות כמו פאזל- להוסיף כל פעם חלק קטן, עד שלקורא יש תמונה מלאה רק לקראת הסוף, והוא בשל לקבלת הרעיון בשלב מאוחר יחסית, או שהוא רוצה להוביל את הקורא אל הרעיון בעזרת התרחשויות מהירות, וחשיפה מוקדמת יותר של הרעיון, לטובת כתיבה על ההשלכות שלו.
נעבור לדוגמאות: ספרי מתח הם דוגמה לסיפורים מכווני רעיון, עם פיתוח איטי- כל הסיפור הסופר זורק על הקורא רמזים, הטעיות על מה שבאמת קורה, עד שלקראת הסוף הקורא מתחיל להבין את הרעיון הכללי, והסופר יכול לכתוב על הרעיון האמיתי של הסיפור. מצד שני, סופרי פנטזיה רבים, כמו למשל רוג'ר זילאזני, מציגים את הרעיון שלהם די מוקדם, ועיקר הסיפור הוא הצגת ההשלכות שלו.
הצלחתם לשרוד את זה? מצוין. לא נשאר עוד הרבה.
נעבור לחלק השני- פיתוח הדמויות. כמו מקודם, גם כאן אפשר למצוא שני סוגים- סופרים שמתמקדים בפיתוח דמויות איטי (לפעמים איטי עד כדי לא קיים) או בפיתוח מהיר. אני אפרט.
סופרים שמעדיפים פיתוח איטי לרוב יפרסו על פני סיפור שלם את הפיתוח של הדמויות, לדמויות יהיו רגעי משבר ותהפוכות מעטות יחסית, והן יהוו את עיקר הספר. ספרי מסע הם דוגמה טובה לסוג סיפורים כזה. הדמות יוצאת למסע, הפיתוח שלה איטי יחסית- הקורא לומד להכיר אותה לאט, ובהתאם לגילויים ולהתרחשויות, ובמהלך המסע יהיו כמה רגעי התגלות שישנו את הדמות, אבל רגעים אלה יהיו מעטים.
לעומת זאת, יש סיפורים שבהם פיתוח הדמויות יהיה מהיר בהרבה. הדמויות לרוב לא יהיו מוכרות כל כך בהתחלה, ואחרי שלב של פיתוח מהיר יגלו קצת עליהן, ובכל התרחשות שקורה בספר מתגלה עוד קצת, וכך לאורך כל הסיפור. בסיפורים כאלה לרוב יהיו מספר דמויות ראשיות, כך שיהיה אפשר לפתח במהירות דמויות בלי לגלות יותר מדי על כל אחת. ספרים כאלה הם בדר"כ ספרים לקהל הצעיר יותר, שיש לו פחות קשב לפיתוח איטי. דוגמה טובה לספרים כאלה היא ספרי רומח הדרקון (אני מתכוון רק לשלושת הראשונים, ולא לזבל שיצא אחר כך). הדמוית לא מוכרות במיוחד, ובכל פרק קורה איזו התרחשות, שמובילה לגילוי חדש על אחת הדמויות.
כמובן ששתי הקטגוריות משתלבות זו בזו, ומשפיעות זו על זו.
כל זה חפירה נהדרת. איך זה קשור לכתיבה?
כמו שאני רואה את זה, לכל אחת מתת החלוקות יש מאפיינים די בולטים, וברגע שאני ממקם את הסיפור שאני יוצר, אני יכול לראות באילו כלים ספרותיים אני כנראה אשתמש.
אציג זאת כך:
אני רוצה להדגיש, המשמעויות שאני גזרתי מכל הגרף הזה הן שלי, יכול להיות שאתם תחשבו על מאפיינים אחרים.
וזהו. נגמר השיעור. אתם יכולים ללכת להטביע את זה באסלה הקרובה, או להשתמש בזה. איך שבא.
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time
|
|