רוב המשתתפים הצעיים של פורום זה אינם מכירים את העולם הנפלא של הרומן ההיסטורי - וחבל. את ילדותי אני זוכר לטובה - בין השאר - בגלל העולמות המופלאים בהם בקרתי באמצעות הרומן ההיסטורי.

מדוע פתאום נזכרתי בזה? כי אני שקוע עכשיו בקריאה של "סדרה היסטורית" מרתקת - Sharpe, ואני נהנה מכל רגע. (יש גם סדרה טלוויזיונית מבוססת עליה - עם 15 פרקים של יותר מ-100 דקות כל אחד).

בהודעה נפרדת, אספר קצת על שרפ, אבל אני רוצה לדבר בשבח הרומן ההיסטורי בכלל.

גם חובבי היסטוריה מובהקים - כמו גולשי הפורום הזה - ניצבים מדי פעם מול טקסטים לא מרתקים במיוחד, אשר נמצאים כמעט על גבול הכרונולוגיה. (שלא לדבר על פשעי המורים להיסטוריה שבוחנים תלמיעדים על "תאריכים חשובים" וכיו"ב). זאת ועוד, ספרי הלימוד הם תמיד תקצירים של התמצית בתמצית של הסיפור ההסטורי. בגלל רוחב היריעה והזמן הקצר אי אפשר להכנס לכל הפרטים שמגדלים את ה"בשר" סביב השלד ההיסטורי. וכך אנחנו לומדים היסטוריה בראשי פרקים, ואין לנו יכולת לקלוט את האוירה, אורח החיים, התרבות, המוסר החשיבה ועוד צדדים מרתקים של החיים בתקופות שהיו ואינן.

דוגמה לחסר שזה יוצר אפשר לראות בשאלות שעולות מדי פעם פה בפורום, על מה אכלו בארץ בסוף המאה ה-19, או על ציוד חקלאי בארה"ב לפני מאה שנה. אז נכון, שהיום בעידן האינטרנט, אולי קל יותר לחפש מידע ספציפי, אבל אדם אינו יכול כל ימיו לעסוק במחקרים של פרטים איזוטריים כאלה או אחרים ביותר מדי תחומים.

על כל אלה נותן הרומן ההיסטורי תשובה נהדרת. רוב כותבי הרומן ההיסטורי, עושים את עבודת המחקר במקומנו. ועל פי רוב, (אלא אם יש לכותב אג'נדה אותה הוא "מרכיב" על הסיפור ההיסטורי, כמו הכותבים הדתיים - הכל הדתות), הרקע ההיסטורי הוא נכון ומבוסס על עובדות. כדי לספוג ולבלוע את כל זה, מלבישים עליו עלילה דמיונית, אבל זהו רק האמצעי להפוך את הקריאה לחוויה. ואכן בתום קריאת רומן היסטורי, מעבר להנאה שהעלילה יכולה לספק לנו, אנחנו מועשרים בתובנה חדשה, והתקופה כאילו "קמה לתחיה" בדמיוננו.

לצורך העניין, אני מוכן להודות, שבמקרה של רומנים היסטוריים, הסרטים מהז'נר אינם בהכרח נופלים מהספרים. (אמירה ממש לא נכונה כמעט בכל ז'אנר אחר). הדוגמה הנפלאה ביותר היא כמובן סדרת הענק האלמותית "אני קלודיוס", שמבוססת על שני ספריו של רוברט גרייבס "אני קלודיוס" ו-"קלודיוס האל". אין לי ספק שמי שקרא את הספרים וראה את הסדרה, מבין את תקופת הקיסרות הראשונה שלך רומי טוב יותר. "אני קלודיוס" הוא במידה רבה "המחזה" של 12 הקיסרים של סווטוניוס, אבל את הסרט ו/או הספר ראו אולי פי אלף או פי עשרת אלפים אנשים.

דוגמה שניה מאלפת היא כמובן "אקסודוס" של יוריס, שעשה למען ידיעת ההיסטוריה היהודית במאה ה-20 יותר מאשר אלף היסטוריונים יחד יכלו לעשות.

וזה המקום להצדיע לשולמית לפיד שעושה הרבה להנחלת ההיסטוריה של ההתישבות כמי שממשיכה כמעט יחידה את הז'אנר הזה.

אני רוצה למנות פה כמה מהרומנים היסטוריים שקראתי מאז ילדותי, ולהמליץ למי שמצליח לשים ידיו על אנטיקה כזאת - לא להחמיץ. אתם מוזמנים להוסיף לרשימה ספרים שקראתם.

היסטוריה יהודית

צבי ליברמן/לבנה - מעל החרבות. ("קלאסיקה" עברית שגם הפכה לסרט של נתן אסלרוד ב-1936)
סיפורם של ילד כפר בשומרון, שנשארו על חורבותיו, לאחר שכל המבוגרים נהרגו או הוגלו לרומא ע"י צבאות טיטוס לאחר חורבן בית שני.

יוסף אופטושו/ בר כוכבא - סיפור המורד ברומאים כפי שנכתב טרם שהועם זוהרו של המרד במחקר החדיש יותר. אופטושו הוא, אגב, של השחקן דוד אופטושו ששיחק את עקיבא בן כנען באקסודוס.

ישראל שף/ אהוד בן גרא - על השופט בעל חרב הפיפיות. ספר מלפני 80 שנה, תקופה שבה סיפורי התנ"ך עוררו את דמיון הסופרים והקוראים.

הווארד פאסט/ אחי גיבורי התהילה - סיפורם של האחים המכבים שהופיע באנגלית
http://www.e-mago.co.il/e-magazine/heroesofglory.html

יוריס/אקסודוס - תולדות ההתישבות והיישוב, המאבק בבריטים ועליה ב' - עד קום המדינה
יוריס/מילא 18 - סיפורו של גטו ורשה.



היסטוריה כללית

מרי דולן/ הקרתגני - סיפורו של חניבעל
לא זכור לי/ סקיפיון אפריקנוס - סיפורו של המצביא שגבר על חניבעל
ה. סנקביץ/קוו ואדיס - רדיפות הנוצרים הראשונים ע"י נירון קיסר
ר. גרייבס/ אני קלאודיוס, קלאודיוס האל
ר. גרייבס/גיזת הזהב

C.S. Forester / הורנבלאואר - סיפורו של צעיר בריטי, המתחיל את הקריירה בצי כ"midshipman" - מעין דרגת תת-קצין שנועדה לנערים משכילים שנועדו לקצונה, ועד הגיעו לתואר לורד ודרגת אדמירל. 11 כרכים מרתקים של תובנה למלחמות הצי הבריטי בתקופת נלסון ונפוליון. (גם יצאו כ-8 פרקים טלויזיונים).

Bernard Cornwell/ שרפ
המקבילה ה"יבשתית" של הורנבלאואר על קצין מצטיין שהחל דרכו כטוראי, ועשה את הקפיצה הבלתי רגילה לקצונה.

ברנרד קורנוול הוא "מכונת כתיבה". יש כבר 20 כרכים על הרפתקאות שרפ, וכנראה שזאת אינה המילה האחרונה. (15 הפרקים הטלויזיונים המעולים כמיטב המסורת הבריטית, אינם מכסים את הספרים אחד לאחד, כך שיש פוטנציאל להרבה יותר. אם הם ימשיכו או לא - לרייטינג הפתרונים. את תפקיד שרפ מגלם בסידרה שון בין, שחקן מעולה בסעיני, אבל אשתי טוענת שהוא גם חתיך עולמי).

ריצ'רד שרפ נולד בשנות השמונים של המאה ה-18, לזונה אנגליה שנטשה אותו מיד לאחר הגיחו לאויר העולם, והוא גדל בבית יתומים, וכנער חי בעיקר מגניבות. זה היה המאגר האנושי שממנו נבנה הצבא הבריטי שכבש את כל העולם כמעט... שרפ מתגייס, וסיפורו מתחיל ב-1803 כאשר הוא משרת בהודו.

החיים של טוראי בצבא הבריטי הם חיים קשים מנשוא. אבל שרפ מתחיל להתבלט באישיותו הכריזמטית, שכלו החריף, האומץ המטורף שלו - והאמביציה הבוערת. הוא זוכה בעקבות מעשה גבורה אחד בדרגות סמל. הוא נופל בשבי מהרג'ה הודי, ומנצל את הכליאה ללימוד קרוא וכתוב מסגן צעיר איתו הוא חולק את התא. לאחר שהוא משתחרר מהשבי, נקרית לו ההזדמנות להציל את חייו של המג"ד הצעיר שלו, בקרב גבורה מטורף ממש. המג"ד גומל לו כראוי ומעלה אותו לדרגת קצין (ממ"ק). זוהי התקדמות מאוד נדירה בצבא בו חוגרים נשארים חוגרים, ואילו קצונה או קידום אפשר לרכוש (באופן רשמי וחוקי גמרי). מעכשיו יהיו סיפורו של שרפ, שזור בחייו של המג"ד הצעיר, אותו יפגוש בתחנות הבאות בחייו. שמו של המג"ד קולונל סר ארתור וולסלי. את הקידום שלו מסגן לסרן, יקבל מלורד וולינגטון, הוא הוא וולסלי.

הסיפור מבוסס על המחלמות והקרבות האמיתיים של הצבא הבריטי. בסוף כל כרך יש הערות היסטוריות בהן מסביר המחבר מה הם פרטי העלילה העיקריים ההיסטוריים, להבדיל מאלה שהם המצאתו, או שהם מיוחסים שלא על בסיס עובדות לגיבוריו. (כמו למשל שבייתו של אחת ה"נשרים" של נפוליון שהוא מיחס לשרפ).

מעבר לעלילה המרתקת, הספר פותח חלון ענק להבנת התקופה. איכות החיים (או ליתר דיוק העדרה) של החיילים והקצינים הזוטרים. המשמעות של היותך קצין עני שאת כל שכרו מנכה מת"ש צבא הוד מלכותו על עלויות חדר הקצינים. על ענישה אכזרית, בלתי צודקת, אך בלתי ניתנת לערעור לחיילים. כמו למשל מלקות ל-1 מכל עשרה חיילים בגלל ביצועים גרועים - בעיני מג"ד אריסטוקרט ולא-יוצלח (לא וולסלי, כמובן) - של הגדוד כולו. חיילים שחיים על חצי מנות קרב, כי אי אפשר למצוא מספיק מזון באזורים הכבושים. חיילים שמותר להן לבזוז כיסים של חללי אויב, אבל אם הם עושים זאת לאזרחים ונתפסים ע"י משטרה צבאית - הם נתלים במקום, ללא משפט!

חייו של שרפ הם קשים גם לאחר הטיפוס במדרג. הבעיה שלו היא שהוא "קצין אבל לא ג'נטלמן". לאורך כל דרכו, כמעט כל קצין מטה בעל רקע אריסטוקרטי מנסה לשים לו רגל. אלמלא כישוריו המדהימים, אומץ לבו, וגם ההגנה של וולינגטון - הוא לא היה מגיע לדרגת קולונל.

רק לאחר קריאת שלושת הכרכים על הודו, הבנתי, למשל, את חשיבותה ומשקלה של חברה הודו המזרחית. וזאת דוגמה לתובנה שרומן היסטורי יכול לתת.


מומלץ בכל לב.

א"א קבק (1883-1944), סופר יליד ליטא שעסק שנים רבות בהוראה הן בחו"ל והן בארץ.
בין הרומנים ההיסטוריים שלו: "במשעול הצר" (על חייו של ישו הנוצרי), הטרילוגיות "שלמה מולכו" ו-"תולדות
משפחה אחת" ועוד.

זכרונות אדריאנוס מאת מרגריט יורסנאר - מספר את סיפור חייו של הקיסר אדריאנוס.

באחד הטיולים בירושלים, אחד הילדים היה מוכן להשבע שמי שפוצץ את מלון המלך דוד היה לא אחר מאשר, דוב, שהשתתף במרד בגטו והיה השריד היחיד למשפחתו. ושאהובתו מתה בהיאחזות... גם אח"כ כשניסיתי להסביר לו את האמת הוא לא היה מוכן לקבלה... "זה מה שראיתי באקסודוס! איך אתה יכול להתווכח עם זה?"

"זכותנו (על ארץ ישראל) היא נצח, והיא שלמות, ואין עליה ויתור, ואין קיצור דרך לציון, וציון היא כולה שלנו!". (זאב ז'בוטינסקי)

שאקסודוס אינו ספר היסטוריה? בודאי שלא. אבל הוא עשה למען ידיעת ההיסטוריה יותר מאשר כל ספרי הלימוד. יותר טוב שהנער ידע על הסיפור הפיצוץ ויחשוב שעשה זאת "דוב", מאשר שלא ידע זאת בכלל. ובכל מקרה עם הזמן מקבלים את הפרופרציות והידע להפריד בין החלק הסיפורי והחלק ההיסטורי.

היה לב סב יהודי ולמרות שלא יכלה להרשות לעצמה לחיות כיהודיה, היה לה המון "יידישקייט". מה שמעניין הוא שהסרט אקסודוס (שראיתי אותו פעם אחרונה לפני המון שנים ומכיר אותו בעיקר מהציטוטים שלה!) שימש לה כמאגר בלתי נידלה של תובנות על היהודים, צדקת היהודים וטיפשותם של אוייבי היהודים.

בכל מקרה, בפעם אחת שבה עלתה שיחה בין המתנדבים ועלה נושא ה"מראה היהודי" באירופה של היום, היא מייד גייסה לעזרתה את הסרט כאשר הזכירה סצנה שבה יהודי מחופש לבריטי מזהיר קצין בריטי אנטישמי מהמצאות יהודים והבריטי עונה לו ש"אני מסוגל להריח יהודים בקלות". היהודים המחופש מלגלג על הבריטי כשהוא מקרב אליו את פניו ושואל אותו האם הוא יכול לעזור לו לבדוק אם נכנס לו משהו לעין... (כמובן שהכל מהזכרון. זה היה קטע ממש מצחיק שנועד ללגלג על גזענים בורים. בכל מקרה אין לי מושג אם יש בסרט באמת קטע כזה...).

.

"מלך בשר ודם" של משה שמיר

"בן חור" של לו וואלאס (דמות מעניינת בפני עצמו, מושל ניו מקסיקו, שהבטיח חנינה לבילי הנער,
והפר הבטחתו...), שלגביו גיליתי רק לאחרונה שבגרסתו המקורית, מתנצרים יהודה בן חור ומשפחתו,
ומגלים אהדה לישו, בעוד שבתרגום העברי מסופר כיצד הצטרף יהודה לקנאים לקראת המרד הגדול...

המרד על הבאונטי (לא זוכר של מי זה). שמספר על המרד על הבאונטי...

"אייבנהו" של וולטר סקוט - אבירים וימי הביניים, יריבות הסקסונים והנורמנים, וסבל היהודים באנגליה
במאה ה13...

לסבים שלי מצד אמי היה יצירת ענק מונומנטלית שאני מניח שגם היא תענה על הקריטריון של רומן
הסטורי: "זכרונות לבית דוד". לא יודע מי המחבר, אבל זה תיאור נהדר של תקופות שונות
בתולדות עם ישראל, מנקודת מבטם של צאצאים כיבכול, לבית דוד, משיבת ציון, ועד למנשה בן
ישראל, בן המאה ה17.

זכרונות לבית דוד - מאת אברהם שלום פרידברג. (יצא לאור לראשונה לפני כ-110 שנים).

המרד על הבאונטי: הופיע בחמישה כרכים :
המרד על הבאונטי א ו-ב' - סיפור ההפלגה השהיה בטהיטי והמרד
בסירה על פני הים - מסעו נאגדי של ר"ח בליי בסירה הקטנה עד טימור.
האי פיטקרן א ו-ב' - התנחלותם של המורדים באי פיטקרן והסוף המר של כולם.

הרומאן ההיסטורי היה שייך לעידן שבו הספר היה מצרך המתחרה בספר אחר מבחינה כלכלית (ולא ב3 חולצות ב100 בחנות של פוקס (תלושי שי...)) ומבחינת זמן הפנאי (ולא בתכנית בערוץ ההיסטוריה או בגליון של מסע אחר, פורום היסטוריה בפרש, או וויקיפדיה). הרומאן ההיסטורי ענה על צורך לספק היסטוריה "לעיסה" למי שלא בילה או יכל לבלות בפקולטה, לא שלט בשפות בינלאומיות ועדיין היה בו הרצון הכללי "לדעת היסטוריה".



כיום את הרומאן ההיסטורי (לדעתי הלא מלומדת) ירש ז'אנר שהוא למעשה אחיו הגדול וגם אם אני לא מכיר כינוי מוסכם עבורו ("רומאן היסטורי מדעי" אני קורא לו), לתופעה אני קורא (בלי שמץ ליגלוג על הקוראים או המחברים!) "אנטוני ביווריזציה". לז'אנר החדש (יחסית) הזה שייכים אנטוני ביוור, ריצ;ארד אוברי, יו סיבאג מונטיפיורי (אירופה ומלחמת העולם השניה) כמו גם אצלנו רם אורן.



הרומאן ההיסטורי של ימינו הוא למעשה "שיפור" של זה שאתה מדבר עליו ולמרות שהוא עומד בקנה מידה מדעי, הוא (לדעתי) עדיין קרוב יותר לרומאן היסטורי מאשר לספר היסטוריה אקדמי. הזמינות העצומה והמהירה של מידע במגוון אמצעים (ובשפת האם, גם אם זו מדוברת ע"י כמה מליוני בני אדם בלבד), הביאה לכך שלרומאן ההיסטורי בסגנון "אני קלאודיוס" (ללא ספק המשפיע ביותר אם לוקחים את היחס בין אלה שמכירים ומצטטים את המקור ההיסטורי אל מול אלה שמכירים את הרומאן...) אין כיום מקום בטוח על מדף הספרים בחנות. את התוספות הבדיוניות והספרותיות, החליפו התוספות של הסיפורים השוליים ואלה שמפי עדים שוליים או סיפורים אישיים (שמובאים כשווי משקל לאירועים ההיסטוריים כבדי המשקל והמוכרים) שכל הספרים הנ"ל מנוקדים בהם. רוברט גרייבס תפר סיפורים סביב אנקדוטות של סוויטוניוס (דוגמא טובה היא ההסברים מפי קלאודיוס שנועדו להסביר את המציאות מאחורי צעדים שסוויתוניוס רואה בהם אכזריות לשמה) במטרה לתת לדמות שלו אופי ברור (בעוד שכל הביוגרפיות של סוויתוניוס מאוד מבלבלות בכל הקשור לניסיון להבין "מי טוב ומי רע") בעוד רם אורן, לדוגמא, ירחיב בסיפור חייהם של בני משפחת בן ארי בתש"ח. במציאות זהו פרט היסטורי אמין, אולם כשהוא משולב בסיפור מסגרת העוסק בתהליכים בקנה מידה גדול יותר, הוא למעשה מחליף את ההשלמות הספרותיות של הרומאן ההיסטורי.



אגב: מחזורי סיפורי הנביאים כפי שהם משולבים בספר מלכים ושמואל, הם לדעתי מהרומאנים ההיסטוריים הקדומים ובמיוחד היצירה הלא אחידה של מחזור סיפורי אליהו ואלישע. התוצאה למקרה זה היא ייחודית: מכיוון שהמקור ההיסטורי ממנו נשאבו פרטים לצורך חיבור הרומאן אבד ברובו נוצר מצב שבו מאוחר יותר שימש הרומאן לצורך חיבור ספר היסטוריה אחר!

.

רם אורן הוא חידוש המודל של "רומאן היסטורי" (רק באיכות ירודה יותר, לטעמי), בעוד שהאחרים
כותבים היסטוריה עפ"י כל כללי הכתיבה האקדמית - רק שרובם (ובפרט ביוור), עושים זאת בצורה
מעניינת יותר. איש לא טען שכתיבת היסטוריה חייבת להיות משמימה - וזה שרוב כותבי ההסטוריה
כתבו אותה בצורה משמימה, זה רק מהעדר כשרון כתיבה, ולא בגלל הקפדה מדעית כלשהי...

לביוור או רם אורן (תחת הכובע הצנוע של היסטוריון חובב) אין אג'נדה פוליטית - הם מציגים היסטוריה קריאה, נמכרת בקלות ומתמקדת תמיד באירועים מאוד מאוד מוכרים (תוך דילוג על תקופות "משעממות"). ביוור תפס את מקומו של הרומאן ההיסטורי בכך שהוא מהווה שופר כמעט בלעדי להפצת ההיסטוריה של מלחמת העולם למי שלא ממקד מבטו על מדף "היסטוריה ופילוסופיה" בסטימצקי, אלא על ערימת רבי המכר בכניסה.

כשפעם אחת במילואים ראיתי חבר לפלוגה שקורא רק את מוסף הספורט (שוב, בלי הכללות, אבל לא מדובר באיש ספר) קורא את "סטלינגרד" של ביוור, אז הבנתי שלמעשה ספריו משמשים בתפקידו ההיסטורי של הרומאן ההיסטורי.

* ספריו של ביוור נפוצים מאוד בכל העולם, אולם עד כמה ששמתי לב, הם נפוצים הרבה יותר כספרים בלעדיים לנודא במדינות שבהן השפה המדוברת אינה "מסחרית". בארץ ניתן למצוא חובבי היסטוריה רציניים מאוד שנסמכים על "נפילת ברלין" בעוד המקבילים אליהם במידת המקצועיות בבריטניה לדוגמא, יראו ב"נפילת ברלין" ספר אחד מתוך חמישה בנושא שכולם שווים זה לזה בחשיבותם.

.

ספר קטן ומדהים שהסופר כתב אותו לאחר מחקרים ונבירות בארכיונים ספרדים .
הספר מתאר בפרוטרוט את ההכנות ,את המסע את המרידות וכו' .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

מחכה לי בין היתר ספר בשם "רקוויאם גרמני" של עמוס אילון ... מישהו קרא ?

"גורסת, דורסת, הורסת, הודקת,
ומשווקת את זה כחופש דיבור"

מאיר אריאל - חית הברזל .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

מעניין למדי בתור סיפורם האישי של דמויות שונות ביהדות גרמניה, במאות 18 עד ה20.

קראתי פעם ספר המתאר את נצחונה של קרתגו על רומא , אני לא זוכר את השם אבל זה היה מרתק.
(אם מישהו מכיר שיכתוב כאן את השם בבקשה)

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

שבסופו של דבר גם קיבל לגיטימציה מלאה בתור ענף מקובל במחקר ההיסטורי. שלושה רומנים מרתקים מהז'אנר, שאף יצאו בעברית:
בנג'מין ד'יזראלי, דוד אלרואי - סיפורו של מנהיג יהודי (ומשיח שקר במקור) שמצליח להקים במאה ה-12 אימפריה שמרכזה בבגדד. אחד מהרומנים הראשונים בז'אנר.
רוברט האריס, ארץ אבות - גרמניה ניצחה במלה"ע השניה ובתחילת שנות ה-60 היטלר המזדקן מנסה לנרמל את היחסים עם ארה"ב ומזמין את נשיא ארה"ב לביקור בגרמאניה (ברלין המחודשת). על רקע זה איש SS חוקר שורת רציחות של בכירים לשעבר במנגנון הנאצי. הכתיבה לא מרשימה, אבל סיפור המסגרת מרתק. למרבה הפלא, במקרה זה הסרט שנעשה ע"פ הספר מוצלח מהספר.
לן דייטון, ס"ס בריטניה - בבריטניה הכבושה ע"י גרמניה שוטר בסקוטלנד-יארד חוקר רצח שנראה על פניו כפשע הקשור לפעילות בשוק שחור. במהלך החקירה עליו להתמודד עם שלטונות הכיבוש ואף לשתף איתם פעולה.

רשימה ממצה מאוד של ספרים בז'אנר ניתן למצוא כאן.

מה הופך אותו לשונה מספרות בדיונית רגילה? האם די בהיותו נסוב על תקופה עתיקה או שנדרשת רמה מסויימת של נאמנות למקור? לי כקורא עם ידע מוגבל למדי בהיסטוריה לרב קשה לעמוד על מידת ההצמדות לעובדות.

על כל פנים הנה תרומתי הצנועה:

עיר קסומה / יהושע בר יוסף. רומן נהדר שמגולל את סיפורם של שלושה דורות במשפחה בצפת מראשית המאה ה-19 ועד סמוך למלחמת העולם הראשונה.

כבשת הרש / משה שמיר. סיפורו של אוריה החתי.

ואולי עוד רומן ממש לא גדול אבל מבדר מאד, בדיוני לחלוטין, אבל "היסטורי": מקום קטן עם דבי / מאיר עוזיאל. על ממלכת הכוזרים.

כמה המלצות משלי:

סדרת "אדוני רומא" (Masters of Rome) של קולין מק'קלוג - סדרת רומנים המתארת לפרטי פרטים את שלהי תקופת הרפובליקה, מגאיוס מאריוס ועד לאוגוסטוס. החלק הראשון "האזרח הראשון ברומא" תורגם לעברית (והציל אותי בבחינה באוניברסיטה).

"שערי האש" של סטיבן פרספילד - אחד מספרי המלחמה הטובים שקראתי, מתאר את הקרב בתרמופיליי.

"אימפריום" ו"לוסטרום" -מאת רוברט הריס - ימיה האחרונים של הרפובליקה הרומית, מנקודת מבטו של קיקרו. שווה לקרוא במקביל את מק'קלוג ואת הריס, כדי לראות איך שני נרטיבים שונים (ותקפים מבחינת מקורות היסטוריים) מתארים את אותן ההתרחשויות. ובל נשכח את "פומפיי" של אותו מחבר, אם כי הוא חלש יחסית, לדעתי.

"עמודי תבל", "עולם ללא קץ" ו"נפילת הענקים" של קן פולט - הראשון מתאר את ימי הביניים (והוא החלש מבין השלושה), השני את תקופת הרנסנס והשלישי את ראשית המאה העשרים. עלילה מרתקת במיוחד לא תמצאו באף אחד מהספרים, אבל התיאור של חיי היום יום בתקופות השונות מעולה ומצדיק את הקריאה.

וספרים שאינם בדיוק בקטגוריה, אבל מתארים היטב מציאות היסטורית - ספרי המסע בזמן של קוני וויליס: "ספר יום הדין" - המתאר את המוות השחור וצמד הספרים "Blackout / All Clear" המתרחשים בתקופת הבליץ על לונדון.

ואגב, גל: הרומן ההיסטורי לא רק שלא מת, אלא חי, בועט, פורה ורב... אמנם רוב הספרים שיוצאים הם די זבל (בעיקר על התקופה הרומית, אגב), אבל זה מעיד על ביקוש.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

של סטיבן פרספילד נוא מעולה.