20-02-2012, 22:55
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
דוידי ומוטה ורפול ואחרים התעמתו עם שרון על טענותיהם כנגדו כבר לאחר המלחמה. בדגש הם התרעמו בעיקר על כך שאינו מסתער בראשם כבער. אין עוררין על היותו מפקד מוביל בראשית ימיו בצנחנים ובפעולות תגמול דוגמת עזה ואחרות. הדבר מופיע בספר "הרועה" ובספר "לא עוצר באדום". מנגד יש לציין ששרון, שהוביל מבצעים רבים בטרם קדש ובהם פעולות כמ"מ באלכסנדרוני, מבצעי חטיפת לגיונרים כקמ"ן פצ"ן ופעולות ביחידה 101 וכמג"ד 890 כמו קיביה, אל בוריג' וכיסופים וגם בכנרת. מנקודה מסוימת הוא החל לפקד מנקודת שליטה טובה יותר ככל הנראה על חשבון הדוגמה האישית אם כי ציין כבר מג"ד אמריקני כי נשקו של מג"ד הוא לא הרובה כי אם גדודו.
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|