|
09-02-2012, 22:21
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
ראשית, אני חושב שהירש הוא מפקד עתיר זכויות וערכי. היו לו טעויות רבות במלחמת לבנון השנייה, שנובעות בעיקר מהיעדר הכשרה מתאימה לתפקיד ומחסור באימונים של האוגדה שבפיקודו וכיוצא מזה גם שלו כמפקדה. אף שהוא יהיר והיה מן הבולטים שבנציגי השפה החדשה והלא ברורה, הירש גם בלט בין האוגדונרים כמי שדחף יותר מכולם למלחמה ויזם מהלכים התקפיים רבים. אגב בהקשר לחטיפה שבעקבותיה "היתפוטר" מצה"ל אני מזכיר אמירה של האלוף מוסה פלד בהקשר לשאלה מדוע כמפקד אוגדה שקיבל פקודה להיערך להגנה לחץ דווקא לצאת להתקפה: "מפקד אוגדה זה לא מג"ד, וגם לא מג"ד-פלוס. מפקד אוגדה הוא גנרל, והאחריות שלו כלפי ההיסטוריה מוחלטת". הירש היה אחראי להסתבכות של צה"ל בחטיפה (אחראי לא אשם!) ושילם על כך מחיר מלא. אני חוזר ואומר היו לו טעויות, אבל בהשוואה לאחרים במלחמה (צוקרמן, צור ואייזנברג) הוא יוצא הרבה יותר טוב. בלי קשר הרקע שלו כאיש הצנחנים וכמפקד שלדג מתאים היטב לתפקיד בכיר במפקדת העומק.
מתוך כתבה ישנה ב"הארץ": "אך ככל שמתקדמים התחקירים, מתגלית בהדרגה תמונה מורכבת יותר. הגל נגד הירש, שנבע לא מעט בשל אישיותו של מפקד האוגדה, נבלם במקצת. בכנסים הפנימיים שמקיים צה"ל באחרונה, עולים קצינים, בהם אלופים, ובפיהם דברי סניגוריה. הוא הקצין היחיד שפיקד על שמונה חטיבות בלחימה, הם אומרים. היחיד שלחם מתחילת המלחמה ועד סיומה. הפעם האחרונה שבה עמד מישהו בצבא באתגרים דומים היתה ב-82', במלחמת לבנון הראשונה... מרגע שהחלו הקרבות הקרקעיים, הירש דחף קדימה, מאיץ בפיקוד ובמטכ"ל לאפשר לו עוד מהלכים התקפיים. חלק מפקודיו טוענים שהריצה קדימה הביאה לנפגעים. שני קרבות שניהלה האוגדה, מרובים יחסית באבידות, זכו לעיקר תשומת הלב: מרון א-ראס והקרב הראשון בבינת ג'בייל. הירש מואשם עד היום שהתגאה בטלוויזיה בכיבוש העיירה. בפועל, אמר כי 'כוחותי שולטים על בינת ג'בייל', הערה שזכתה לביקורת - משום ש-12 שעות אחר כך נהרגו שמונה לוחמי גולני בעיירה. הטון, יותר מהמלים, עשה את המוסיקה. אנשים זוכרים את הופעתו, שנתפשה כשחצנית...בעיני הירש, חרף הנפגעים - הקרב עצמו לא היה כישלון, משום שהכוחות הרגו עשרות אנשי חיזבאללה. בטענות שלפיהן צנחנים נהרגו משום שצה"ל רצה להניף דגל על בית, בקרב השלישי בבינת ג'בייל, הוא רואה קשקוש. המשימה היתה תפיסת מתחם שולט; הדגל נדרש לצורך התיעוד, למלחמת ההסברה (וכך טוען גם מח"ט הצנחנים אל"מ חגי מרדכי). כשצוות התחקיר של האלוף (במיל') יורם יאיר תקף תופעות קשות שונות באוגדה 91, יאיר ציין שבמידה רבה הן מאפיינות את צה"ל כולו."
שנית, בנוגע לרמטכ"ל גנץ, אני חושב שטוב עשה הרמטכ"ל כשנתן לו תפקיד מפתח. הדבר חשוב בכדי להראות שהפיקוד בצה"ל נותן גיבוי, מעריך את הדרג הפיקודי הלוחם וגם מסוגל לקבל שגיאות מקצועיות, בתנאי שבתחום הערכים הכל תקין. בלי קשר אני (עד כמה שאני הקטן יכול לקבוע) חושב שגנץ הוא רמטכ"ל טוב (עד כה) עם מסלול צבאי מרשים למדי ביחידות שדה (איש הצנחנים ומפקד שלדג בעצמו). ובאשר למדחת יוסוף ולנסיגה מלבנון, בשני המקרים ישנן נסיבות טובות מאוד למה שקרה. לא הייתי משווה את פינוי היק"ל עם פינוי אוגדת הגליל וצריך לזכור שבאירוע קבר יוסף (וגם בפיקוד על זרוע היבשה) לא גנץ החליט בסוף כיצד לפעול.
אגב אני חושב שחשוב באותה מידה להעניק תפקיד בכיר במיל' לתא"ל תמיר בפד"ם או בפצ"ן. בשני המקרים אין זה חשוב בעיני אם מדובר בשיבה לקבע או במיל'. מדובר בקצינים מעולים בעלי ניסיון רב ויכולת פיקודית מוכחת בלחימה. לצה"ל אין אפשרות שלא להשתמש בהם.
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 09-02-2012 בשעה 22:25.
|
|