ההבדל הוא בידע, וזה לא הידע בביולוגיה מולקולארית, או ההכרות העמוקה עם האנזימים שהופכת אותם מרצף אדיש של חומצות אמינו לסוג של יצור חי. זאת גם לא רשימת המחלות שמסודרות בראש כאוסף של סימנים, סימפטומים, טיפול ופרוגנוזה.

הוא פשוט יודע שהשיעול היבש בין השלשה חודשים של זה שהוא יושב מולו, שהציק מספיק כדי לפנות לרופא, מסתיר מאחוריו משהו אחר. בעצם כל ההבדל בידע בין זה שיושב לזה שעומד הוא תוצאה של קוד גישה למחשב, ליושב יש ולשוכב אין. רגע לפני שהוא התיישב לדבר אתו הוא הסתכל בצילום ה CT, בימנו כבר לא צריך לדעת לפענח CT מספיק לקרוא את תשובת הרדיולוג. למרות שבמקרה שלו אפילו תשובת הרדיולוג מיותרת, מספיק להסתכל. וכשמסתכלים רואים שהגוש הקטן שהודגם ברנטגן לפני שבוע והטריד את רופא המשפחה, הוא בעצם לא כל כך קטן, ולא כל כך מסודר והוא כבר חוצה גבולות ותפס את קרומי הריאה.

עכשיו הוא יושב איתם. השוכב הציע לו לשבת על המיטה, הוא התעקש להביא כיסא. אשתו שואלת אם היא יכולה להישאר בזמן הבדיקה והשאלון הרפואי, הוא נוטה להיות קפדן אבל הפעם הוא מרוכך. הוא שואל אותו במה הוא עובד, השוכב כועס על השאלה החטטנית, הוא מסביר שלפעמים יש קשר בין מקום עבודה למחלות מסוימות. הוא מחפש בראש דוגמאות משום מה כל הדוגמאות שעולות לו בראש קשורות לגושים. בסוף הוא נזכר שבאיזה מאמר הוא קרא פעם שנהגי מונית חוטפים יותר התקפי לב. השוכב שואל ובצדק, אם אין דרכים יותר מתוחכמות לאבחן התקפי לב מאשר לשאול על מקצוע. היושב בורח למקום הנוח של ההסבר איך מתקבלת אבחנה ברפואה, על הפאזל שמתחיל באנמנזה ומכוון אותו לבדיקה גופנית ספציפית, ושצרוף החלקים גורם לו להזמין בדיקה. היושב נמצא עכשיו במקום בו הוא מרגיש בנוח, הוא מלא בידע והשוכב הוא בכלל סטודנט שיהפוך יום אחד לעמית. ופתאום הוא נזכר שהאיש הזה שעבד בצבע ושאף חומרים קרצינוגניים הוא לא סטודנט וגם אם היה הוא לא היה מספיק להפוך לעמית של אף אחד. אז הוא חוזר לשאול.

הם כמעט באותו הגיל, השוכב מעשן כבד. בימים האחרונים הוא הוריד במינון וכשייגמר הסיפור הזה הוא יפסיק לגמרי. פשוט עכשיו הוא קצת במתח. השוכב אומר שהוא יודע שלא צריך להיות במתח הרי הכול בסדר אצלו חוץ מהגוש והשיעול. האישה מניחה יד על היד של השוכב. והוא לא מצליח להתאפק ובוחן את הגזרה. הוא מדבר בקול שקט, נוח לו שבשלב זה לגוש עדיין אין שם רשמי. למרות שלאף אחד אין ספק, אבל עד שלא ייקחו חתיכה מהגוש וישקיעו אותה בפראפין ועד שלא יחתכו את גוש הפראפין הזה לפרוסות מאוד דקות, ויצבעו בתערובת של המטקסולין עם אאוזין, עד אז, אף אחד לא יגיד לשוכב שמה שיש לו זה סרטן הריאה.

בינתיים הידע נשאר רק אצל היושב, הוא מסביר איך לוקחים ביופסיה, על זה שזהו הליך בטוח הנעשה תחת הרדמה מקומית. השוכב רוצה שהוא יחלוק קצת ידע אבל לא בטוח מאיזה סוג. אז הוא שואל על ההרדמה ועל הרופא שיבצע. ואז הוא שואל מה הוא חושב שהם ימצאו, היושב כבר מכיר את השאלה, התשובה מוכנה ונשלפת ברגע "זה לא נכון לעסוק בניחושים ובהשערות צריך להיאזר במעט סבלנות". השוכב ואשתו מנסים להתעקש אבל היושב שכבר הפך לעומד מתעקש יותר.

זה שיודע, מסתכל על הפרצופים של השוכב ואשתו ויודע שבעצם גם הם כבר יודעים.


--
The Eshelway

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

זה לא קל להיות רופא

וזה עוד יותר לא קל לנסות להכניס אדם שלא מכיר את העולם הפנימי של רופאים לפרספקטיבה של רופא, לראש של רופא, ללב של רופא...

ואתה הצלחת. התרגשתי. מודה.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

תודה
הייתי שמח אם היה אפשר ללמוד לכתוב כמו שאפשר ללמוד רפואה

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

תחשוב על זה ככה - כולנו יכולים להתאמן בכדורסל... אבל יש דברים שהם מולדים ואי אפשר ללמוד והם מה שיבדיל את הכוכב משחקני סופ"ש מן השורה...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

מעולה.

תודה, שמח שמצא חן בעינך

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

"לא צריך להיות במתח הרי הכול בסדר אצלו חוץ מהגוש..."

יהיה משהו, כי יש משהו

זה באמת נאמר.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)