חטיבת הצנחנים ערכה תרח"ט מיוחד שכלל צניחת לילה של כל החטיבה.
צה"ל לא איפשר סיקור של כתבים חיצוניים, אבל יח' דו"צ שילבה אותנו בלב העניין לצורך כתבה המובאת לפניכם בקישור כאן

מתוך הכתבה
בקורס צניחה, בזמן ההמראה כל החיילים שרים בקולי קולות, עכשיו הייתה דממה.
זה לא קורס זה תרגיל צניחה חטיבתי שהוא הדבר הכי קרוב לדבר האמיתי שצנחן יכול לשאוף אליו - צניחה מבצעית.


צנחני הלילה (צילום: יח' דו:צ)

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

מימין אלוף גרשון הכהן, משמאל מח"ט הצנחנים אל"מ אמיר ברעם

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

סליחה על הבורות אבל מי זה האלוף?

גרשון הכהן. מפקד הגיס הצפוני, שהיום לכאורה העביר את תפקידו לנועם תיבון.

או"ם שמום.

קודם כל יופי של סקירה, יישר כוח!

בכתבה המצולמת אומר הכהן כי- "קודם כל צניחה זה האירוע הכי דומה לכניסה לקרב, מבחינת האופן שלוחם מכין את עצמו." יש בזה משהו.
שאלתי, מאחר אני יודע ממי שהיו בתרגיל כי הכהן הצהיר כי זו צניחת הלילה הראשונה שלו, באיזו יחידת נח"ל הוא שירת לפני ובמלחמת יום הכיפורים (שלאחריה הוסב לשריון) והאם היה בנח"ל מוצנח?

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

אלוף גרשון הכהן, התגייס כהסדרניק במחזור נח"ל ס' ביולי 1973. במלחמת יום הכיפורים שירת כטירון-לוחם בגדוד מאולתר של טירונים שכונה כוח נפתול, על שם מפקד מחנה 80 ויחידת נח"ל 908, סא"ל נפתלי (נפתול) שגיא (כיום אל"ם בדימוס). בתחילה פעלו באזור רפידים, כולל טיסות ככוח אבטחה במסוקי חילוץ של צוות אוויר. הכהן נמנה על הכוח שנחת בקרנף הראשון בשדה התעופה פאיד ב-22 באוקטובר. קדמו לכך שתי פלוגות מוקטנות מכוח נפתול, שנחתו בשני יסעורים ב-20 באוקטובר בלילה, שם פגשו כוח שריון קטן מחטיבת הראל. הכוח מסיירת מטכ"ל שהגיע לשדה ונפגע בצהרי 20 באוקטובר עזב מיד לאחר מכן (רס"ן אמיתי נחמני נהרג, וסרן עמירם לוין ואל"ם אליעזר כהן [צ'יטה] נפצעו). כוח החלוץ של יחידת ההנחתה הקדמית שהיה איתם נשאר בשדה והסתתר באחד הדירים עד שחברו אליו.

הכהן היה אלונקאי בבית חולים השדה שפעל בפאיד וטיפל בפצועי הקרב בעיר סואץ, השתתף בסריקת השטח הסבוך באזור השדה ולאחר מכן היה בכוח שאבטח את המעגן הימי בפנרה. עקב המחסור בטנקיסטים ההסדרניקים ובהם הכהן הוסבו לשריון ועד הקמת חטיבת גבעתי הם לא שרתו במערך החי"ר, אבל המשיכו להתגייס דרך הנח"ל. כנפי הצניחה הושגו אם כן כשהפך לשריונר.

אבל אין ספק, למרות ההכשרה החי"רניקית הקצרה הייתה לכך השפעה רבה על תפישתו של אלוף הכהן בכל הקשור להפעלת הטנק בקרב ובמיוחד המשולב.

תודה רבה על המידע המדויק והמפורט, וכן אין ספק בהשפעת חוויות מלחמת יום הכיפורים על האלוף הכהן כחי"רניק וכשריונר וכמפקד בהמשך דרכו.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

איזה נעליים המח"ט נועל בתמונה?

אני מניח שאלו נעלי החי"ר החדשות. יש בהן מקום לדיסקית- זה כניראה פריט תיקני.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

האם זו החט' הסדירה? ועוד שאלה ברשותכם, האם לצנוח עם האפוד על הצנחן זה נוהל חדש? בזמני צנחנו עם האפוד בשק חזה..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

לדעתי לאט לאט אנחנו רואים מעבר חזרה מצניחה רק לשם הצניחה לממש כשירות מבצעית של הצנחת כוח לוחם.

צניחה עם הווסט על הלוחם (ועם הנשק לצד הגוף) היא, ורק היא צניחה מבצעית. הציוד שיימצא בשק חזה הוא ציוד כבד יותר כמו המנשא, טילי הלאו וכו'. קישור


טוב לראות את החבר'ה האדומים נותנים בראש

איפה הם שמים את הנשק שלהם, הסתכלתי על התמונות ולא הצלחתי לראות אותם.

בשק חזה (הדבר החום הזה שקשור מול רגלי הלוחם)

אוקיי תודה

יש לי רק דבר אחד לומר על זה: "שיפתח עלי שיפתח..."

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

יותר מ-40 חיילים פונו היום (רביעי) לבית החולים סורוקה בבאר שבע בתום תרגיל הצניחה של חטיבת הצנחנים, בשל שברים ברגליים, ובמקרה אחד באגן.
עם נחיתת הכוחות על הקרקע, התלוננו למעלה מ-38 לוחמים על כאבים במקומות שונים בגוף.
גורם צבאי אישר כי "למעלה מארבעים חיילים שהשתתפו בתרגיל הצניחה של חטיבת הצנחנים פנו בתום התרגיל לבית החולים סורוקה בבאר-שבע. חלק נותר באישפוז".

http://news.walla.co.il/?w=/22/2501720

האם זה נתון נורמאלי? ראיתי בסרטון שפרסם דובר צה"ל אם אני לא טועה או שזה היה כתוב באחת הכתבות, שזה נתון שכיח ואף קטן יחסית מצניחות אחרות בעולם.
אבל עדיין, זה לא קצת מוזר בכל אופן? אם בזמן מלחמה צריך להצניח מאות חיילים וגם אם "רק" 40 מהם יסבלו משברים זה פוגע ביכולת שלהם, וזה משמעותי בזמן קרב.
אשמח לתשובה לגבי הנושא הזה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i41.tinypic.com/1expaf.png]

ממש לאחרונה היה אימון צניחה כזה בגרמניה. התוצאות - דומות. עשרות נפגעים עם שברים כאלה ואחרים.

או"ם שמום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Taurus84 ממש לאחרונה היה אימון צניחה כזה בגרמניה. התוצאות - דומות. עשרות נפגעים עם שברים כאלה ואחרים.

אז מה ההיגיון כאן? מה יוצא לך אם אתה מביא לקרב חיילים שהם כבר פצועים? וזה שזה אולי "רק" שברים זה עדיין מגביל את התנועה, את ההסתערות ואת כל מה שנדרש מלוחם בזמן קרב.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i41.tinypic.com/1expaf.png]

ההיגיון הוא, שאתה מביא כ-1000 או 1500 חיילים. אמנם כמה עשרות נפצעים, אבל היתר בריאים ושלמים.

או"ם שמום.

מצד שני, עדיין ניתן להקטין את כמות הנפגעים:
http://www.environmental-expert.com...midt_M_2005.pdf

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

רצוי מאוד.

או"ם שמום.

ציטוט:

ארבעה חיילים שנפצעו במהלך התרגיל פונו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים סורוקה בבאר-שבע, ו-38 נוספים התלוננו על כאבים אך לא פונו, טופלו במקום והמשיכו בתרגיל. גורם צבאי מסר כי "אחד הלוחמים שבר את רגלו, לשני שבר באגן והיתר פונו לבית החולים בשל חבלות". בחטיבה התגאו בנתונים, הנמוכים לדבריהם, ואמרו כי "הנתון מעיד על הרמה המקצועית של הלוחמים".

http://news.walla.co.il/?w=/2689/2501643

או"ם שמום.

סליחה על הבורות, אבל כשיריונר לשעבר מותר לי...

האם גם התאג"דים מוצנחים ביחד עם הלוחמים במקרה של צניחה חטיבתית מבצעית (שלא נדע)?
אם כן, האם מדובר בפריסת תאג"ד על בסיס רגלי ללא אמצעי פינוי למינהם?

ובהמשך במקרה מלחמה חלילה יחברו את הכח הצונח
גם מסוקים למיניהם לצורכי תיגבור תיספוק ועוד
כולל חיפוי וסיוע אווירי וכוחות שריון ואחרים שיחברו אל הכח בהמשך
כמו שהיה לשם משל במבצע קדש שם היתה הצניחה רק אקט ראשון אך לא אחרון

מדוע חלק לובשים מסכות?

או"ם שמום.

כי קר

ברכות למנהלים על החומר מהשטח.
ברכות לכל מי שהחליט על תרגיל בסדר גודל כזה.
וברכות לחטיבה המוצנחת. (מזכיר נשכחות). אין ספק שאחרי תרגיל כזה אתה עולה כיתה.

לא לשכוח.
שאפו גדול למקפלות המצנחים (אלו ששמות לך את הפתקים הכחולים/ ירוקים/ורודים עם ברכות לדרך אחת כזו עם תפילת הדרך לצנחן על רקע של ציור מצנח שמורה בארנקי עד היום בצמוד לרישיון הנהיגה)
על למעלה מ 1000 מצנחים עם 0 תקלות.
אלו הבנות שעם תום תרגיל כזה יעבדו קשה מאד בזמן הקרוב להחזיר במקסימום מהירות את הכשירות לשיא כוחה. בעבודה די משעממת ומאידך מאד מאד מאד חשובה.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

לא רק בנות, אלא גם בנים..

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz