09-01-2012, 15:07
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.12.09
הודעות: 9,751
|
|
זה כל היופי!
השופט הרי קבע ש" לקטינה כל ספק שהתובע הוא אביה הביולוגי", וזה מספיק.
לי, לדוגמה, אין כל ספק שסמי עופר הוא אבי הביולוגי. האם השופט יקבע שאני זכאי לחלק
מירושתו של הנ"ל?
מעבר לגועל-נפש שציינת, זה פשוט הזוי. ההחלטה הזו - שאינה תקדימית, אלא היא פרקטיקה
מעוותת שנוהגת במערכת המשפט הישראלית - מעיפה לאלף עזאזל את השאלה העובדתית
האם חצי מהמטען הגנטי של אדם פלוני מגיע מאדם אלמוני, ועוברת לממלכת הדמיון והנראטיבים
המוכרים לכולנו...
כבוד השופט, ירום הודו, לא רק שמסרב לברר את העובדות, אלא אף מתכחש לעובדות הידועות:
הוא מציין כי:"קשה להתעלם מסמיכות הזמנים שבין הגשת תביעת האם למזונות לבין תביעת האב
לבדיקה גנטית... מדובר באקט שניחוח של חוסר תם לב אופף אותו ואין הוא מתיישב
עם חובתו של האב לנהוג במסירות כלפי בתו הקטינה."
אני מוכן לקבל את הטענה שהתביעה לבדיקת הקשר הגנטי נובעת מדרישת המזונות, אבל
היכן חוסר תום הלב? אם תובעים ממני לשלם עבור תאונת דרכים שלכאורה ביצעתי, יהיה זה
חסר תום לב מצדי לדרוש שיוכיחו שאכן נהגתי ברכב? אם תובעים ממני לשלם בעבור נזק
שנגרם לאדם שנפל לבור שחפרתי, האם יהיה זה חסר תום לב מצדי לדרוש שיוכיחו שאכן אני
חפרתי את הבור?
מדוע אם דורשים מאדם לשלם עבור ילד שלכאורה הוליד, זה חסר תום לב לדרוש שיוכיחו שאכן
ממנו הילד? דווקא הדרישה שלא לבצע את הבדיקה היא שחסרת תום לב, ובה משקרים ומנצלים
את "טובת הילד" כדי להימנע מלברר מיהם הוריו. הרי, במקרה הקיצוני, אין צורך שיספרו לילדה
בכלל. אמא שלה יכולה לדאוג לקחת מבחנה ספייר בבדיקת דם שגרתית, או סתם לתלוש לה
שערה בשנתה...
אבל השופט מתעלם מכך שהתובע טוען שיכול להיות שאיננו האב, ומדבר על "תביעת האב" וכן
על "חובתו של האב לנהוג במסירות כלפי בתו הקטנה". אבל הרי זה בדיוק העניין! לאב יש חובה
לנהוג במסירות כלפי בתו הקטנה - אבל מנין לנו שהתובע הוא האב?
_____________________________________
(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.
|