שלום רב,

במלחמת יום הכיפורים נלחמתי בסיני כחייל סדיר עם גד' 113 ( גדוד שיריון מילואים ), גדוד שסבל משחיקה רבה ונפגעים רבים. נלחמתי עם הגדוד כשלושה שבועות כולל בצידו השני של תעלת סואץ.

נפגעתי מתגובת קרב ופוניתי לאחור כולל אישפוז וטיפולים במחלקה פסיכיאטרית בתל השומר ולאחר מכן במתקן החלמה בביה"ס לפיקוד ומטה של צה"ל ליד צומת גלילות שהוסב לצורך כך.

מאחר והייתי החייל הסדיר (בן 19 אז) ואת כל הלוחמים לא היכרתי, אין לי שום מושג מה קרה הלאה, וכן איני זוכר את שמות הלוחמים שהיו בצוות הטנק, מחלקה, פלוגה. הטנק שלי נפגע וכל חבריי לצוות כנראה נהרגו.

מעניין אותי וגם מפחיד אותי לדעת, אך בשלוש שנים האחרונות התפרצה תופעת ה- PTSD ויתכן שמידע יוכל לסייע לי בהבנות "ובירורים" להרבה הרבה פרטים חסרים...

לכל מי שלחם במסגרת זו שציינתי ויוכל לעדכן אותי בפרטים ו/או יצו עחמי קשר אודה.

תהיו בריאים וחזקים - שבת שלום!!!

http://nana.doctors.co.il/m/Doctors...2502/xFP/372502

ממה שאני מבין מדובר בגדוד יגורי , שלחם ב - 8 באוקטובר בפירדאן במסגרת התקפת הנגד האוגדתית (אוג' 162) וסבל אבדות איומות.

הגדוד שוקם לאחר מכן ???
הטנק שלך נפגע בפירדאן או במקום אחר ?

לא יודע, לא זוכר. הייתי אז חייל סדיר בן 19 והצטרפתי לגדוד מילואים. זכור לי שאחד המגדי"ם בגדוד שהתמנה לחר שנהרג או לא יודע קודמו. שם המג"ד היה זאביק רם שהיה גם המד"ר של ביה"ס לשיריון בג'וליס.

אם תיתן פרטים נוספים זה יקל עלינו:
באיזה ייום הצטרפת לגדוד?
באיזה תאריך נפצעת?

עפ"י אחי גיבורי התעלה של אילן כפיר:
סא"ל זאב רם התמנה לפקד על גדוד 113 שכונה "גדוד אסף" ב12.10. הוא היה המפקד השלישי של הגדוד בתוך שבוע. עוד בטרם הספיק המג"ד החדש לשוחח עם הלוחמים הגדוד ספג פצועים והרוגים נוספים כשהותקף ע"י מטוסי מיג בשטח ההיערכות שלו (עמ' 137).
המג"דים שקדמו לרם היו:

• שמואל, מולה, הרמתי, מבאר-טוביה. מולה היה איש פלמ"ח שלחם במלחמת העצמאות במסגרת חטיבת יפתח. התמנה לפיקוד על הגדוד ב8.10. פייקד על הגדוד רק שלושה ימים, ב11.10 נפגע נגמ"ש הפיקוד שלו מטיל מצרי ומולה וסרן אברהם בן-עזיז נהרגו. מ"פ נוסף מהגדוד נהרג באותו יום, אבי אוסטרוביץ.
• אסף יגורי . נפל בשבי המצרי ב8.10.

ב7.10 נכנס גדוד אסף, ע"ש מפקדו, אסף יגורי, ללחימה. קרבות הגדוד התחילו מוקדם מהצפוי כחפ"ק הגדוד נע בחוד ועבר בתוך מארב מצרי כשחצה את צומת רומאני באזור בלוזה. כמאה ועשרים אנשי קומנדו מצרייים שהונחתו בלילה ממסוקיים פתחו על מאסף הגדוד באש תופת כשהם "תוקעים" קודם כל, את המאסף. כמה טנקים וזחל"מים נדלקו מיד.
החפ"ק המשיך להתקדם בלי לדעת שהמאסף שלו בלחימה. המג"ד, יגורי, הופתע לשמוע את ד"ר גילר, רופא הגדוד, מדווח בקשר: "אנו מותקפים. יש נפגעים רבים. תזמינו. צריך מסוקים לחילוץ!"
במארב היו כמה הרוגים: הקמב"ץ אילן אמיר, מרדכי גלזר מגבעת-ברנר (נהרג כשניסה לקפוץ מזחל"ם בוער), צבי גורן, בעבר יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העיברית, נהרג כשניסה לחלץ חיילים מטנק פגוע. שני מפקדי פלוגות נפצעו בקרב זה: עמיקם כהן וניסן כפרי.
הפלוגה של יצחק בריק נשלחה להתמודד עם המארב. בריק: "חזרתי לאחור וראיתי שני זחל"מים בוערים. לידם שכבו אנשים פצועים. פתחנו באש והסתערנו לעבר הכח המצרי. המג"S יגורי הגיע בג'יפ שלו וצעק לאנשיו "להסתער!". הטנק של בריק ספג פגיעה ישירה. בריק נפצע בפני והחל לבעור הוא קפץ מהטנק והתגלגל על החול לכבות את האש. למרות הכאבים המשיך בלחימה. נגמ"ש שהצטרף לכח הסתער לעבר המצרים באש מקלעים ורימוני יד. נהג הנגמ"ש דרס כל מי שעמד בדרכו. "זה היה הרגע בו הבנתי שזו לא מלחמת ששת-הימים, זו מלחמה אחרת" סיפר יצחק בריק.

ב8.10 היה הגדוד חלק מחטיבה 217 של נתק'ה ניר מאודת ברן (אברהם אדן). הוא יועד להוביל את המתקפה על גשרי הפירדן לתפיסת גשר מצרי ולחציית התעלה. בגדוד היו באוטו יום 21 טנקים.
מיד בתחילת הלחימה, במרחק כשלושה קילומטר מהתעלה הותקף הגדוד באש טנקים, תותחים וטילים. יגורי צעק בקשר "לשפר עמדות לאחור! לשפר עמדות לאחור!" ומאז לא נשמע שוב בקשר.
הרוגי הגדוד: הסמג"ד דוד ילין, המ"פ משה ויתקין, הסמ"פ זאב בולטווין. לוחמים נוספים נהרגו או שהיו נעדרים. מתוך חמישים וארבעה נעדרים רק ארבעה נותרו בחיים ונלקחו בשבי. שמות חלק מההרוגים: אברהם (מוזס) אברהם, חיים אוחיון, מרדכי אוחנה, דניאל אורליק, דניאל אידלסון, עימנואל אינגל, מתיתיהו אלמגור, ברגר אליאס, אבינועם אלכסנדרוביץ, יחיאל בורוביץ, ראובן ברר, נפתלי דוד, דוד הראל, איתן וליש, ברנרד זילבר, ראובן חיים, יעקב חן, מאיר חצרוני, יגאל יצחקי, ישעיהו בן-ישי, ישראל כהן, שמעון כהן, מנחם לונץ, חיים מזור מרדכי סעדיאן, אלישע פלג, נפתלי פרץ, פטר קליין, עמירם קניג, מאיר שרביט.
יגורי סיפר "הובלתי את הגדוד לקרב בלב כבד. היעדים שהוצבו לי לא היו בהירים. שיתפתי את המח"ט, נתן ניר, בתחושתי הרעה. הוא אמר לי כי זו פקודה מגבוה וצריך לבצע אותה במהירות. קיבלתי את הדין ופקדתי על האנשים לנוע קדימה. מכיוון היעד עלה עשן סמיך שהתערבב בעני האבק שיצרו הטנקים. לא ראינו כלום לפנים. פרצנו אל תוך מארב גדול של האויב, מתחם ענק בו האויב היה מחופר בעמדות הגנה וערוך להתקפה... חדרנו לעומק של כחמישה קילומטרים...מתוך 21 טנקים שיצאו לקרב הגיעו ליעד 12 בלבד. וגם הם נפגעו בזה אחר זה. לאחר הקרב נותרו מכל הגדוד תשעה טנקים בלבד.
קיבלתי מהמח"ט פקודה לנוע לאחור. תוך כדי תנועה נפגע הטנק שלי ופרס...פגז נוסף שיתק את מערכת הקשר. פקדתי על נטישה." יגורי והצוות הסתתרו במכתש של פצצה, הם קיוו לחמוק בלילה, אך נלקחו בשבי ע"י המצרים.

מדהים לגלות ששני אנשים, אתה ורם יצחקי (שמחפש פרטים על אביו), מחפשים כרגע פרטים על קרבות ויחידות ספציפיים במלחמת יו"כ וישנה לפחות נקודת השקה אחת בין השניים: ב14.10 צורף הכח שבו שירת דני יצחקי, אביו של רם לחטיבה 217 שבתוכה נכלל הגדוד שלך.

ביום חמישי 18.10 במסגרת חטיבה 217 חצה הגדוד את התעלה ונכנס לקרב מול כח מצרי במחנות סולטן בצומת "חיפה". (תנועת חטיבה 217: ראשון גדודנתן פירעם, שני גדוד אסף ובמאסף גדוד גיורא קופר). בתנועה אל היעד נפגעו שני טנקים בפלוגה של שמואל איטח (לא ברור לי מאיזה גדוד). כמאתיים מטר מהצומת ניצבו שני מבנים ומגדל מים. רק כשעבר על פניהם הטנק השני הוא נפגע ונדלק. הטנק השלישי והראשון חילצו לאחור. הכח הסתער מחדש: ראשונים נעו שלושה טנקים, אחריהם שתי זלדות. הטנק הראשון של המ"פ ישראל גולדשטיין נפגע. הזלדה של מנחם (מנדי) מנדלזיס נפגעה כשניסו לחלץ את אנשי הצוות של הטנק הבוער. כח מגדוד גיורא חש לחילוץ. הקרב הלך והסתבך. המג"ד זאב רם ירד מנגמ"ש הפיקוד כדי לנהל את הקרב ופינוי הנפגעים מקרוב יותר.
הצוות של מנדי יחד עם הקמ"ן, ניסן כפרי, סמל מאיר ימיני ומקלען בשם גמזו נתקלו באש בכניסה לצומת ותפסו מחסה ליד מגדל המים. הסמל ימיני, פצוע, התחנן למים. מנדי יצא מהמסתור כדי להביא את הג'ריקן מהנגמ"ש, נורה ונהרג ע"י חייל מצרי שהבחין בו. שוויש, הרס"פ של הפלוגה חיסל את המיצרי. ארבעת החיילים המשיכו להילחם, כח מצרי ניסה לכתר אותם אך טנקיסט שהיה מחוץ למבנה הבחין במצרים וחיסל אותם.
בערב חולצו החיילים ממגדל המים ע"י כח חילוץ, הפצועים חיפשו את הטנקיסט שהציל אותם ולא מצאו אותו. למחרת נודע כי הוא התעלף בין המצרים בהם פגע קודם לכן, בלילה התעורר מעלפונו, קם והתחיל ללכת בלי לדעת לאן. במקרה ניתקל בכח צה"ל וניצל.
ד"ר גילר, רופא הגדוד טיפל באותו יום ב260 פצועים (!).


הרוג אחר של הגדוד הוא אילן גדרון, בנו של האלוף משה (מוסיק) גדרון, התחיל את המלחמה (כצוער?) בגדוד 198, עבר לגדוד 196 (יעקב לפידות) ומשם לגדוד 113. ב19.10 נהרג בקרב וזכה בעיטור המופת לאחר נפילתו. יצחק בריק: ב19.10 תפסנו מאחז מצרי מצפון לסורפיאום. היינו קצרים בדלק ותחמושת וזו הגיעה רק לפנות בוקר , אבל אז כבר הייתה פקודה להמשיך ולנוע במהירות ולכבוש מתחם נוסף. הייתה לנו חצי שעה לתדלק ולתחמש את הטנקים. יצאנו עם שבעה טנקים תקינים להתקפה, כאשר אני במרכז ואילן לשמאלי. השטח היה מישורי ולא נוח לתקיפה, לא ניתן היה לשפר שם עמדות. הם עמדו מולנו עם נ"ט וארטילריה. התפתח קרב קשה, במהלכו קיבלתי דיווח שאילן נפגע.


סיכום המלחמה של גדוד אסף:
הגדוד החל את הלחימה במארב מצרי בצומת רומאני. מתוך חמשת מפקדי הפלוגות, שלושה נהרגו. מפקד החרמ"ש נהרג וגם רוב מפקדי המחלקות. המג"ד אסף יגורי נשבה, מחליפו, מולה הרמתי, נהרג. זאביק רם שהחליף אותו, נפצע והמשיך בלחימה. הסמג"ד והקמב"ץ נהרגו.
המ"פ היחידי ששרד מההרכב המקורי היה יצחק בריק (לימים תא"ל).
הגדוד הצטרף ללחימה ביום השני של המלחמה, יום ראשון, 7.10 ונקלע למארב בצומת רומאני.
ב8.10 יצא לקרב על גשרי הפירדאן כחלק מחטיבה 217. לגדוד היו נפגעים רבים בקרב זה והמג"ד, יגורי נפל בשבי. מולה הרמתי מתמנה למג"ד.

ב9.10
ב10.10

ב11.10 מולה הרמתי נהרג.

ב12.10 זאביק רם מתמנה למג"ד הגדוד מותקף ע"י מיגים מצריים.

ב13.10
ב14.10 קיבל הגדוד מחלקת צנחנים מתוך הפלוגה של בנצי ויינר.
ב18.10 חצו את התעלה ונכנסו לקרבות בצומת חיפה.

ב19.10 יוצא הגדוד, עם 7 טנקים, לקרב על מאחז מצרי מצפון לסורפיאום.
ב22.10 השמיד הגדוד מתחם טילים שכונה בשם הקוד "עשור"

29 טנקים יצאו למלחמה במסגרת הגדוד כמעט ולא נותר אף אחד מהם. מכל חיילי הגדוד שהתחילו את המלחמה נותרו רק שבעה אנשים.
סיים את המלחמה במבואות העיר סואץ כחלק ממערך כיתור הארמיייה השלישית.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שלום,

ביום השני או השלישי למלחמה הצטרפתי בצאלים למסגרת יח' מילואים (אני מדריך, חייל סדיר בן 19), משם הסיעו אותנו למחנה נתן הצתוותנו על טנקים וירדנו על גבי שרשראות לסיני היישר היישר לקרבות.

למרות שהייתי בוגר קורס מטקי"ם ומוסמך כמט"ק שימשתי כנהג בטנק מ"פ, שם המ"פ איטח מחדרה. לחמנו ימים ולילות להדיפת טנקים טירנים של המצרים, גם זכורה לי לפחות ירידה אחת של מטוסים מצריים על כוחותינו שהיו קצת מאחור.

ביום 19-20 לאוקטובר נפגע הטנק שלי כאשר בקושי רב חילצתי את עצמי מתא הנהג (כנראה בגלל מיקום הצריח של הטנק) עליתי על הטנק כאשר הטנק חשוף בשטח ואיתי את חבריי לטנק שמוטים בתוך הצריח והמפקד שמוט מכיסאו, עיניו פקוחות ודם סביב שפתיו. בתוך הצריח בערה אש כאשר הטנק כמעט ומלא עם בטן תחמושת מלאה. נכנסתי להלם קרב וברחתי מהטנק. לא יודע מה עלה בגורלם של חבריי לצוות, ראיתי אותם ברשימת ההרוגים בחוברת שהתפרסמה אחרי המלחמה - נטשתי אותם!!!!

ביום 21 אוקטובר 73 התאשפזתי במחלקה הפסיכיאטרית של אסף הרופא "לטיפולים בהלם קרב" וזאת אחרי יום או יומיים של אישפוז בבי"ח שדה שברפידים.

האם ההצטיידות והנסיעה על שרשראות ממחנה נתן כפי שתיארתי מתאימים ליחדה אותה אני מזכיר???

אנא התייחסותך.

תודה.

כן, אני הייתי בטנק של שמואל איטח כפי שציינת. כן, היינו בנסיעה בדרך ליעד ונפגענו. איזה גדוד זה היה???

יש קצה חוט!!! - אנא!!!

אחרי 41 שנה,הנה מגדל המים ו-2 המבנים. "צומת חיפה"

משה בהחלט יש יותר מקצה חוט. ככל הנראה איטח היה מ"פ בגדוד 113 של אסף יגורי שביום הפגיעה שלך פיקד עליו זאביק רם.

מצג יזכור:

ציטוט:

איטח שמואל [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/095268.jpg] שמואל, בן אסתר ואבא, נולד בשנת תרצ"ט 1939 בפס שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (1949). המשפחה השתקעה בגבעת-אולגה והוא למד שם בבית-הספר היסודי "עמישב". אחרי שעקרה המשפחה לחדרה סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל", במגמה של נגרות. שמואל היה תלמיד מצטיין בהתמדה ובשקידה על לימודיות והצליח להגיע להישגים מעולים. שמואל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1958 וביקש לשרת בחיל-השריון, שקרא ולמד עליו וראה בו את מקור העצמה של כוחות היבשה. לאחר סיום הטירונות הוכשר כתותחן ולאחר שעשה תקופת שירות כאיש צוות טנקת סיים קורס מפקדי-טנקים ונשלח לשרת בגדוד טנקים כמט"ק. בשנת 1961 סיים בהצלחה קורס קצינים בבית-הספר לקצינים של צה"ל וקורס קציני שריון בבית-הספר לשריון, ונשלח לשרת כמפקד-מחלקה בגדוד טנקיםת במסגרת חטיבה 7. בתקופת שירותו בחטיבה עבר קורס צניחה וזכה לענוד כנפי-צנחן. בשנת 1691 סיים את השירות הסדיר והתנדב לשרת שנה אחת בצבא קבע. בתקופה זו שימש כמדריך בבית-הספר לשריון. לפני שחרורו הועלה לדרגת סגן. בשנת 1962 שוחרר שמואל מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. את הידע הרב שרכש בתחום הנגרות בתקופת לימודיו בבית-הספר המקצועית ניצל כאשר הקים נגריה משלו בחדרה. הנגריה שהקים הפכה למפעל משגשג בזכות מרצו הרב של שמואל. הוא השקיע מאמצים רבים ועבד שעות ארוכות בפיתוח מכונות חדשות ושכלול שיטות עבודה את ביתו בחדרה. בשנת 1970

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שלום,

כן, זה האיש - מפקדי במלחמה ההיא!!!

האם תוכל להפנות אותי לכתובת כלשהי של הגדוד/חטיבה?, אני מאמין שיש אתר הנצחה. אני רוצה לזהות חברים חדשים. האם אני בכלל מופיע שם כלוחם של הגדוד?. אני רוצה לנסות אולי לסגור מעגל, לדעת מה קרה? (הכל בהתייעצות ושיתוף פסיכולוג שלי מטעם אגף השיקום) - הרבה דברים פתוחים רודפים אותי, ריגשי אשם רודפים אותי בכל הקשור לחבריי בצוות הטנק.......

תודה, תודה, תודה!

אני מנסה לאתר את אנשי הגדוד.
המלצתי לפנות אל יצחק בריק, אל זאב רם או אל משפחות הנופלים.

באשר לרגשי האשם. אני אומר תמיד לעצמי שאין להם מקום (אשרי המאמין). לא הייתה לך כל יכולת ממילא לסייע לחברים שבצריח, הדבר היחיד שהיה עלול לקרות זה שתהרג בעצמך בזמן שאתה מנסה לחלץ גופות.

אני חושב שכדאי גם שתעיין בספר הזה:



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.tapuz.co.il/forums/9574101.jpg]

או שתדבר עם הכותב, שמואל שפירא:
[img]file:///C:/DOCUME%7E1/B794%7E1/LOCALS%7E1/TEMP/moz-screenshot-1.jpg[/img]
שנראה כאילו היה חלק מהגדוד שלך:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל שפירא "הנה הזדמנות לראות את יומן הקרבות שניהלתי על דפי הספר "עד התביעה" של אגתא כריסטי, ממש בין השורות כמאמר המליצה, והספר שיצא לאור. אם מדברים על צמרמורת , אז ככה, אנקדוטה קטנה. אחת מסך כל האירועים שעברתי במלחמה זו יותר ממלחמות אחרות. במלחמת יום הכיפורים 1973, למרות שרותי במשטרה הרי משירות מילואים/מלחמה אינני פטור, אחרי חציית התעלה כשהדרך נפרצת באש קבועה, מגיעים ל-"צומת חיפה", ומקבלים דיווח כי בצומת מאות "חירי-בירי, מצרים עם סאגרים ממתינים לנו. כח צנחנים בזלדות מסתער פנימה, ומיד נשמעות קריאות מצוקה, את קולו של אחד הקודקודים (אני כותב והידיים שלי מלאות "ברווזים") אני מזהה כאחי מוטי. אני מדווח באלחוט למ"פ שאני מסתער פנימה עם הטנק, וכך משכתי איתי את הפלוגה תוך כדי ירי מסיבי מהתותח והמקלעים כמסורת השריון עם חצי גוף בחוץ, והזלדות חולצו כשהאוייב הושמד או נלקח בשבי, מספר חיילים נפגעו, זלדה אחת עלתה באש... קפצתי מהטנק החוצה ורצתי לזלדה של המ"פ, היתה שניה של דממה, לחצנו ידיים,לא דיברנו, וכל אחד חזר לעיסוקו, אחרי ממש שניה של הפסקה בלחחימה. (תוך כדי קרב שמעתי רחש ליד אוזן ימין, רק בערב גיליתי שזה היה רסיס פגז או אחר לוהט שנתקע בקסדה ולא הצליח להגיע לראש...)"

ועיין כאן

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

עפ"י הכתוב במצג ההנצחה של פריד ניל (גם הוא סופח לגדוד כנהג טנק ונהרג באותו קרב) חטיבת נתק'ה ניר הוציאה ספר הנצחה, אני משער שמדור נפגעים חש"ן יכול לסייע באיתורו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אני מחזיק דיסקים עם הספר "ההולכים ראשונה - חטיבת נתקה במלחמת יום הכיפורים" .אני מוכן לשלוח אליך בדואר דיסק. בעזרת מחשב תוכל לקרוא את כל הספר. אגב היום לפני 35 שנה נהרג שמוליק איטח
ועוד רבים אחרים ביניהם "מנדי" המ"פ האגדי של פלוגת החר"מש של גדוד 113 ועל כולם אני בוכה עד היום.

יהודה ביק

בברכה
דרור

לדרור
את הדיסק ניתן להשיג עי פניה למייל
bnb-cpa@zahav .net.il

הבעיה בתיעוד של הקרבות של פלוגת שמוליק, שחלק (אולי כולם) מהטנקיסטים בפלוגה, ואני בתוכם, גוייסו בנפרד מהגדוד, במוצאי יום כיפור בג'וליס(בגייס), שם נעשו שיבוצים לטנקיסטים והעלו צוותות טנקיסטים על האוטובוסים, ורק באוטובוס, התברר לנו מיהו המ"פ, ולאן נוסעים.
אגב, במהלך המלחמה, פעמיים פקדו אותנו מהגייס, ופעמיים שאלו אותנו לגבי טנקיסטים שבאו מחו"ל לגדוד, ונהרגו בימים הראשונים, האם אנחנו יודעים מה שמותהם.
במהלך המלחמה החלפתי חמישה טנקים וארבע צוותות..
חלק גדול מהקרבות שלנו, בכלל אינם מתועדים, לא ב-"הולכים ראשונה", ובעצם לא בשום מקום.
למשל, בקרב על המתחם המבוצר באבו סולטן, גם הטנק שלי נפגע (נפגענו שלושה טנקים ולא שניים !), אני לא יכול לשכוח את קולו של המגד (זאביק רם) שנותן פקודה לתחנות "עגל" להמשיך על הציר...
מי שבא לחלץ אותנו, היה סגן פרידמן (אני מקווה שאני לא טועה), הוא היחידי שענה לי ב-"מוסקיטו".
כולם מתלהבים מהמארב הגדול שהחטיבה עשתה לחטיבה 25 המצרית ב-15 לאוקטובר,אבל אף אחד לא מזכיר את הקרב אולי הכי קשה והכי משמעותי, ביום השלישי למלחמה (אם אני לא טועה), כאשר הפלוגה הייתה ללא תחמושת, ועמדנו בקרב גבורה מול חטיבה מצרית, ואפילו הצלחנו להדוף את המצרים חזרה לקו המים.
מי שלחם בפלוגה, לא ישכח, שלחמנו בתדר "חצר" שכבר היה תפוס, והפשרה הייתה, שאנחנו נהיה "חצר שמוליק".
בשבוע השלישי במלחמה, הגדוד הצטמצם וכבר כולנו היינו פלוגה אחת,על תדר "מישקע" (יצחק בריק).
למשל, אין תיעוד על קרב החילוץ ב-22 לאוקטובר, בלילה, (הפסקת האש הראשונה), היינו "כוח סמג"ד ", שלושה טנקים פגועים, ומחלקת סיור, נאלצנו לחלץ את עצמנו מתוך "פרח" (בסיס טק"א) תוך כדי ניסיון לחבור עם חוליית החימוש שהייתה בשטח בניסיון לחלץ טנקים פגועים.
לצערי, הזיכרון בוגד בנו, בתוספת "ערפל הקרב", ולכן תמונת המלחמה נראית שונה בזיכרון של מי שלחמו באותה המלחמה.

טנק נוסף שנפגע בצומת "חיפה" היה הטנק בפיקודו של ישראל גולדשטיין מ.פ. "לולו" ,הצוות קפץ ממנו וחולץ לזלדה של "מנדי" מ.פ. החרמ"ש.נהג הטנק אשר בוזגלו נהרג .סרט לזיכרו הוקרן הערב ברשת "הוט"בערוצים 3 ו 8.
מחר,ביום הזכרון יהיה שידור חוזר באותם הערוצים,בשעה 14.18.
אין ספק , שמותו בקרב של המ.פ. שמוליק גרם לפירוק הפלוגה ולסיום פרק הלחימה הגדול שלה.
כאיש חרמש זכורה לי דאגתו המופלאה של שמוליק שבלילה היה מבקש שנלווה אותו חזרה למקום הקרב ושם
בחשיכה מוחלטת ,הוא היה עולה לטנקים של פלוגתו ובתוכם היה מדליק פנס כיס ובודק אם נותרו פצועים.
הגדוד איבד במלחמה 85 לוחמים ואכן אתה צודק.
יהודה ביק

קראתי את "ההולכים ראשונה", וגם את התיאורים של יצחק בריק בהוצאת "מערכות", ושום דבר שם לא מתאר את מה שאני זוכר שהיה, בפלוגה של שמוליק איטח.
תיאורים מסויימים של בריק, כאילו לקוחים מקרבות שאני זוכר, אבל לא בזוית הראייה של בריק, לא מספרי הטנקים שהשתתפו באותם קרבות, זה נראה לי יותר, כאילו מישהו תלש חלקים מאותם הקרבות, ומנסה להדביק אותם מחדש אחרת.
יכולים להיות מספר הסברים, להרגשת ערפל קרב שהיה.
פלוגת שמוליק איטח הורכבה במוצאי יום כיפור בג'וליס, היו אפילו שני צוותות עודפים, ובמחנה נתן, יצאנו על שרשראות, 11 טנקים, אם אינני טועה.
חלק גדול מאנשי הצוותות לא הכירו אחד את השני, היו שם סדירים ומילואים יחד ובטח לא הכירו את שאר אנשי הגדוד.
יצאנו למלחמה ממחנה נתן, עם "בטן" כמעט ריקה ללא פגזים, וכבר בקרב הראשון שלנו, אחרי זמן קצר, כששמוליק הודיע על התקפה מצרית, מייד לאחר הירי שלנו, הבנו את המשמעות של הבאלגאן של המלחמה, ואז שמוליק נתן פקודה אמיצה, תחילה לא לעזוב את העמדות, ואחר כך לגלוש לכיוון המצרים !...
בריק מתאר קרב דומה, שהוא ניהל יחד עם שמוליק, עם 5 טנקים, אולי הוא היה בקצה ה-"קשת" של הפלוגה של שמוליק.
את ה - 100 ק"מ מקהיר, שבריק מזכיר, אני דווקא זוכר את השלט של 87 ק"מ מקהיר !...
כשבריק מתאר שבסוף המלחמה נשארו 7 טנקיסטים, הוא פשוט "לא סופר" את אותם הטנקיסטים ה-"לא אורגינליים מהגדוד", שלחמו בחירוף נפש, החליפו מספר טנקים ומספק צוותות, ושרדו את המלחמה בגדוד 113.
מלחמת יום כיפור הייתה שונה מכל מה שצה"ל הכיר קודם לכן.
זאת לא הייתה מלחמה "מסודרת", והמסגרות הלוחמות (גדוד, פלוגה מחלקה) כללו הרבה "אילתורים" ו- "המוטיבציה האישית" של הטנקיסטים בשיבוץ מחדש לאחר שהטנק נפגע.
גם לא לשכוח, שבחודש דצמבר 1973, האנשים שלא היו שייכים לגדוד, התחילו לעזוב ולחזור ליחידות האם שלהם, וככה לא נשאר מי שיספר את המלחמה שלהם וגם אף אחד לא ניסה לאתר אותם ולשמוע את תיאור המלחמה שלהם, בפרט מי שהתיימר להוציא לאור ספר( "ההולכים ראשונה") שאמור לשמש עדות היסטורית של חטיבה 217 במלחמת יום כיפור.
תיאורים רבים טרם פורסמו, גם של הקרבות עצמם, וגם תיאור הגורם האנושי, של מה באמת התרחש, ואחת הסיבות היא, שלפעמים קשה לי להאמין לזיכרון של עצמי, כשאני קורא תיאור שונה לחלוטין של אחרים...

.

למנחם ומשה דיין,ביום העצמאות הקרוב תארח פלוגת החרמ"ש של גדוד 113 ,את בנו של שמוליק המ"פ שנהרג
ב"צומת חיפה" ביום 18.10.1973.
אני מזמין אתכם להיות איתנו בחורשה לזכר חללי הפלוגה,ליד צומת נחשון,החל שהשעה 11.00
פרטים מדויקים ניתן לקבל אצלי - bnb-cpa@zahav.net.il

סיפור קטן, אחרי שהטנק שלי נפגע, ועליתי על זחל"מ, זה היה ביום שבת אחר הצהריים, והחברה בזחל"מ ניסו לעשות "סעודה שלישית", כאשר ברקע היו מטחים הולכים וקרבים של המרגמות של המצרים, ונדמה לי שבניסיון השלישי אפילו הצליחו, ואכלו בסקוויטים ישנים שנשארו בזחל"מ ממלחמת העצמאות !...
ותודה לשאול (אני מקווה שאני לא טועה...) שעזר לי לחפור שוחה.
למרות ההיכרות הקצרה שהייתה לי עם המ"פ שמוליק איטח, מאוד חיבבתי אותו ואת הקול המרגיע שלו בקשר. אפילו ששמוליק הודיע בקשר להתכונן להתקפה של המצרים, אחרי שאנחנו ירדנו מעמדות ירי לעמדות המתנה, הוא עשה את זה בקול מרגיע.
מסלול המלחמה של פלוגת "חצר שמוליק" לא תועד בשום מקום, כולל המשך הלחימה של הטנקיסטים של הפלוגה שהמשיכו להלחם בגדוד 113 עד סוף המלחמה.
לא כולנו קיבוצניקים (בלי לפגוע בחברה מנתיב הל"ה...) שיכולים לספר בלילה על הדשא, ולא לכולנו יש אנשי יחסי ציבור, ולכן, פתרון אפשרי הוא, שאנשים מהפלוגה של שמוליק, ימשיכו לשלוח לאינטרנט, את הזיכרונות שלהם, לבנות ביחד פזל של מסלול המלחמה ההיא. לצערי לא אוכל להגיע השנה, למפגש ביום העצמאות.

חבל שאינך יכול להגיע למפגש עם בנו של שמוליק איטח.נכון,הפלוגה שלכם הצטרפה לגדוד 113 ,אחרי האסון בפירדאן,
לבן שלו חשוב לשמוע על אביו אותו הוא לא זוכר.בקשר לעדויות של לוחמים אחרים מהפלוגה,אני מקווה שהם יענו לקריאתך.האם יש לך קשר עם אנשים נוספים?אגב,מה דעתך לפרסם את כתובת הדאר האלקטרוני שלך?ושוב על המפגש מחר-גם המג"ד
זאב רם ישתתף.

פלוגת החרמש של גדוד 113,חטיבה 217 -תקיים מפגש לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים.ביום שלישי 24.09.2013 .משעה 12.00 ואילך.בנוכחות המח"ט נתקה ניר .הסמח"ט חייקה גיורא והמג"ד השלישי של הגדוד.זאביק רם.בין היתר,נעלה על נס גם את פועלו של שמוליק איטח ז"ל מ.פ. פלוגת הטנקים שנהרג ביום 18.10.1973 ,ב"צומת חיפה".אנשי פלוגתו מוזמנים ליצור קשר איתי,לקבלת המיקום המדוייק של מקום המפגש.בנו של שמוליק והאלוף יצחק בריק ישתתפו בכנס.

שלום,
קוראים לי דנה ואני מנסה לחפש מידע על סבי,יוסי ברנקין ז"ל, שנפטר לפני 7 שנים מסיבוך לאחר ניתוח.
בזמן המלחמה הוא גיוס למילואים בחרמ"ש (אני לא יודעת איזו) ולחם בצד המצרי של גבול סיני. הפלוגה בה הוא לחם הקיפה את הארמיה השלישית. הם התחילו את הלחימה ביום השני למלחמה.
אני גם יודעת שבפלוגה שלו היה אדם בשם שייקה בלחסן.

לפי השרשור פה, יכול להיות שסבא שלי שייך לגדוד הזה. למישהו יש מידע לגביו? מישהו יודע אם הוא באמת היה חלק מהגדוד, ואם לא, איפה הוא היה?

תודה,
דנה

מצטער,הוא לא היה בגדוד 113.

אני הייתי איש צוות בפלוגה של שמוליק , התחלנו בצאלים ומשם שלחו אותנו למחנה נתן , את המלחמה סיימתי בפלוגה של בריק והייתי בגדוד במילואים עד גיל 45
האם מתוכנן מפגש של הגדוד/חטיבה ?

השנה אנו משתפים במפגש גם טנקיסטים.אני מאמין שבנו של שמוליק איטח ז"ל ישמח לשמוע מחייל בפלוגה
על הימים שעברתם יחד ,עד לנפילתו של שמוליק ב-18.10.73.
אם אתה מעוניין להשתתף במפגש ,נא ליצור איתי קשר למייל bnb-cpa@ zahav.net.il

למנחם -אני חושב שמצאתי את פרידמן שחילץ אותך ב- 18.10.1973 ב"צומת חיפה"
אם אתה מעוניין להיפגש איתו ועם אנשים נוספים שהיו בצוות הסמג"ד ,נא להודיע לי דחוף.פלוגת החרמ"ש מקיימת מפגש ביום שני 13.10.14 בצהריים.

לפגישה עם פרידמן ב- 13.10.14,צור איתי קשר דחוף

למשה דיין.הנכדה של שמוליק - סגן עמית איטח בת 20 נהרגה בתאונת דרכים.ביום א 6.1.2022

שלום מנחם,
אני הייתי המט"ק שהטנק שלו נפגע במארב במחנות אבו סולטן ב-18.10.73 בסביבות כנראה 0800.
הייתי בשדרה אחרי המ"פ שמוליק. והייתי הטנק הראשון שנפגע במארב.
אחרי הפגיעה הראשונה בצד ימין, התחיל לעלות עשן שחור חזק. ביצענו תררגולת כיבוי שריפות עם המטפים בטנק והניידים, ועמדנו על התובה מאחור. אחרי שהאש קצת ירדה, רציתי לירות פגז לכיוון ממנו ירו עלינו כדי למסך, וכדי שהטנקים מסביבי יוכלו אולי לפגוע במי שירה עלינו. הצוות נכנס ואני כמפקד עמדתי על הצריח במטרה להכנס מיד אחרי התותחן. באותו זמן החלה הפגזה ארטילרית על האזור בו עמדנו. מרגמות כנראה. אז הטנק שלנו נפגע שוב והתלקח והתפוצץ מיידית. אני נכוויתי חזק בפנים ובידיים, והועפתי על החול ליד הטנק. זוכר צעקה בוא חייל, זחלתי ( לא ראיתי כלום) והעלו אותי על זחלמ. משם החל הפינוי שלי, עד רפידים ובמסוק לביילינסון. זוכר במעומעם שהחיילים שטיפלו בי על הזחלמ אחד מהם היה עם כובע אוסטרלי. זוכר הפגזה חזקה שהזחלמ התנדנד מצד לצד. אבל אז כבר איבדתי הכרה. אני מנסה שנים לאתר מי פינה אותי ממקום הפגיעה ולא מצליח. לא ברור אם היתה זו פלוגת החרמש, או צנחנים שהיו שם עם זחלמים. כתבת שאתה נפגעת באותו מקום. תוכל לעזור? אתה יכול לכתוב לי למייל שלי ונראה אם אפשר להתקדם. תודה ehud.peri@gmail.com

צר לי על שאני מחטט...

על פי התיאור שלך "ממורשת הקרב" של הגדוד "וחוויותי" אז כחייל סדיר בדרגת סמל ומקריאתי והבנתי היום כסא"ל בדימוס, יכולתי להיהרג במארב שחיכה לנו 200 מ' הלאה.....? (מגדל המים) ואולי אחרי, האם אני נמנה בין שבעת החיילים שנותרו..?.

ישנן כתובות של חברים ששרדו את המלחמה ההיא?.

כמה תיקונים קטנים
שמואל איטח היה מ"פ ותיק בגדוד 126 של סא"ל גיורא קופל (ולא קופר).
הגדוד הגיע באיחור של יום לחזית והגן על קו התפר בין כוח נמר הצפוני בין אוגדה 162 (אולי אפילו ת"פ חטיבה 11 צריך לברר את זה) ומסיבות אלו לא נטל חלק במתקפת הנפל של ה 8 לאוקטובר.
בסביבות ה 11 לאוקטובר הוחזר הגדוד לחטיבה 217 השחוקה עד דק.
שני המג"דים - קופל ופירעם נפצעו אף הם במהלך הקרב הקשה בגדה המערבית של התעלה ובגרורותיו שזלגו אל תוך הלילה והיום שלמחרת.
פירעם הוחלף בסא"ל גיא כוכבא וקופל עצמו הוחלף על ידי הסמג"ד שלו, מיכה קיגל.
דוד ילין, שהיה הסמג"ד המקורי של יגורי, לא נהרג במתקפת ה 8 לאוקטובר עצמה אלא רק למחרת.
עשור היה כמובן ציר רוחב מרכזי במרחב הגדה המערבית של התעלה ולא סוללת טק"א, שנודעו בכינוי פרח XXXX. האזור כולו היה רווי אתרי טק"א (אמיתיים ודמיים) ועל כן הגיוני שהגדוד השמיד לפחות כמה סוללות כאלו במהלך תנועת המניפה של אוגדה 162 מפאיד דרך רכס ג'ניפה לכיוון מבואות העיר סואץ.

גדוד 126 של גיורא קופל היגיע בלילה בין 7 ל 8 באוקטובר לאזור בלוזה ובאור ראשון של 8 לאוקטובר נכנס ללחימה בגזרה הצפונית של התעלה באזור מול קנטרה ( יורם) ." ניצולי מילנו " חולצו ונאספו ע"י מפקד טנק,מהגדוד, מנחם לונץ מפלוגה ב' אשר אחרי זמן קצר נפגע ונהרג.
הגדוד היה ת"פ חטיבה 11 של פדל'ה ואחרי מספר ימים חזר וחבר אל חטיבה 217 של נתק'ה.
זו הסיבה שהגדוד לא השתתף בדהירה אל גשר הפירדן.
שמואל איטח לא היה בגדוד 126

נחום זרחי נהלל.

על גדוד 126 במלחמה




לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

המידע שהגיע אלינו למשפחה בזמנו היה שצביקה שהיה קצין המודיעין של הגדוד הודיע שבזחלם שלו יש פצועים והוא מפנה אותם לתא"גד שהיה ברפידים ואז שמע בקשר שמפקד טנק נפגע ובקשו מתנדב להחליפו , צביקה עלה לצריח והחל בלחימה מול מארב הקומנדו המצרי בין רומני לבלוזה עד שספג צרור בגבו
הסיפור המלא הוא שצביקה העלה פרופיל אחרי מחלת צהבת בסיום קורס קציני שיריון והתנדב בחופשות מהאוניברסיטה לעשות קורס קציני מודיעין והתמנה לקצין המודיעין של הגדוד

צביקה גורן ז"ל
שירתתי עם צביקה בגדוד 113.עקב פציעה הוא שימש קצין קישור של הגדוד בסדיר ובקבע עד לשחרורו.
אז,הוא ביקש לשרת במילואים בפלוגת החרמ"ש בפיקודו האגדי של יעקב מנדלזיס ז"ל (מנדי).אני זוכר אותו כמפקד מחלקה אמיץ ,ישר ומעורב בויכוחים פוליטיים עם אנשי ימין .קולו הצרוד היה סימלו המסחרי.
בחודש דצמבר 1972 ,היה מפקד מוצב בדרום רמת הגולן,אהוב על חייליו ועל מפקדיו.יום אחד יצאנו לחופשה יחד במכוניתי וכל הדרך הוא סיפר על פעילותו במסגרת המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה.אני התרשמתי שצפוי לו עתיד פולטי בטוח.יהי זכרו ברוך.

משה דיין שלום,
יש לי הרבה פרטים להוסיף בנוגע למקרה המדובר,
תוכל לפנות אליי באופן פרטי לאימייל
rvanounou@hotmail.com

עוד אשכול העוסק בנושא
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=53475

סטרונג- ההקפצות של ממש במקום, והתיעוד ההסטורי שאתה מביא חשוב ומהווה אוצר ידע. הבעיה שעיני הקשישות כבר כהו ואיני מצליח לקרוא, האם ניתן לסרוק עם קצת יותר קונטרסט וקצת יותר גודל?
תודה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי b.a ...האם ניתן לסרוק עם קצת יותר קונטרסט וקצת יותר גודל?... תודה.

זו לא סריקה , אבל השתדלתי להגדיל מעט את העמוד הראשון...

A friend in need - is a friend indeed

B.A -
לחילופין, תוכל לשמור (SAVE-AS) את הסריקות למעלה כקובץ , ולהגדיל אותו מקומית במחשב שלך עם תוכנת צפייה סטנדרטית לתמונות (למשל ACDSEE).

אני עשיתי כן, וניתן לקרוא (בהגדלה) בקלות את הסריקות.
בברכה

שלום
בערב ראש השנה אבי בפעם הראשונה ספר לי על המלחמה.
אני בן 44 ואבי במשך השנים לא דבר הרבה על המלחמה.
אני זוכר בילדותי הנדרטה עם זחלם שאבי לקח אותי לראות .אינני זוכר את המקום.
השם מנדי עלה בסיפור מספר פעמיים ולכן ביצעתי חיפוש לשם שלו כולל מספר הגדוד.
הסיפור של אבי נמשך מספר דקות.רואים אליו את הקושי לספר.בקשתי לשמוע עוד אבל הוא הפסיק.אין ספק שלמרות מספר השנים משהו באבי כבוי ואין לו מנוח.עצם זה שהוא התחיל לספר לי פתאום ללא בקשה מצידי די הפתיע אותי.
אבי בן 70 ולכם אשמח לקבל מכם יותר פרטים מה קרה שם.אני יודע שהוא נלחם ב 113 ומנדי היה המ"פ שלו.

תודה

לאלמוני 1965
שמי ביק ואני מופיע בכתבה שהתפרסמה במחנה על פלוגת החרמש בפיקודו של מנדי.
שרידי הפלוגה ממשיכים להיפגש כל יום עצמאות בחורשה עם האנדרטה והזחלם כפי שאתה זוכר מילדותך
לדעתי הבלתי מקצועית המפגשים והשיחות מועילים מאד ואני ממליץ לאביך וגם לך לחזור וליצור קשר .אין ספק
שהמילחמה פגעה גם בנפש .הפלוגה לחמה מה-7 לאוקטובר ועד ל-18 לחודש . היו לה 15 הרוגים ו-28 פצועי גוף
וכל היתר פגועי נפש.אני מוכן להיפגש עם אביך בהקדם האפשרי.
ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר

אבא שלי , נחום ניצן היה סמל בגדוד במחלקת הסיור
אני זוכר כילד שמות של חלק מהמופיעים בכתבות מעלה...
את ניסן כפרי שהיה למייטב זיכרוני קצין החבלה של הגדוד אני זוכר מהבית
גם את אוהד טנאי שהיה גם הוא סמל במחלקת הסיור..
היה קצין מקיבוץ נען עמיקם נדמה לי היה שמו שנהרג במלך המלחמה
אבא שלי אחרי אירוע מוחי וקשה לקבל ממנו מידע - אם כי אפשרי לבעלי סבלנות...
למיטב ידיעתי אוהד טנאי בחיים וודאי יודע - כך גם ניסן כפרי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ניר ניצן אבא שלי , נחום ניצן היה סמל בגדוד במחלקת הסיור אני זוכר כילד שמות של חלק מהמופיעים בכתבות מעלה... את ניסן כפרי שהיה למייטב זיכרוני קצין החבלה של הגדוד אני זוכר מהבית גם את אוהד טנאי שהיה גם הוא סמל במחלקת הסיור.. היה קצין מקיבוץ נען עמיקם נדמה לי היה שמו שנהרג במלך המלחמה אבא שלי אחרי אירוע מוחי וקשה לקבל ממנו מידע - אם כי אפשרי לבעלי סבלנות... למיטב ידיעתי אוהד טנאי בחיים וודאי יודע - כך גם ניסן כפרי

קראתי בצער על מצבו הרפואי של אביך.
אני לא זוכר אותו אבל נפגשתי עם קצין החבלה ניסן כפרי ביום העצמאות ואוהד טנאי מתגורר בתל-אביב.
שמו של מפקד מחלקת הסיור בגדוד 113 היה אורון ירוחם ולא עמיקם

יהודה רב תודות

יתכן שאתה לא זוכר את אבי היות ובמלחמת יום הכיפורים כבר לא לחם...
אבי שרת עוד בפלמח וזמן קצר לפני המלחמה שוחרר ממילואים...
את אוהד ואת ניסן כפרי כמו גם את ירוחם אני זוכר עוד מהתקופה שלאחרי מלחמת ששת הימים...
הורי גרו אז במושב ניר בנים ולדעתי הבית שלנו היה הנקודה הכי דרומית עבור ה"חברה" בדרך דרומה - או צפונה...
אני זוכר את החבורה ויש עוד כמה תמונות ישנות הן מששת הימים והן מן השנים שאחרי - בעיקר שנות ההתשה
לימים הייתי גם אני חייל ביחידת סיור ופקדתי על פלסר שנים רבות במילואים
שתהה שנה טובה

אמש פגשתי את מג"ד 113 הותיק(בן 82) וסיפרתי לו על אביך ומתברר שהוא זוכר אותו היטב.הוא אמר

שקראו לו בגדוד נחומי .שם המגד שמחה אפלבוים מקיבוץ נצר סירני.ברר עם אביך אם זוכר אותו

ואם יש מקום לפגישה ביניהם.

האם מדובר באותו שמחה שהיה סמח"ט חטיבה 205 במלחמה? דומני שנכתבה עליו כתבה מרגשת אחרי המלחמה.

.

נכון . שמחה אפלבוים היה סמח"ט של יוסי פלד במלחמת יום כפור עד ל-15/10 ובלילה עבר לשיקום

חטיבה 188.שמעתי על מעשה מדהים שלו לפנות בוקר.לא מכיר כתבה בנושא-אולי תוכל לעזור באיתור

הייתה בשעתו כתבה, באחד העיתונים היומיים, על קצין באחד מגדודי הטנקים, אשר פונה לסמח"ט,ניצול שואה ששמו שמחה, ומבקשו לשכנע מספר אנשי צוות, ששרדו מטנקים פגועים, לחזור ולהלחם, וכיצד הסח"ט הצליח במשימה בנעם שפתיים, וללא הפעלת אמצעי מרות.

.

תודה.אחפש בארכיונים של העיתונים

I also remembered reading that extrardinary story in the past but did not succeed in relocating it anywhere. By chance, I just stumbled upon it now while searching for something else. Truly a remarkable story and a remarkable person. I only pray that we have leaders of his stature in the present and the future

ציטוט:

בקצה השורה, מימין / מסיפורי מלחמת יוה"כ מאת: אהרון בכר</B> 27/05/2005 מתוך: סיפור קצר הנה התמונה: מפקד יחידת שריון, יריב בן-אהרון, בן קיבוץ גבעת חיים, פוסע לעברזחל"ם הפיקוד של הסמח"ט. מאחוריו מתנהלת בכבדות שיירה של חצי תריסר בחורים. אירועי הימים האחרונים ניכרים היטב בפניהם. אני מביט בהם ורואה את מראות המלחמהכולה. יריב ניגש אל הסמח"ט ושניהם מתלחשים. האנשים נשארים מאחור. "תראה", אני שומע את יריב, "יש לי בעיה עם הבחורים האלה. הם לא מסוגלים לעלותיותר על הטנק. יש כאן שניים שלושה שהספיקו לקפוץ מטנק בוער, אחד אפילו קפץמשנים. הם לא מסוגלים יותר.". "תגיד להם שיתקרבו", אמר הסמח"ט ונפנה מעיסוקיו, "נראה מה אפשר לעשות". עכשיו מלים אחדות על הסמח"ט. כשישבתי לצידו בזחל"ם, לא ידעתי עליו דבר. הואהיה גבר כחוש, דרוך כמו קפיץ, עם בלורית שיער כסופה, שהוסיפה לו הדרת שיבה. הואנראה לי מבוגר מכדי להימצא במקום שנמצא. לפני שעליתי לזחל"ם שלו, כשעשינו הכרההוא אמר, נעים מאוד - אני שמחה מנצר סירני - התחלתי פתאום להבין. בתום השבועהראשון של הקרבות ברמה, הוטל עליו לארגן מחדש את החטיבה. עכשיו נשוב אל הבחורים שנותרו מן המלחמה ולא עצר בהם עוד כוח לשוב אל קו האש, והנה הם ממתינים בחרדה למוצא פיו. "הביטו בחורים", אמר שמחה וקולו נרעד מעוצמת ההתרגשות, "אין לי טענות אליכם. לא רוצים לעלות על הטנקים - לא צריך. אני לא מכריח אף אחד. אני יודע מה עבר עלכל אחד מכם. אני יודע שהייתם מאה אחוז. ובכן, מי שרוצה ללכת הביתה - יכול ללכת, ויד על הלב, לא יהיו לי אליו טענות. באמת". היתה שתיקה כבדה מאוד. הבטתי בפניו של הבחור הראשון מימין, זה שעמד קרוב אלינו - ומאז אינני יכול לשכוח את פרצופו. הוא ניסה לומר דבר מה, אבל קטעי הדברים הצטרפו לבכי חנוק. הוא אמר, בכל זאת, משהו מבולבל מאוד על ביתו, על אשתו, על ילדיו ושירבב לתוך הדברים קטעי תיאור של טנק עולה באש וחברים שנשארובתוכו מפני שלא הצליחו לקפוץ בזמן. דבריו הפכו לאט לאט לנהמה חרישית, עדשהסתיימו ביבבה דקה וקורעת לבבות. פניו של שמחה מנצר סירני נשארו קפואים. נדמהלי ששמעתי את ליבו פועם בחוזקה. "הבט בחור", אמר שמחה, "אתה יכול ללכת אם אתה רוצה - ותאמין לי שאני מביןאותך. אין מה להגיד. אתה את שלך כבר עשית". הבחור עמד נבוך. נהמת הבכי פסקה פתאום. הוא עמד והציץ בסמח"ט ורק תווי פניו,שהשתנו לפתע פתאום, יכלו להעיד על המלחמה שהתחוללה עתה בקרבו. האם יעשה את הצעדהראשון - ואחר כך יפסע לאיטו במורד השביל, גבו אל הטנקים, עד שייעלם כליל בקצההאופק ? הוא נשאר תקוע במקומו, כאילו קפא. שמחה שלח את מבטו אל פטריות העשן שהתאבכובמרחקים, כאילו חיפש שם את המילים המתאימות. "הביטו בחורים", אמר לבסוף ומשהו עצוב נלווה אל קולו שכמו עמד לבגוד בו, "אניכבר לא כל כך צעיר, וזאת המלחמה הרביעית שלי בארץ: מלחמת השחרור, מלחמת סיני, ששת הימים - ועכשיו המלחמה הזאת. בעצם, התחלתי להילחם עוד לפני שאתם נולדתם. ארבע מלחמות בארץ - ומלחמת העולם באירופה. מן הרגע שאני זוכר את עצמי אני נמצאבחופשה בין מלחמה למלחמה. התחלתי בפארטיזנים, ומאז אין לדבר סוף. כשאני חושב עלכך, אני תופס את עצמי בראש וחושב: אלוהים, עד מתי ! עד מתי! אולי בגלל זה אנימבין טוב מאוד מה קורה לכם עכשיו." הראשים המושפלים סביבו הורמו. האוזניים נזקפו פתאום בהקשבה דרוכה. הלחלוחיתבקצה העין נעלמה כלא היתה. השתיקות באתנחתא כבדו שבעתיים. "הכי נורא היה באירופה", המשיך שמחה בלחש, "הם לקחו את הורי, את כל בנימשפחת, מבלי שאפשר היה אפילו להתגונן, להרים יד, לצייץ. מאז לא ראיתי אותם, אםאתם שואלים מה בן אדם בגילי עושה כאן, הנה לכם תשובה. אני נלחם, בחורים, אנינלחם כמו משוגע, כדי שמה שקרה לבני דורי - לא יקרה לבני הדור שלכם, לילדיםשלכם.". שמחה רצה להוסיף דבר מה, אבל השתתק. "עכשיו לא זמן לדיבורים", אמר, "תרצו, אספר לכם אחרי המלחמה. בקיצור, מי שרוצה להישאר מאחור או ללכת הביתה - יכול, מצידי, לעשות זאת." שוב היתה שתיקה כבדה ומעיקה, ורק קולות נפץ עמומים, שנישאו ממרחקים עם הרוח, הפרו אותה מדי פעם כמו ביקשו להיות משקל נגד לדברי הסמח"ט. "המפקד", אמר הבחור שעמד מימין, בקצה השורה, "אני עולה לטנק". הוא אמר את הדברים בשקט, כאילו לאחר יד - אבל היתה בהם עוצמה כזאת, עוצמהאנושית פשוטה, שהטילה עצמה על כפות המאזניים והיתה שקולה כנגד כל מכונת המלחמה. "גם אני", לחש הבחור שלצידו. "גם אני", אמר השלישי. "גם אני". "גם אני". יריב בן אהרון חזר והבחורים הלכו עימו בשקט. איש לא פצה פה. הם הלכו שקטים, מהורהרים, מכונסים בתוככי עצמם והבחור שעמד בקצה השורה, מימין, הוביל אותם לעברהטנקים שהמתינו בקרבת מקום. איש לא יידע לעולם אילו מחשבות חלפו בראשם. האםחשבו על הטנקים הבוערים שמהם מילטו את חייהם ? האם הרהרו בבית, באשה, בילדים ? אם יש בחייו של אדם הבזק אחד שהוא כולו רגע של אמת. זה היה הרגע. שמחה נשאר על הזחל"ם שלו, גופו מתוח עוד יותר, ורק מבטו המלווה אותם המשיךאחריהם אל קצה האופק, עד שהטנקים נבלעו בעננת אבק. פניו נשארו חתומים. כאשרניפנה לבסוף לעיסוקיו ושלח ידו אל מכשיר הקשר, ראיתי כי בזרועו חקוקות ספרות זיהוי של מחנה המוות באושוויץ.

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

יפה, אכן לסיפור הזה התכוונתי.

.

תודה עבור החומר המרתק ממלחמת יום הכיפורים

נחומי זה אכן אבא שלי!!

את שמחה אני בעצמי זוכר .. לפחות את השם...
אנסה לדבר עם אבי - לצערי הוא לא מאוד משתף פעולה בימים אלו
בכול מקרה רב תודות על תגובותיך

ושנה טובה כמובן

אותי ניתן להשיג ב 052-2721455
או ב nnir@zahav.net.il

ערב יום הכיפורים

אז חתימה טובה !!
יהודה - בשיחה עם אבא שלי - הוא ישמח לפגוש את שימחה!! אם תוכל לארגן משהו - אשמח מאוד!!
רב תודות ניר ניצן

לניר אמסור את הנייד שלך לשמחה.בהצלחה

שלום חברים, אני מנצל הזדמנות לשאול האם יש למישהו מכם חומר מצולם/כתוב על הגדוד של נתן פירעם (142). אבא שלי היה הקמב"ץ בגדוד הזה במלחמה.

את הספר "ההולכים ראשונה" כבר קראתי, ולא מצאתי את מבוקשי.

תודה מראש לעוזרים!

" למה לרוץ כשאפשר לנסוע! "
בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותה של אהובתנו-מדינת ישראל.
נרצחה בידי בני בליעל, רודפי בצע ושררה, אנשי ריב ומדון.

ראה כאן:
http://www.global-report.net/amikam/?l=he&a=343213

.

.B.A תודה על ההפנייה. האם ידוע לך היכן אני יכול למצוא תמונות מהגדוד מהתקופה ההיא?

" למה לרוץ כשאפשר לנסוע! "
בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותה של אהובתנו-מדינת ישראל.
נרצחה בידי בני בליעל, רודפי בצע ושררה, אנשי ריב ומדון.

http://www.global-report.co.il/uzibz/?l=he&a=342301

.

.B.A שוב תודה!

לצערי לא מצאתי את מבוקשי באתר הנ"ל, אבל בהחלט יש שם כתבות ותמונות מעניינות!

" למה לרוץ כשאפשר לנסוע! "
בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותה של אהובתנו-מדינת ישראל.
נרצחה בידי בני בליעל, רודפי בצע ושררה, אנשי ריב ומדון.

יש נסיון מסויים לארגן מפגש של אנשי הגדוד ואלו שהצטרפו אליו במלחמת יו"כ.
מי שיכול לסייע באיתור אנשי הגדוד ובני משפחותיהם מתבקש לפנות אלי לתיבת הדוא"ל yossifoon@fresh.co.il או בהודעה פרטית כאן באתר.
אפשר לפנות אלי גם לפרטים נוספים.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אפשר ללמוד מסיפור העיטור של בנימין כרמל
http://www.gvura.org/a175033-%D7%94...%9C%D7%99%D7%99

כאמור פלוגה זו, שכשירותה מלכתחילה לא הייתה מן הגבוהות וכן סבלה הרוגים ופצועים עוד בעת התנועה לעבר התעלה בראשית המלחמה במארב הקומנדו המצרי ברומני, הסתבכה בלחימה קשה במתחם גדודי מבוצר וסבלה פגיעות קשות בציוד ובנפש. סיפור חילוץ הפלוגה וכיבוש המתחם מופיע במספר מקורות ובהם ספרו של נתקה ניר. סיפור פתיחת הפקק באבו-סולטן דומה במקצת לסיפור הג'ירדי בששת הימים ולצומת טרטור לקסיקון - מתחם מבוצר שכוחותינו חלפו דרכו מבלי שהמצרים הגיבו (אם במתכוון ואם בהפתעה) אך לאחר מכן "סגרו את הדלת".

ברצוני להוסיף :שם הפלוגה היה "סימור" והמ"פ שלה היה רס"ן יעקב מנדלזיס (מנדי) שנהרג כמה שעות
לפני הפציעה של בני כרמל .

לחמתי בקרב זה בטנק שמפקדו סגן ישראל כהן הי"ד נהרג בקרב זהץ לאחר שהטנק ספג 3 פגיעות ישירות ודמם, אני, נהג הטנק ואח"כ גם 2 אנשי הצוות האחרים נחלצנו ממנו ורצנו לאחור בתוך אש התופת מס, ק"מ עד שראיתי טנק שוט שעמד ומדפיו סגורים .נפנפנתי בפראות, והמפקד פתח המדף, נסע לעברי וקרא לי להצטרף אליו במדרון אחורי. עליתי לצריח יחד עם עוד 2 אנשי הצוות שלי ועוד איש צוות זר וחולצנו לתאג"ד של ד"ר גילר ומשם לבית חולים בארץ.
אנו מחפשים את מפקד טנק זה וצוותו שחילצו אותנו מהתופת בפירדאן ב-8.10.73 אחה"צ.
אשמח להעזר בפורום זה במאמצי איתור זה.
יצחק בריק מ"פ פלוגה מ, ואח"כ המג"ד, אמר לנו שייתכן וזה היה הטנק של חיים גליק.
מי מכיר? מי יודע?

שלום לכולם,
אבי, בועז רותם, שובץ בפלוגת סימור מיד לאחר שסיים קורס קצינים כקצין סדיר.
מבין שהיה בפלוגה הזאת.
מישהו זוכר? יודע לספר?
תודה רבה!!

??

ליוני שלום.הייתי בפלוגת סימור מאז 1970.אביך בועז -מה שלומו ? היה קצין קישור של גדוד 113 בזמן מלחמת יום הכיפורים.כמו רבים,גם הוא התאהב בפלוגת סימור ובמפקד הפלוגה "מנדי" מנדלזיס יעקב ז"ל שנהרג יחד עם 14 מחיילי הפלוגה.אני לא זוכר שהוא הצטרף לפלוגה אחרי המלחמה.

יהודה שלום,
תודה רבה על המענה.
לצערי אבא שלי כבר 4 שנים לא איתנו. לא סיפר יותר מדי על ימי המלחמה. אשמח מאוד אם תוכל לספר קצת על אותם ימים.
אשמח לדבר כמובן אם אפשרי

צור איתי קשר בפרטי :0544234634

שלום לכולם,
משה אהרון נהרג ביום ה 18.10.1973, במחנות אבו סולטן בעת ששירת בגדוד 113 חטיבה 217.
אני מחפש פרטים אודות מוישה והקרב הזה.
משה אהרון הוא דודי ואני קרוי על שמו.

אשמח לשמוע פרטים ממי שמכיר את פרטי הקרב.

בברכה,
משה אהרון
052-6838396
מייל - moduli0621@yahoo.com

זוכר כאילו זה היה אתמול, בתאריך 8.10.1973 קבלנו ידיעה אחר הצהרים (מהמקור מצרי) שחטיבת שריון ישראלית הושמדה ומפקד החטיבה אל"מ אסף יגורי נפל בשבי מצרי והוא חי....

הידיעה הכתה אותנו כמכת ברק , מצד אחד הצנזורה עצרה את הידיעה כי כוחות צהל כבשו גשר מצרי על התעלה וכבר נמצאים בצד השני ובממשלה הרימו כוסות לחיים....

אני הבנתי כי הפעם המצרים מדווחים אמת ואין לנו יחידות בצד המערבי של התעלה, עד כדי כך היה בילבול באותן השעות.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

הטקס הועלה ליו-טיוב תחת הכותרת -יזכור לסימור 2020

אחד האשכולות הטובים והמרגשים שקראתי באתר
אני מקווה שאגף השיקום מטפל בהם


כי אותי הם מחכים לראות בוער מבנזין מול מ.הביטחון והרמתי ידיים

ל helpy,צור איתי קשר 0544234634 ,אולי אוכל לעזור לך