כשהתגייסתי בסוף 69' היו חודשי הגיוס מתוכננים לפי המצב הסוציו אקונומי . גיוסים אוגוסט ונובמבר היו של כאלה שבאו מבתים "טובים". בוגרי תיכון וקיבוצניקים . גיוס מאי היה הגרוע מכולם .בגולני כינו אותם "מאו מאו", צירוף של חודש מאי ומחתרת ה"מאו מאו" שלחמה בקונגו כנגד הבלגים בשנות ה60 והיתה ידועה באכזריות הנוראית שלה . גיוס פברואר היה חצי חצי ולכן כינו אותו "הכנה למאי ".פלוגת המפקדה בגדוד היתה עטירת מגויסי מאי כשחלק גדול מהם היו עם "קבע דפוק ", כלומר תוספת לשירות כמספר ימי הישיבה בכלא . מה קורה היום ?

המאו מאו המקוריים פעלו בקניה כנגד הבריטים ולא כאמור.

אז מה

טעיתי .צודק .

היום ע"פ תאריכי לידה (ומשתנים אחרים, ש"ש, מכינה, דח"ש, יחידה מגייסת וכו').

באופן עקרוני הגיוס יתבצע הכי קרוב ליומהולדת 18 (אחריו כמובן).

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

היום אפשר לתבוע על דבר כזה..

היום אפשר לתבוע על כל דבר .אז כל מגזר היה גאה בעצמו. אלה מ"הבתים הטובים" והקיבוצניקים הסתכלו בבוז מהול בגזענות על "הבעיתיים". אלה מגיוס מאי ראו עצמם כ"גיזעיים "והסתכלו על השאר כ"חנונים "וכל צד היה שמח בחלקו .

גם ג'ינג'י מגבעת חלפון היה ממחזור מאו מאו ("מחזור חזק")

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

להבנתי זה לא היה לפי "מצב סוציואקונומי" אלא פשוט לפי לימודים בתיכון: מי שלמד, יכול היה להשלים את הבגרויות ולהתגייס באוגוסט/נובמבר, ומי שלא- התגייס כבר בפברואר/מאי.

באותה תקופה עשיתי קו בעזה יחד עם מחלקת "מאו מאו" מסיירת שקד. היה שם ג'ינג'י אחד שהתבייש לספר שיש לו בגרות.

סיירת שקד אז היתה יחידה התנדבותית. מוזר לי שהגיעו לשם "מאו מאו " אולי אתה מתכוון לגלגול המאוחר כלומר גדוד שקד בגבעתי .בכל אופן אם היו בסיירת כאלה עדיין הם יכלו לעבור בית ספר אצל המאואיסטים של גולני . רמת ה"ערסיות" אצל ידידי בגולני היתה שם דבר בכל צה"ל .

מחזור מאי 69' ב 13 היה ידוע במיוחד רובם איכלסו את המפקדה והיו שם לא מעט עם "קבע דפוק ". אני זוכר אימון קייץ בעין סמסם ברמה ועל אוהל חדר האוכל היתה כתובת ענקית :"הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי את מחזור מאי 69' הביתה ".הם היו אמורים להשתחרר במאי 72' והכתובת היתה באוגוסט 72 '.

בטוח 100% סיירת שקד מחזור מאי 1968

אין ספק שבאותן שנים גולני עלו על כולם.

מאו מאו המציאו את מושג ה"מרידות": כשהם רצו להדיח מ"מ, אפילו מ"פ, הם עשו את זה בהצלחה גדולה.

אפשר לבוא בטענות אליהם, ואפשר לבוא בטענות למדינת-ישראל על המצוקה בהם החברה האלו נולדו, גדלו, והתחנכו, אבל זו תהיה כבר גלישה מעבר למהותו של פורום צו"ב.

מאו מאו... אבל היו ביניהם חיילים עם חיילות שחבל על הזמן...
ובגולני בזמני היו חיילים עם רקע סוציו אקונומי נמוך ועם "דפוק" מפה עד להודעה חדשה גם במחזורי אוגוסט ונובמבר.
אל תטעו: רקע זה דבר אחד, "דפוק" זה עוד דבר, זה לא מנע מרבים מהם להיות חיילים טובים וחברים
טובים, ואני זוכר אותם לטובה עד היום.

גם אני זוכר אותם לטובה. סך הכל איתם היתה אוירה טובה בגדוד והרבה קטעים .

היום מחזור מאי זה מחזור של בוגרי עתודה טכנולוגית (יג'-יד')

ישבנו במוצב בתעלה בגזרה הצפונית . מפקד המוצב היה בחור מקרית שמונה , קטן ורזה פיזית אך בעל כריזמה אדירה , חוש הומור והיה אהוב מאוד על הרובאים . יום אחד הוכרזה כוננות ואסרו עלינו לעמוד על הסוללה שהגנה על המוצב מכיוון התעלה . הגיעו שני קצינים מהעורף עם נעליים אדומות ועמדו במלוא קומתם על הסוללה בעמידת בה"ד אחד כפי שקראנו לזה אז [עמידת בה"ד אחד כללה נעליים אדומות משקפי רייבאנד , וידיים על המותניים ]. הם לא שמעו להפצרות אותו קצין מגולני לרדת למטה ואף התבטאו בצורה מעליבה .כל זה נעשה קבל עם ועולם לנוכח חייליו . אחד הרובאים , בן למשפחת דייגים מחיפה ,לא יכל לשאת את הבושה אירגן עוד אחד ממחזורו [מאי כמובן] הצטייד בשבר בקבוק בידו האחת כשהשניה אוחזת בבזנ"ט והחל לנוע בצעדים מאיימים לעבר הסוללה . המפקד מגולני ניסה לעצור אותם אבל המצב יצא משליטה .ארבעת הנעליים האדומות שהיו על הסוללה נעלמו במהירות מסחררת . הבדיחה היתה שהם העדיפו לקפוץ לתעלה \ לשחות קצת רחוק ולברוח משם . בדיחה אחרת אמרה שהם קפצו לתעלה אבל העדיפו להסגיר עצמם למצרים רק כדי לא להתקל בשני המאיניקים

אבל אני פשוט סקרן מה עשו בקבוקי זכוכית במוצבי צה"ל באותה תקופה?

אז המשקה המוביל היה "טמפו " עם בקבוקי זכוכית . בצפון שתו "קרנה " . אז עוד לא השתמשו בפלסטיק בתפוצה המונית כמו היום .

אז מכרו אורנג' דה בבקבוקי זכוכית
עוד לא המציאו את בקבוקי הפלסטיק.

חששתי שזו תהיה התשובה.
קיוויתי שתגידו בקבוק של עלית הארק

בקבוקי עראק מזכוכית נמכרו בשפע בשוק האזרחי . לצבא הם לא התקרבו . זה היה טאבו , יהרג ובל יעבור .

אני מאי 08' (לא עתיק כמוך ) והסיפורים שלי מהמחזור הם בעיקר מהקורס בטכני של חיל האוויר .

משתתף בצערך .

באותה תקופה הלהיט היה נעלי הפלאדיום שאותן נעלו המחבלים וכמובן קלאצ'ניקובים שלל .חיילים שהורידו מחבלים הורשו להסתובב עם נעליים כאלו ולפעמים גם עם הנשק שלהם , אותו בחור עם הבקבוק השבור הסתובב עם פלאדיום , אותן הרויח ביושר . בהתחלה היה לו גם קלצ'ניקוב אבל לקחו לו אותו מתוך מדיניות שרק לקצינים מותר .

הוא העיד על עצמו שהתגייס במחזור מאי ו"לטענתו" הדבר הוביל לחוויות מיוחדות בטירונות. לדוגמא, הם הביאו את הנשק מהבית ובמטווח הם לא היו מסוגלים לירות בלי לצעוק קודם "זה שוד"!
היו לו עוד אבל אני כבר לא זוכר...