10-10-2011, 21:40
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.04.11
הודעות: 128
|
|
|
נקיון כפיים
אני מתכנת במקצועי, ובמשך כשנתיים עבדתי כאזרח ביחידה צבאית במרכז הארץ.
זו בהחלט חוויה יחודית לחזור כאזרח מבוגר ליחידה בה הקולגות יכלו להיות הילדים שלי, לראות מדים מסביב, והווי צבאי משולב בסממני הייטק (למשל- לקבל מיילים מהרס"ר).
את הנקיון בשטחים הציבוריים בבניין בו עבדתי (מסדרונות, שירותים, מטבחון) עשו עובדות קבלן פעם ביום בבוקר, באיכות נמוכה, ובדרך כלל המקום היה מוזנח.
הנקיון בחדרים היה באחריות העובדים (חיילים ואזרחים).
פעם לא היה קבלן נקיון במשך מספר שבועות, ובמהלכן לא ניקו את השירותים.
שאלתי את אחד הקצינים לדעתו על כך (פניתי אליו כפרשן ולא כאחראי), ולדבריו הוא לא מאמין שמישהו ישלח חיילים לנקות את השירותים, וכאמור- איש לא ניקה.
בחדרים היה מתבצע מדי פעם מבצע נקיון- תלוי במידת נחישותו של מפקד היחידה. במקרה הטוב היינו מנקים אחת לשבועיים, ובמקרה הפחות טוב.. קצת פחות..
תיאורטית יכולתי להשתמט מזה- אני אזרח, קשיש בן 50 פחות או יותר, התקבלתי לעבודה כמתכנת וכו'; אבל לא עלה בדעתי לנהוג כך וראיתי ערך חינוכי חשוב בכך שאני ממחיש שאין כל פחיתות כבוד בלנקות.
הגדלתי לעשות ובאחד הימים בהם היינו צריכים לנקות את חדר העבודה הגעתי מוקדם יותר, וניקיתי אותו בעצמי בזרירזות תוך רבע שעה (כשמנקים ביחד זה נמשך הרבה יותר זמן).
אזרח אחר שעבד גם הוא באותו החדר (מלבדנו היו עוד חיל וחיילת בסדיר וקצין בקבע) לקח ממני דוגמה, ובפעם הבאה שהיה צריך לנקות הוא הקדים להגיע וניקה את החדר.
לקראת מועד הנקיון הבא הקצין פנה לחיילת בסדיר והציע שהפעם היא תנקה. תשובתה של החיילת- למה? האזרחים הרי מנקים לנו..
חשוב לציין שלא היה מדובר באיזו פרֶיחה אלא בבחורה מוכשרת שהתקבלה ועברה בהצלחה קורס של ממר"ם.
כמובן שמאותו יום הקפדתי לא לנקות אא"כ כולם מנקים- כולל אותה חיילת, וכולל הקצין שהקפיד לחלק משימות אבל איכשהו היה שוקע בשיחות "חשובות" בסלולרי כשהגיעה העת להחזיק ביד מטאטא ויעה.
נזכרתי בפרשנות המקורית של אותה חיילת למה שנתפס בעיני כ"דוגמה אישית" לאחר שקראתי על הצנחנים "הגיבורים" שמוכנים לשבת בכלא ובלבד שלא יצטרכו "להתבזות" בעבודות נקיון של "צעירים". |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
