26-09-2011, 01:19
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "אחרי יותר מעשור: הכומתות האדומות יצנחו כחטיבה"
ראשית בכתבה הנ"ל אומר סא"ל ישי אדוארד בתשובה לשאלה האם משתלם לצבא להחזיק חטיבת צנחנים?
כי "מחלקת טנקים על כל ההיבטים שלה עולה הרבה יותר ממני. צי המטוסים קיים גם ככה; לא מחזיקים אותו בשבילי. אנחנו מחזיקים פה יכולת שהיא רלוונטית ביכולתה להגיע אל האויב בהפתעה ומביאה את נושא התחבולה בפשטות הביצוע".
שנית אני חושב שזה תרגיל חשוב ויכולת שיש לשמר גם מבחינת ההרתעה שזה מייצר והתשומות שמקדיש להתגוננות מכך האויב, גם לתחושת המסוגלות של הלוחם, וגם כדי שלא יבוא יום ומצב מבצעי יציג בעיה שתדרוש כשירות צניחה ברמת חטיבה ולצה"ל לא יהיה מענה. יחד אם זאת למען הגילוי הנאות כצנחן לשעבר (890) אני הרבה דברים אבל בטח לא אוביקטיבי.
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|