בית המשפט דחה תביעה של קצין בצה"ל שהוחלט לא לקדמו במסגרת חיל הקשר, נגד מדינת ישראל, בקובעו כי ההחלטה לדרג את התובע בדירוג ג', וההחלטה שלא לקדם אותו לדרגת סגן אלוף, היו החלטות שנתקבלו מטעמים עניינים, בתום לב ובסמכות.

תביעה לתשלום פיצויים בגין אי קידומו של התובע, רב סרן בחיל הקשר, לדרגת סגן אלוף, כמו גם בדירוג המקצועי הנמוך שנקבע לו על ידי מפקדו, מה שהפך אותו מועמד לשחרור מצה"ל בטרם גיל הפרישה. לטענת התובע, הדירוג הנמוך שניתן לו ואי קידומו לדרגת סגן אלוף היו תולדה של התעללות, התנכלות והתנהלות מחפירה של שני קצינים בכירים בחיל הקשר: תת-אלוף ארנון זו-ארץ, שכיהן כקצין קשר ראשי, ותת-אלוף נחום בסלו, ששימש בזמנו כקצין קשר פיקודי בפיקוד מרכז.

לטענת הנתבעים, מדובר בתביעת סרק טרדנית, שמונעת על ידי יצר נקם, אימפולסיביות ורצון להטרידם. נטען כי דירוגו המקצועי הנמוך של התובע היה נכון, מדויק וענייני בשל העדר פוטנציאל לקידום בדרגה, כאשר ההחלטה שלא לקדמו לדרגת סגן אלוף התקבלה ממניעים עניינים, ללא כל שיקולים זרים, על יסוד הערכה נמוכה שניתנה לתובע במסגרת מרכז הערכה לסא"לים.
לפסק הדין המלא ראו כאן

הערה: מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2004 ורק כעת הגיעה לסיומה. עצוב.

התרשמותי האישית לידע כללי: מדובר במי שהיה קשר"ח גבעתי ואח"כ קצין קשר של אוגדה 720 (אוגדת מילואים) במהלך חומת מגן, לאחריו הוא היה קצין קשר של אוגדת יהודה ז"ל שקמה מתוכה בעקבות המבצע.

לגבי תפקודו, לא התרשמתי ממנו לא לטובה ולא לרעה, פרווה משהו - מהיכרותי קציני קשר נוספים באותו תפקיד, הוא לא מן השפיצים שממנים לתפקיד מג"ד קשר או תפקיד אחר בחיל שקשור ליח' שדה, בתקן סא"ל.
מה גם שבנוסף לכל, הוא גם היה צריך לשים לב למשקל גופו הלא שגרתי.

לא ידעתי על עניין אי-קידומו והמשפט שהתנהל עד להרגע - אבל גם ממש לא התפלאתי לקרוא על כך.

איני מכיר אותו (השם זכור לי במעורפל משירותי הסדיר), אך לעניות דעתי האיש מגזים, והוא היה צריך לקבל את הדין ולא לצאת למאבק הארוך הלא נעים הזה. במערך התקשוב (ובטח גם במערכים אחרים) יש קצינים שהקריירה שלהם נתקעת והם מסיימים את שירותם בתפקידים אפורים ובדרגה נמוכה יחסית. גם אותם צריכים.
לפני כמה שנים יצא לי להזדמן לגדוד הקשר של אחד מהפיקודים, שם נתקלתי בחבר מההשלמה החילית, שבואו נגיד שעוד בהשלמה אפשר היה לומר שהוא רחוק מלהיות מלך קציני הקשר השפיצים. לתדהמתי, למרות שהאיש נשאר בקבע - דרגתו היתה זהה לדרגתי. כלומר, קידומי הכמעט לא קיים בכל שנותיי במילואים (וכבר היינו אז בני 30 ומשהו) היה זהה לקידומו בתוך הצבא! אחר כך חשבתי על זה והגעתי למסקנה שדרגות הן לא הכל. שירות קבע בתפקיד לא מאתגר במיוחד הוא עבודה לא רעה שרבים היו מתחלפים איתה ברצון.

אתה מפספס משהו, אם לא מקבלים סא"ל לפני גיל 38 (בין גיל 35 ל-38 לרוב לתומכ"ל, למיטב ידיעתי), ובמקביל מקבלים חוות דעת נמוכות, ניתן להגיע למצב של שחרור מוקדם לפני פנסיה!!

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

עדיף פנסיה צוברת ביד מפנסיה תקציבית על העץ....
אני מאמין שאנשים במצב הזה של פרישה בגילאים הגיניים עד גיל 38 רק יכולים להודות לכל מי ששינה את שיטת הפנסיה לאנשי הקבע בצה"ל.
למרות שלדעתי המקרה המדובר עוד לא נכלל בקטגוריה זו מפני שהתקציבית נכנסה לצהל בשנת 2003 מה שאומר שקבוצת הגיל הראשונה שתגיע לגיל 35 בפנסיה צוברת תהיה רק באזור 2017.

ועדיין, הבן אדם עבד במשך 16-17 שנה במקום מסודר שדאג לו לרכב, בגדים ומזון ופרנס אותו יפה. איזו בעיה בדיוק יש לאדם צעיר בן 38, שיש לו עוד כמעט 30 שנות עבודה לפניו, לפתוח בקריירה שנייה?

קראתי עכשיו את פסק הדין כולו,
העלה לי מן האוב כל מיני שמות ואירועים מהשרות, על כל מקרה אני נזכר שהייתה לו מעין סחבקיות מוגזמת או פמיליאריות יתר עם חיילים שלא בהכרח פקודים שעובדים איתו צמוד ולאורך זמן, שנתפס קצת מוזר ע"י הסביבה הקרובה - כאילו הוא לא ממש התקדם מנטלית מהתפקיד הראשון שלו בגדוד של גבעתי (וכאן יש לתקן את שרשמתי לגבי היותו קשר"ח בהודעה הקודמת, הזיכרון....) - דבר שבזמן ביצוע משימות או עבודה שוטפת הוא קצת מוזר ואף לא ממש מקצועי, בלשון המעטה.

בתרגיל מסוים, כאשר הוקמה בשטח תשתית קשר ותקשורת לטובת החפ"ק, החיילים בקשר תקתקו את הכל בלי שהוא בכלל פיקד או או ריכז משהו - משל היה מעין חוצן למתרחש.

לגבי כל תעלוליו כפי שעולים מפסק הדין, לך תדע לאיזה מחוזות בן אדם יכול להגיע.