רפאים – כינוי לרוחות המתים. מילון אב"ש:
רפאים – אוגריתית: רפאִמ, רפאֻמ; פֵניקית: רפאמ –
כינוי במקרא (וכן גם בכתובות כנעניות ובאגריתית) למתים או לרוחות המתים בשאול: "שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ, עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים" (ישעיה יד ט).
לפי הדעה הרווחת, קודם השם היה כינוי לרוחות המתים, ורק במרוצת הזמן נהפך לשם קיבוצי לעם (אולי לעמים) קדום וחסון.
ב"בית מקרא", מהדורות 132-135, לשם הגעתי דרך גוגל ספרים (והקריאה מוגבלת וחסומה ברובה),
הִציעו לקשר את ר־פ־א לר־ב־א (חילופי פ > ב) ← רפאים = רבאים, הרבּים, הגדולים.
השורש ר־פ־א במשמעות
מָזוֹר* ("וּמִמַּכּוֹתַיִךְ
אֶרְפָּאֵךְ"; ירמיה) אינו קשור, כפי הנראה, לאותם רפאים.
אב"ש משווה אותו לערבית: רַפַא (رَفَا) = תפר ביחד, תיקן.
(הידעת?
המילה תְּרוּפָה אינה קשורה לַשורש. ההשערה היא שזו באה מהמילה היוונית תֵרפיה.)
"יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, כִּי עַל כֵּן הוּא
מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה" (ירמיה) – במקרה זה משמעות השורש
הפוכה: האיש יומת כי הוא דווקא
מחליש – לא מוסיף בריאות – את אנשי המלחמה. ההסבר הוא שבמקרה זה חל חילוף של ה > א (לכן מְרַפֵּא = מְרַפֶּה).
*ואם עסקינן בהיפוך משמעות, כדאי לדעת שהמילה
מזור היא גם
חולי ומכאוב ("וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת מְזֹרוֹ"; הושע)
– וגם
רפואה ו
תחבושת (בימינו, בתנ"ך "אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר, רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ" – בהתאמה).