כתבה של איתן הבר ב"ידיעות" היום



יהודה

אויבנו {סוריה,חיזבאלה,חמאס ושאר שותפים} לא מנסים ליצור ההרתעה בעזרת טילים, אלא ליצור יכולת תגובה כלשהי כנגד העליונות הצבאית של צה"ל.

הרי כל הגורמים שצינתי יודעים שאין להם סיכוי במלחמה קלאסית כנגד ישראל, ולכן הם בונים את כוחם על טהרת הנשק הבליסטי או התלול מסלול.

למרות שישראל תקפה בצורה ישירה את אסד וצבאו מספר פעמים בעשרים השנים האחרונות, תמיד מצא לנכון אסד לשמור את כעסו ותגובתו בבטן. וזאת כי ידע שאם כל הכבוד לאוסף הסקאדים שלו יכולת ההכרעה אינה ברשותו.

הדבר נכון כמובן גם לחיזבאלה שלמרות חיסול מורניה עוסק בלפזר איומים ולא טילים.

כנ"ל החמאס, שמקבל בחוסר רצון את "הסגר" על עזה. מתוך ידיעה שאינו יכול לפרוץ אותו בכוח למרות שלל הנשק התלול מסלול שברשותו.

לדעתי טועה הכותב שהוא חושב שבכך שאויבנו מציידים בנשק טילי הדבר הינו לרעת ישראל, אני חושב שזה דווקא עובד לטובתנו. מלחמה פורצת שצד אחד חושב שיש ביכולתו את יכולת ההכרעה, ולו חלקית. ולא סתם להכות ביריב ללא הכרעה או מטרה ברורה. לדוגמא הנשק הגרעיני שבידי המעצמות בזמן המלחמה הקרה הוביל אותם למסקנה שאין ביכולתם להכריע את היריב. ולכן עסקו במלחמה קרה ולא בהתנגשות אדרים על אדמת אירופה, דבר אשר היה מוביל לתוצאות טרגיות לשתי הצדדים.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

כנראה שהאדון איתן הבר שכח מה קורה כאשר היהודים נלחצים בגבם אל הקיר.

.

מה קורה באמת? יוצאים ללבנון 2? עופרת יצוקה? אולי יום כיפור?

כל המאמר הזה הוא יותר פוליטי מאשר צבאי.

אין ספק שמדובר במאמר פוליטי. אבל, אם ירצו המנהלים, אפשר לסובב אותו ואת האשכול לכיוון הצבאי.

אני מתחיל:
מטרת המלחמה, לפי קלאזוביץ, היא לכפות את רצונך על האויב.

א. בתוך מערכת יחסים בינ"ל מורכבת, האם אפשר לכפות את רצונך על האויב דרך מערכת כזו?
ב. האם ישראל, או מדינה אחרת, יכולה לשרוד מערך מדיני עויין בו "כל העולם נגדינו" ?
ג. האם מערך כזה, בכלל אפשרי? אנחנו יכולים לקלקל יחסים עם גוש מדיני, כמו אפריקה אבל להרוויח גוש מדיני אחר...
ד. מהם המחירים של קילקול יחסים רבתי, חיים תחת סנקציות כלכליות ובידוד בינ"ל? האם זה בכלל אפשרי?

יש לי תשובות קצרות. אתם מוזמנים לענות את שלכם.
א. קשה מאוד. ישנן מדינות רבות, החיות תחת משטר סנקציות אלים וקשה ודי הרמטי. רמת החיים אומנם נמוכה עד לא קיימת, אבל לא דווקא בגלל הסנקציות. אוהבים לנופף את הדוגמא של משטר האפרטהייד בדרוא"פ. הסיבה היא, שזו כנראה הדוגמא היחידה למשטר שלכאורה התמוטט בגלל סנקציות. אני מאוד מפקפק בכך. ייתכן ודווקא התגברות הטרור האפריקני הוא שהביא לביטול המשטר. (הלבנים, ד"א מהגרים לכל מקום מחוץ לדרוא"פ. אין להם עתיד. רק בגלל המומנטום ייקח לדרוא"פ עוד עשרות שנים עד שיגיעו להיות זימבוואה).

ב. ישראל כבר הייתה במצבים דומים של בידוד בינ"ל. ב-1948 הוטל אימברגו על "הצדדים הלוחמים" כלומר על צה"ל. צ'כוסלובקיה, כנראה באישור של סטלין, עקפו את האימברגו. לעיתים מאוד רחוקות אפשר להשיג חזית בינ"ל אחידה נגד מישהו. תמיד יהיו יחידים ומדינות שמתועלתן שלהם יפרו את הסנקציות. ככל שמדובר במדינה יותר עשירה, כך קל לה יותר לעקוף את הסנקציות.

ג. אני לא רואה אף מדינה שהיא באמת מנודה לגמרי. אפילו לא צפון קוריאה או מיינמאר. ברור שהחיים שם קשים מנשוא. אבל המשטר יציב מתמיד. לשתי המדינות יש פטרונית שיכולה לעקוף או להפר את הסנקציות המוטלות עליהן בלי להקדיש מחשבה יתרה על הקהילה הבינ"ל. קל וחומר, איראן סוריה, זימבוואה ואחרות.

מצד שני, העולם גם לא יכול לסבול מדינה הרואה עצמה חופשית מכל מגבלות או הסכמות בינ"ל. הרי אי אפשר להטיל את אותה סנקציה פעמיים. מרגע שהוטלה ונאכפה, הקהילה הבינ"ל למעשה חסרה מנוף נוסף בארגז החימוש הרך.

ד. החיים בבידוד ותחת סנקציות או אפילו מצור ימי פעיל אינם קלים. אבל אין דוגמא אחת בהיסטוריה המודרנית, שפעולות כאלו לבדן גרמו לשינוי משטר או כפו מדיניות על מדינה אחרת. סנקציות וחרמות אפשר לעקוף. בין באמצעות מבריחים ובין באמצעות מדינות האוהבות לשבור את הקו. באותו הזמן, העולם נדרש להחליט אם הוא מתקרב למלחמה או מאפשר למשטר הסנקציות להתפוגג בזמן שהמדינות המחרימות בעצמן המפסידות העיקריות.

לכוח רך אין משמעות מול מדינות הנחושות ללכת בדרך עצמאית או לא חוקית, כמו איראן, סוריה וטורקיה (צפון קפריסין). במיוחד כאשר ברור לכל שאין סיכוי שהקהילה הבינ"ל תצא למלחמה נגדן.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh אוהבים לנופף את הדוגמא של משטר האפרטהייד בדרוא"פ. הסיבה היא, שזו כנראה הדוגמא היחידה למשטר שלכאורה התמוטט בגלל סנקציות. אני מאוד מפקפק בכך. ייתכן ודווקא התגברות הטרור האפריקני הוא שהביא לביטול המשטר. (הלבנים, ד"א מהגרים לכל מקום מחוץ לדרוא"פ. אין להם עתיד. רק בגלל המומנטום ייקח לדרוא"פ עוד עשרות שנים עד שיגיעו להיות זימבוואה). .

המשטר הלבן בדרא"פ היה יכול להמשיך כך עוד הרבה שנים, אלא שהתחלף הנשיא, והחדש החליט לשתף את השחורים בשלטון. הוא אמנם לא התכוון לדמוקרטיה מלאה ולא מיד, אבל היה חלש וברגע שהמשא ומתן נעשה רציני הוא הסכים להעברת השלטון לשחורים. על ההסכם
נערך משאל עם בין הלבנים והם הסכימו לדמוקרטיה מלאה.

דר"אפ ארץ עשירה , והם יכלו להמשיך באפרטהייד הרבה שנים , אם היו רוצים.

יהודה

קשה מאוד להשוות את ישראל של 48 או אפילו 67 לישראל של היום .
לכמה אנשים היו אפשריות אחרות אז ? ולכמה יש היום ?
כמה אנשים טסו אז (או הפליגו) לחו"ל כמה היום ?
אי אפשר להשוות את רמת החיים אז לרמת החיים היום שהישראלים רגילים אליה (כן עם כל הבעיות מסביב).
הרי מספיק שתאכוף סנקסציות של איסור טיסה מישראל והזעקה שתקום תהייה ענקית ,
רק תחשוב מה קורה שעובדי שדות התעופה משביתים את הנמל לכמה שעות.
נכון , אנחנו לא מדינה שמחוברת בקורי עכביש , בסופו של דבר אנחנו מאוד מאוחדים במלחמות , השאלה אם זה גם נכון לגבי סנקציות והסיבות בגללן הן הוטלו.

אתה צודק, אבל אני חושב שאנחנו יכולים להסתגל גם למציאות שרמת החיים שלנו יורדת מאוד. במיוחד אם רוב הציבור מרגיש שאנחנו צודקים למרות הסנקציות.

שוב, למי שרוצה לקפוץ, אני לא מאמין שמצב כזה אפשרי כרגע. מצבה המדיני של ישראל ומעמדו של העם היהודי גבוה מאי פעם, כאשר נהיר לכל כי האויב הוא הטרור האיסלמיסטי המאיים כל מדינות רבות מסין, הודו ועד ארה"ב עם אירופה באמצע.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

נחכה לסנקציות ונראה. יש לי תחושה שלישראלי הממוצע לא ממש בא לרדת ברמת החיים שלו, שגם ככה היא לא משהו.

אחד הפרמטרים שהשתנו מאוד מתקופת העבר לקיום היא התקשורת.בעבר התקשורת הייתה נרתמת באיתות מלחמה או משבר לשמירת המורל בעורף, אבל כיום המצב שונה. בגלל דברים שכאלו ישנם אנשים שמפרשים את הכותרות המוגזמות בעיתונים כסימני שבירה בחברה הישראלית. איני רוצה להיכנס יותר מדי לנושא הסנקציות כי זה עשוי לחרוג מנושא הפורום, אבל אני חושב שגם במקרה הזה ישנה הגזמה וזריעת היסטריה בשביל ריטינג.

אני חושב שכיום בשונה מבעבר מודעים אויבנו שאין להם את האופציה להביס את צה"ל ולהשמיד את ישראל כמו שהם קיוו לעשות במלחמות קודמות. ולכן הם מחפשים פתרונות אחרים לא צבאים לאימות איתנו. אחד מהם הוא הפנית העולם נגדנו. הם מודעים שאין זה פתרון פלא, אבל מבחינתם מעשים אלו והטרור הם שתי האופציות הראליות היחידות.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

לגבי התקשורת , בעבר היה ערוץ טלווזיה אחד (וגם הוא רק אחרי מלחמת ששת הימים) ושני ערוצי רדיו שאחד נשלט על ידי הצבא והשני על ידי המדינה.
דווקא זכור לי במלחמת המפרץ שהשידורים המאוחדים בערוצי הרדיו עסקו במורל.
מה לעשות שכיום כל אחד יכול לקלוט שידורים מכל העולם דרך האינטרנט, הכבלים והלווין לכן לא ניתן לשדר דיסאינפורמציה גם אם זה לצורך העלת המורל.
שוב אין לי ספק בחוסנה של המדינה ושל האנשים בה מצד אחד , מצד שני לא הייתי רוצה לנסות את החוסן הזה.
המפתח הוא המהירות והמומנטום , כל עוד ברורה המטרה ורואים את הסוף לא תהייה בעייה , ולראיה מבצע עופרת יצוקה שקיבל תמיכה גורפת כמעט מכל הקצוות , התמיכה התעררה כאשר המבצע הפך להיות סטטי והכוון פחות ברור.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי lior432 מה קורה באמת? יוצאים ללבנון 2? עופרת יצוקה? אולי יום כיפור? כל המאמר הזה הוא יותר פוליטי מאשר צבאי.

ידידי, כאשר היהודים נלחצים אל גבם אל הקיר, יצר ההישרדות היהודי מתעורר לחיים.
הכבש, שאותם מנוולים דואגים להשפיל (ארדואן/אחמדינג'אד), הופך חיש קל לנמר טורף.
וכמו שאמר מי שאמר לאחד המפעילים - שהיהודים מחליטים להשתגע - כדאי להיעלם, ומהר.
לא ממליץ לאף אחד לזלזל בכוחנו הצבאי, במיוחד כשאנחנו נלחצים אל הקיר.

אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם

עם דימויי אילוסטרציה אני לא יכול להתווכח. ובכלל, כדאי שתחליף את המילה יהודים בישראלים, כי בפעם האחרונה שהעם היהודי נלחץ אל הקיר, זה ממש לא נגמר טוב.