האם עלה פעם במדינת ישראל הרעיון להקים בית חולים צבאי אשר ישרת רק חיילים ואנשי כוחות הביטחון? - בית חולים כזה יכול אני מניח גם להכשיר רופאים צבאיים בעצמו ואולי אף לעסוק במחקר הרלוונטי לתחום הרפואה הצבאית.

אני מאמין שבארה"ב ומדינות נוספות הדבר קיים. כמובן שישראל קטנה משמעותית ויש לה מצוקות גדולות מאד בתחום הרפואי אבל אולי יש ברעיון הזה בכל זאת הגיון כלשהו.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

במלחמת הקוממיות פעלו בצה"ל בתי חולים צבאיים שהיו שייכים ל"שירות הרפואי" (חר"פ כיום). לאחר המלחמה אוזרחו בתי החולים ברובם (פרט לשניים, אחד מהם תל השומר). כיום קיים , למיטב ידיעתי, רק בי"ח צבאי אחד.

תל השומר הוא בית חולים צבאי לגמרי?

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

בי"ח 10, אאל"ט.

תל השומר הוא לא צבאי.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מזה בי"ח 10?

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

חר"פ צפון/מרפ"א צפון. בתכל'ס זה היה השם של בית החולים האיטלקי כשצה"ל הפקיע אותו במלחמת העצמאות. היום זה לא בית החולים האיטלקי, ובמחשבה שניה לקרוא לזה בית חולים זה...

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

רגע זה בחיפה? נדמה לי שבעברי הרחוק לקחתי לשם חייל.

אני לא יודע איך דברים פועלים שם היום. אני התכוונתי לבית חולים חירום רציני ומודרני עם חדרי ניתוח וטראומה וכל מה שצריך בכדי לטפל בכמות פצועים גדולה. הבעיה היא שכנראה אין כדאיות אמיתית להחזיק דבר כזה בשגרה בטח אך ורק עבור הצבא...

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

אין סיבה להחזיק כזה בית חולים בכל מקרה. הצבא לא מרוכז באזור אחד...

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אני מסכים שאין כנראה כדאיות בעיתות שלום. בזמן מלחמה זה סיפור אחר.
בכלל אם היינו מדינה מתוקנת עם הרבה הרבה יותר מיטות ובתי חולים (וצוות רפואי) היינו יכולים להרשות לעצמנו בית חולים צבאי ראוי לשמו - לצערנו זה רחוק מלהיות המצב.

אני מקווה אגב שבחירום יש מקום מוגן לבית חולים צבאי רציני - בתי החולים לא ערוכים לטפל באלפי חיילים פצועים בזמן עימות רציני. בית חולים כזה אגב צריך להיות בצפון - חזית העימות העיקרית.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

1. מי יאייש אותם? אפילו בימים האחרונים בקריאת הכותרות בלבד ניתן להבין עד כמה חמור המצב בישראל; תקינת מיטות, רופאים, אחיות....
2. מה הם יעשו לאורך כל השנה? מעט מאד מקרים צבאיים. גם אם תאפשר מתן שרות לאזרחים - קרובי משפחה. אהה. הפתרון ניתן שרות לכל האזרחים. מממ. יש כבר כזה דבר. קוראים לו רמבם, סורוקה, הדסה, תל השומר.
3. לכל אורך העימותים לא היתה כל בעיה כולל במלחמות גבוהות עצימות לרוקן את בתי החולים ולאפשר קליטת פצועים.
4. למעשה לא היתה כמעט מעולם הפעלה של בית חולים שדה בצה"ל, למעט זה שפעל ברפידים והיה יותר דומה לבית חולים "רגיל".
5 4 קורה עקב הטווחים הקצרים מאד בין מקום הפגיעה למרכז רפואי גדול המתורגל יום יום בטיפול בטראומה.
6. נגזר מ 5 שאפילו תאג"ד ושאר רכיבי חר"פ התגלו כדי מיותרים במרבית העימותים, בודאי המוגבלים בשנים האחרונות. כיון שהדגש הוא על פינוי מהיר למקום בו ניתן לתת טיפול אופטימלי לפצוע.
7. גם בארה"ב, שם התנסיתי לא מעט, עקב מיעוט מקרי הטראומה בבתי החולים הצבאיים ביום יום, שולחים את המתמחים להתנסות ברוטציות בבתי החולים האזרחיים. מחר ד"א אני יוצא לכנס בלונדון בנושא כירורגיה בקרב וחלק ניכר מהדיונים עומד לעסוק בדיוק בשאלה הזו. הבעיתיות בהכנת רופאים צבאיים לקראת שרות בעירק/אפגניסטן. פשוט אין להם מספיק רקע מתאים עקב חשיפת חסר ברוטינה שלהם.
8. הצפי בעיצותים הקרובים לנפגעים אזרחים רבים ולאו דוקא חיילים. גם בעימות הקודם בעופרת יצוקה רוב הנפגעים היו אזרחים. כך שבלאו הכי אתה צריך בתי חולים מוכנים לקליטת הרבה נפגעים.
9. גורמים כלכליים....

מצד אחד אני מסכים עם כל מה שכתבת (אי אפשר שלא להסכים אפילו שאני עצמי לא מתוך המערכת יש לי לא מעט חברים רופאים ורופאים צבאיים אבל אפילו זה לא נדרש בשביל לראות את המצב הקשה בו מצויה מערכת הבריאות הישראלית - מספיק לקרוא עיתונאים/אינטרנט ולפתוח טלויזיה).

מצד שני אתה כותב שניתן לפנות בית חולים שלם בזמן מלחמה - אני לא יודע. מאז כיפור לא היו לנו בארץ מלחמות עם אלפי פצועים. אתה אומר שבמלחמה הבאה רוב הנפגעים יהיו בעורף - אולי כן ואלי לא ואולי גם שם וגם שם.

אני חושב שלמעשה השאלה הנכונה יותר היא האם מדינת ישראל (הן גורמי הרפואה בצה"ל והן גורמי הרפואה במדינה) - ערוכה לטיפול באלפי מקרים של פגיעה בטווח זמן קצר (ותחת מתקפה) - איכשהו אני מסופק מאד.

השאלה היא מה ניתן בכל זאת לעשות - דברים בסיסיים כמו הכשרת יותר רופאים, בניית עוד מקומות אשפוז/חדרי ניתוח וכו' הם טריוואליים והכרחיים לגמרי בלי קשר למצב הבטחוני. השאלה מה צריך לעשות שדווקא קשור לעניין הבטחוני - הקמת חדרי ניתוח וטיפול תת קרקעיים? הסכמים עם ארה"ב למשלוח מערכי רפואה לישראל כולל רופאים בשעת חירום (אוניות בית חולים?).

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

עכשיו עוברים ליכולת של המדינה להתמודד עם מגה אסון.
שוב, הבעיה של "חומרה" (מיקלוט, חדרי ניתוח, אזורי אשפוז וכיוב') היא הקלה יחסית. תמיד הקושי הוא לא ב- space אלא באיוש. פה קיים החוסר שקשה להתגבר עליו בעיקר במעברים מרגיעה לתקופת אסון הצורכת יותר משאבים. כי הרי לא תחזיק פרסונל רק למקרה של אסון פוטנציאלי (לעומת חדרים שניתן לבנות ולהחזיק גם ללא שימוש במשך תקופות ארוכות).
אין מדינה שלא תקרוס מול אסון של אלפים וכמובן זה לא חייב להיות עקב פעילות מלחמתית (שטפונות, צונמי, רעידות אדמה, מגפות). מה שמזכיר גם שאין התכוננות למלחמה מבטיחה מוכנות גם כנגד אסונות אחרים. לדוגמא, במלחמה צריך מנתחים. במגפה צריך רופאי ילדים, פנימאים, מומחים למחלות זיהומיותו וכו'. ואפילו במלחמה אין דין הפצצה קונבנציונלית כדין הנפגעים והמעמסה על מערכת הבריאות של מתקפת אב"כ. כך שהחיים מאד מורכבים..
ברמת המדינה ניתן לווסת עד גבול מסוים בין אזורים מסויימים בארץ. אבל לתרחישים של אלפי נפגעים אין ספק שיהיה צורך בעזרה מבחוץ.

במסגרת בניית היכולות לעימות עם חזבאללה, אשר ינסה להביא לכמות נפגעים מקסימלית כחלק מתפיסת הלחימה שלו, ערך פיקוד צפון יום מיוחד להצגת שיטות רפואה, חלקן מבוססות על יחידות מיוחדות: "המציאות השתנתה"

http://www.idf.il/1133-20108-he/Dover.aspx

המחשבה להקים בית חולים נוסף בדרום היא שערורייתית.
הדבר האחרון שהמדינה צריכה בכלל והנגב בפרט זה בית חולים בינוני (תרתי משמע) נוסף.
סורקה, מצליח למרות לא מעט קשיים להיות מקום המכוון למצוינות.
המשמעות של בית חולים נוסף היא החלשה של מרכז רפואי מוצלח בזבוז אדיר של כספים על תקנים וציוד כפול ויצירת מרכז רפואי בינוני.
מספיקה הטיפשות של מה שעשו באשדוד, לא צריך עוד.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אירוע מהזמן האחרון.
ת. לוחם בפלחו"ד גדוד צבר חזר לבסיס ביום א' מסופ"ש בבית, במשך כל היום הרגיש חלש והזיע, הוא שייך את זה לחום יולי אוגוסט, שתה מים וניסה להירגע, לקראת הצהרים החלו כאבי בטן.
ניסה להתרוקן בשירותים ללא הועיל, הכאב התגבר אז פנה לחופ"ל וקיבל ממנו אקמול.
יידע את המ"מ והלך לנוח, הכאב התגבר והוא התפתל במיטה, חבריו קראו לחופ"ל ששוב נתן אקמול.
במהלך כל הלילה התפתל מכאבים, למחרת בבוקר החל תרח"ט באזור הדרום, המ"מ ראה שת. לא מתפקד אז השאיר אותו במאהל וכל היחידה עזבה לתרגיל.
ת. התפתל יומיים מכאבים במאהל, לא אכל ובקושי שתה מים כשהוא לבד (הקיא כל מה שניסה לאכול).
בערב הגיע המ"מ לקחת עוד כמה דברים לתרגיל, ראה את ת. במצבו ולקח אותו למרפאה הצבאית הסמוכה, הרופא הצבאי בדק אותו והורה לפנותו מייד לבי"ח סורוקה באמבולנס צבאי.
בבי"ח נבדק במיון ועלה החשד שהתוספתן מודלק, התפרץ וזיהם את חלל הבטן, הוא הוכנס לחדר ניתוח ועבר טיפול כירורגי יסודי שכלל הוצאת התוספתן המודלק מאד וניקוי כל חלל הבטן מהזיהום.
הכירורג אמר למשפחה שאילו היה מגיע יומיים מוקדם יותר כשהחלו כאבי הבטן והזיהום היה קטן אז היה נחסך ממנו כל הסבל ומצד שני אם היה מתעכב עוד עלול היה להיגרם נזק בלתי הפיך.

מה עושים הורים במקרה ולילדם יש כאבי בטן? נותנים שתיה, מנוחה, כדורים וכו' ועוקבים, אם תוך כמה שעות אין שיפור אז פונים לגוף רפואי, בוודאי לא מחכים עוד ועוד.
אז למה בצבא זה כן קורה?

לא יודע כמה מרווחי החלטה יש לחופ"ל ומ"מ שטרודים בתרגיל/אימון/פעילות מבצעית וכו' במקרה ועומדות מולם תעלומות כמו כאבי בטן או אירוע רפואי לא ברור (זה לא שריטה ששמים יוד ופלסטר ומצד שני לא חטף כדור).
השאלה היא האם בכלל צריך מרווחי החלטה במקרים כאלה או נוהל מבצעי ברור ומסודר? הנוהל הנוכחי שם את כל כובד האירוע על המפקד ו/או החובש שעלולים לשגות מכל מיני סיבות כולל תמימות/רשלנות/אטימות/אי הבנה וכו'
מצד שני, אם על חשש או תחושה הכי קלה במקרים כאלה יופעל נוהל בדיקת רופא אז יהיה עומס על המערכת ואפילו ניצול ציני של חיילים שרוצים ליהנות מההפקר ולהוציא גימלים.
במקרה המתואר ובמקרים דומים אחרים הנוהל הנוכחי נכשל במבחן המציאות.

נשמע את דעתכם ו/או עוד מקרים רפואיים (אפשר גם מילה טובה על המערכת החשובה והדינמית הזו שברוב המקרים עובדת בהצלחה)

פקודת מטכ"ל 61.0104 מפרטת את נושא הטיפול הרפואי בחייל
https://www.idf.il/אתרים/פקודות-מטכ...אה-61/רפואה-61/

בביה"ח החפצים של ת. נארזו בניילון (חיילות ר"מ 2 מייד הגיעו יחד עם צוות מהיחידה שבאו באמצע התרגיל ולקחו את הנשק והצל"מ של החייל)

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

יש סיבה שבכל גדוד יש רופא, ואם לא ניתן לשלוח את החייל לרופא אפשר תמיד להתקשר אליו ולעשות אבחון ראשוני עם החופל דרך הטלפון. לדוגמא במצב של דלקת בתוספתן ברוב המקרים המטופל לא יכול ליישר את הרגל.
לצערנו הרב בגלל תופעה גדולה של התחלות(חיילים שמעמידים פני חולים) נוצר הרבה זלזול מצד אנשי המקצוע כלפי חיילים שבאמת צריכים את הטיפול. ואני אוסיף גם שאם מסתכלים על כמות התורים לרופא היא ממש לא פרופורציונלית לקבוצת אנשים שכמעט כולם בגילאי ה20(מזמין אותכם להסתכל בפעם הבאה שאתם בקופ''ח על האנשים בתור ואני מבטיח לכם שלא תראו שם הרבה צעירים)
בסוף שאנחנו שופטים תמערכת הזו צריך לזכור שהיא מתמודדת עם תופעה שכמעט ולא קיימת בעולם האזרחי(קופ''ח, בתי חולים,מדא וכו..)והיא מעמיסה מאוד על המערכת

גם אני לא צדיק בסדום והשתמשתי הרבה פעמים בידע שלי בשביל להוציא גימלים

הנוהל בצבא הוא שהחופ"ל (ולפעמים גם החובשים תחתיו) הם המסננת של מי צריך לראות רופא ומי לא. והוא הסמכות הרפואית הבכירה בדרג הפלוגה, הבעיות הם כאמור שהכשרת החופל היא בעיקר ברפואה דחופה(טראומה,דימומים וכו) ואין לו יכולת לאבחן מצבים כאלו אך תמיד צריך ללכת לפי כלל האצבע הידוע" אם יש ספק אין ספק". לצערי הרב בתור חובש בפלוגה ובתאג"ד ראיתי הרבה פעמים מפקדים שמכניסים שיקולים זרים להחלטות רפואיות, ומתעלמים מהנחיות של חופ"ל ואפילו של רופא בעיקר בנושא הזה של דחיית פינויים רפואיים.

ולגבי מילה טובה על המערכת אני חייב להגיד שבתחום רפואת החירום החובשים והפרמדיקים בצהל באמת מקבלים את הציוד הכי טוב שיש בשוק. טוב לראות שחיל הרפואה מאמץ ראשון כל מיני פיתוחים טכנולוגיים חדשים כמו תחבושות שמועדדות קרישה(תחבושת המוסטטית) ופלזמה מיובשת. יש בעיות בנושא ההכשרה והתרגול בעיקר בדרג החובשים אבל הם נובעות בעיקר מחוסר ידע מעשי של מדריכים

ציטוט:

היחס בין רופאים למבוטחים בכל קופה משתנה, כאשר הממוצע הארצי עומד על כ-1600 חברי קופה לרופא ברפואת משפחה –0.60 רופאים לאלף נפש.

מתוך

https://www.health.gov.il/Publicati...Health_2018.pdf

(דו''ח של משרד הבריאות)

בהתחשב בזה שבגדוד ממוצע משרתים כמה מאות בודדות של חיילים(אני לא יגיד את הנתון כדי שמנהלי הפורום לא יאשימו אותי בעבירת ב"מ) והרופא הגדודי הוא למעשה רופא המשפחה של החיילים. מדובר כאן על יחס מטורף לטובת החיילים.שאפילו האזרחים במדינות הכי מפותחות לא זוכים אליו

נכון שהרופא הגדודי לא מתעסק כל היום במסדרי חולים, ויש לו עוד משימות. אבל עדיין גם אם הוא משקיע רק 30% מהזמן שלו במסדרי חולים זה עדיין לא משתווה לממוצע הארצי ושוב נזכיר שמדובר כאן באוכלוסיה צעירה שגם עוברת סינון רפואי לפני שהיא נכנסת לצבא ובעולם האזרחי בקושי משתמשת בשירותים רפואיים

שמע, אני לא יודע כמה הנהלים בצבא השתנו מאז שעברתי קורס חובשים לפני יותר מעשור, אבל חייל שרוצה לראות רופא, יש לאפשר לו לראות רופא תוך 24 שעות. חייל שמתלונן על כאבים מעל יממה או מתלונן על כאבים חוזרים, אחרי טיפול במשכך כאבים, או מתלונן על החמרה בכאבים, חייבים לפנותו לרופא או למיון.

יותר מזה, חייל ש"מתפתל מכאבים" באיזור הבטן או מתכנס לתנוחה עוברית, חייב להדליק נורה אדומה אצל החובש, אלא אם הוא חובש בלאי.

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

ציטוט:

בסוף שאנחנו שופטים תמערכת הזו צריך לזכור שהיא מתמודדת עם תופעה שכמעט ולא קיימת בעולם האזרחי(קופ''ח, בתי חולים,מדא וכו..)והיא מעמיסה מאוד על המערכת

השאלה אם היא באמת מתמודדת, כי זה ניראה כמו מצב קלאסי של הזנב מקשקש בכלב
החיילים המתחזים מתנהגים כך כי אין להם מה להפסיד, המערכת מאפשרת להם להתנהג בשיטת מצליח (אם הצלחנו להוציא גימלים סבבה, אם לא ממילא צריכים לחזור לפעילות).
הצוות הרפואי בביקור רופא או ביחידות נדרש להתמודד לא רק עם התחום המקצועי אלא גם עם שיטור ומשמעת, זה עלול לשבש את הטיפול המקצועי ולחטוא לאלה שבאמת זקוקים לסיוע.

התחזות לחולה חייבת להיות מוגדרת כעבירה שיש עליה עונש ולקחת את הטיפול בנושא בכל הרבדים (מ"צ, פצ"ר, שיפוט וכליאה), אם זה לא כך אז כדאי שיהיה כך.
ברמה הטכנית ממש לא קשה לאסוף ראיות ע"י גוף מקצועי (מצ"ח, חוקרים פרטיים וכו'), החיילים האלה נכנסים למרפאה צולעים וגונחים ויוצאים ממנה כמו סערה (או קופצים משמחה כשהצליחו או קופצים מזעם ומקללים כשנדחו)

נכון שקל לשבת ולמתוח ביקורת על המערכת והדברים לא שחור לבן, גם מסכים איתך שחר"פ זה גוף מתקדם שמשתדל להיות מקצועי ויעיל.
הבעיה היא ביישומים בשטח, אנשים תמיד יחפשו את אזורי הנוחות ולגלגל את האחריות הלאה ובגלל זה אנשים טובים שבאמת צריכים את חר"פ עלולים למצוא את עצמם קורבנות.
סיפורי בלהה יש מכאן ועד הירח...

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

זה נכון שאפשר להפעיל את מצ''ח לטפל בחיילים סוררים כאלה. אבל קודם כל אני בספק אם מבצעי אכיפה כאלה יהיו באמת כל כך יעילים אני ראיתי בשירות שלי חיילים שעושים דברים מדהימים בשביל להוציא את הגימלים הנכספים וראיתי אפילו מקרים של חיילים ששברו לעצמם איברים

דבר שני צריך לזכור שמבצעי אכיפה כאלה יכולים להרתיע מלהגיע לרופא גם חיילים שבאמת זקוקים לטיפול ואז התוצאות יהיו הרות אסון
האבחון הרפואי מתחלק לשניים מדדים אובייקטיבים(ל''ד,דופק,חום בדיקות מעבדה וכו..)שגם אותם אפשר לזייף במידה כזו או אחרת ומדדים סובייקטיבים(כואב לי פה, הקאתי,שילשלתי)המדדים הסובייקטיבים הם החשובים ביותר כי הם מתבססים על אמון בין הרופא למטופל ברגע שאין כזה מתחילות להתרחש תקלות

בסוף אני חושב שהבעיה הזאת של התחלות בצהל. היא רק הסימפטום של המחלה ולא המחלה עצמה. וכשמטפלים במחלה לא מטפלים רק בסימפטומים אלא צריך לטפל בשורש המחלה והוא שלחיילים אין מוטיבציה לשרת (זה כמובן נושא לדיון אחר)
נוסיף לזה שזה מסגרת לוחצת שלא מאפשרת לך לקחת חופשה ואתה מסיים תיום בחדר בבסיס ולא בבית ולכן הגימלים הפכו למצרך מבוקש

חיילים שפוגעים בעצמם בשביל להוריד פרופיל או לעבור יח' וכו' אלה מצבי קיצון, הרוב המוחלט ממש לא כך

מבצעי אכיפה יכולים לאפס הרבה שובבים, שיטת המקל והגזר עובדת לא רע.
על חולים אמיתיים זה לא אמור להשפיע מהסיבה הפשוטה שהם באמת חולים ולא תחמנים

לגבי מוטיבציה? כל יומיים מתפרסם סקר שמראה עליה או ירידה עם פילוג כזה או אחר.
לא קונה כלום ובעיקר לא את פירסומי אכ"א, כל מחזור רואים חיילים מתגייסים עם רעל בעיניים והשורות מלאות, אם כי הדור הזה יודע לחשוב, רוצה לייעל את השירות ולהפיק ממנו ערך מוסף לעתיד אז רואים נהירה לאמ"ן ותקשוב ע"ח יח' שדה.
יחד עם זאת תמיד יהיו חיילים עם מוטיבציה ותמיד יהיו תחמנים, כך היה וכך יהיה.

אגב ההתחזות לחולים לא באה רק בגלל שיבזון או סיבות גראנדיוזיות, בהרבה פעמים זה גם שובבות רגעית של הגיל, הנה משהו משעשע שהייתי עד לו לפני זמן מה באיזה מוצ"ש ברחבה לפני ביקור רופא (ישבתי ברכב וחיכיתי, לידי עמדו 4 גברברים, אחד מהם בא להוציא גימלים)
- אחי, יאללה אתה עולה לסגור עניין? אין זמן
- מה הלחץ, מה עושים אחרי?
- מה מה עושים, אתה אפוף? אני אומר לך קבעתי עם שלוש שוות, יש מצב להזרים אותן
- כן כן, הוא קבע לעשר, יאללה בואו נזדרז
- וואלה? תראה תמונות (מסתכלים על התמונות וצועקים "יא ווארדי, איזה פצצות")
- איזה באעסה, מחר אני צריך להיות מוקדם בבסיס
- גם אני, טפי על הצבא הזה
- מה הבעיה? בואו איתי תוציאו גימלים
- טוב יאללה, אני הולך על זה
- גם אני, אבל בטוח הן זורמות? שלא יהיה סתם
- זורמות זורמות...

ככה זה גיל 20, גם אנחנו היינו שם

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ציטוט:

מבצעי אכיפה יכולים לאפס הרבה שובבים, שיטת המקל והגזר עובדת לא רע.

איפה הגזר ? אני רואה רק מקל, איזה תמריץ יש לחייל ביחידה עורפית לעשות את השירות שלו בצורה טובה בלי בעיות? אין לו שום שאיפה להתקדם ולהפוך לקצין או מפקד והוא רק סופר את הזמן עד לסוף השירות. אני הצאתי כבר באשכול אחר לתת הקצאות לכל מפקד יחידה לקיצור שירות לחיילים טובים וככה ליצור תחרות בין החיילים . רוב הג'ובניקים מתייחסים לתקופת השירות הצבאי שלהם כאלו נשלחו לעבודות בגולאג ולכן הם מנסים לעבוד כמה שפחות ולבלות כמה שיותר בבית

ציטוט:

לא קונה כלום ובעיקר לא את פירסומי אכ"א, כל מחזור רואים חיילים מתגייסים עם רעל בעיניים והשורות מלאות,

השורות אולי מלאות (וזה פשוט נובע מהעלייה באוכלוסיה במדינת ישראל )אבל אם נבדוק את רמת הפרודקטיביות של החיילים נראה שהיא שואפת לאפס. יש הרבה אבטלה סמויה בצהל ולא סוד גדול

ציטוט:

על חולים אמיתיים זה לא אמור להשפיע מהסיבה הפשוטה שהם באמת חולים ולא תחמנים

ברגע שתגזים עם מבצעי האכיפה עלול לחשוב לעצמו החייל שבאמת חולה האם כדאי לי באמת ללכת לרופא? כי אולי אני עלול לסיים בכלא ואז זה מצב מסוכן