הייתה כתבה מקיפה לא מזמן עם ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל, אל"מ ד"ר קרן גינת, ציטוט משמעותי מתוכה שעוסק בנושא שעלה פה בשרשור:
"היה מישהו שרצה לשרת באמבולנס כחובש, והייתה לו הפרעה כפייתית", היא נזכרת. "הוא שטף ידיים בכפייתיות וחרד ממחלות. החלטתי שהוא לא יוכל להיות חובש. יום אחד הוא נכנס אליי למשרד, התיישב ואמר – אותי פסלת מלהיות חובש. פתחתי בנאום ידעני, הסברתי לו מה עושה חובש, מה עושים באמבולנס, מה זו הפרעה טורדנית כפייתית, איך הם לא מתחברים ביניהם, אחוזים, סטטיסטיקות. ואז הוא הוציא תעודת הוקרה ממד"א על כך שהוא שירת באמבולנס ארבע שנים באינתיפאדה. זה היה אחד השיעורים הגדולים שלמדתי בענווה, כי אני באתי, כולי ידענית, ושכחתי פשוט להקשיב לו. והוא צדק. ברור שאישרתי אותו באותו רגע".
איך הוא השיג פגישה איתך?
"הוא לא, הוא פשוט נכנס. ואז התחלתי לחשוב על כל אלה שלא נכנסו.
בעקבות המקרה הזה שינינו את הפרופיל כך שמה שקובע זו לא ההפרעה, אלא התפקוד. זה אומר שמצבים נפשיים לא פוסלים יותר מקצועות. אין סיבה שמישהו שיש לו הפרעת חרדה לא יוכל להיות בסייבר. אם המחלה מאפשרת והמצב הוא תפקודי, מה הבעיה? פעם, למשל, הפרעת קשב הייתה מורידה פרופיל. היום אם אתה לוקח קונצרטה ומתפקד מעולה, בכיף. הייתי פסיכיאטרית בחיל האוויר והיו אנשים שנבחנו לטיס והם היו על תרופות נגד דיכאון. אין סיבה שלא".
מה עם לוחם על ציפרלקס?
"אין שום בעיה. לאורך השנים האחרונות היו מאות כאלה. כמובן שזו החלטה לא פשוטה, היא לא תהיה בהינף יד, אלא אחרי הרבה מאד בדיקה".
http://www.mako.co.il/pzm-weekend/A...dd079d41006.htm