איילה חסון.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי hayal pashot שמתחילה ב "פרוייקט מיפוי התיקשורת: ה"כוכבים" השמאלנים המשפיעים במדיה."
אם אדוארד טלר היה אבי פצצת המימן, ו האחים רייט האבות של התעופה המודרנית,
איילה חסון היא אם הקונספירציה הפוליטית\משפטית בישראל,
הפללה פוליטית קיימת כבר שנים רבות בעולם.
ב-7 לנובמבר 1972, גילו המוני דור המהפיכה של שנות ה-60, הצעירים הנלהבים והאופטימים
של ברקלי, הרווארד ו מכללות החופים המערביים והמזרחיים, שהם בבעיה קשה.
מזה שנים שהם עורכים עצרות אלימות ופרועות, מתוך רצון ושכנוע פנימי להפסיק את הקטל בוויטנאם
הוליווד מצידה תרמה סרטים אנטי-מלחמתיים , ויצירות פסיכודליות הבזות לתרבות ה"מבוגרים",
והממסד השמרני,
אך בעיניים כלות הם צופים כיצד , החלאות האטומות מוושינגטון אוסרות מלחמה על עמים רחוקים
ולא רלוונטים לגביהן, ותחושת בחילה אמיתית עולה בהם, עד כמה רחוקים הייצורים הללו בפנטגון
ובסי אי אי מהגורואים המדהימים במדשאות וודסטוק, ומהפרופסורים הצבעונים בקמפוסים
שהבטיחו להם בין שאכטה לשאכטה ש "ALL WE NEED IS LOVE "
לעיתים היה נראה לדור ה"ביבי בומרס" ,שהיצורים הללו הגיעו מכוכב אחר.
אך כאמור בתאריך זה הם הגיעו לקצה סבלנותם.
ריצרד ניכסון הנשיא הנכלולי ,שדמותו הקודרת הייתה קרבן קל למסע של הוושינגטון פוסט הליברלי,
תוך תאום עם הניו יורק טיימס העוצמתי, להעצמת ארוע ווטרגייט ומעשי ריגול ,שאצל הקדוש המת
ג'ון קנדי היו מעשים שבשגרה (למעשה הוא שביסס את מערכת ההקלטות וההאזנות, והיה מהראשונים
שהשתמשו בבטחון פנים לצרכים אישיים),
ריסק והביס ללא תנאי את נציגם האותנטי ג'ורג' מקגוורן , בפער ענק, כשהוא זוכה ב-49 מתוך
50 מדינות !!! באחד הנצחונות הפוליטים הגדולים בהיסטוריה האמריקאית מאז ועד היום,
המפלה הזאת הדהימה את הזרם הפרוגרסיבי ואת דור המהפיכה, הפעם שלא כמו בבחירות
הקודמות בחרו הדמוקרטים בנציג הבולט אידיאולוגית , להבדיל מיוברט המפרי שהיה קצת
מאוזן, אף אחד לא יכל לטעות במסר האנטי מלחמתי ,ליברלי של מקגוורן, ולכן התבוסה
היתה מרה מאד.
מתוך ההריסות הם קמו, עם התובנה שחסר להם עוד מרכיב נוסף בתרכובת, יסוד כימי שיהפוך
את הבלילה לחומר נפיץ מחולל שינויים, הרכיב הזה הוא שיתוף הפעולה המשפטי.
בספרו המרתק "FINAL DAYS" מתאר בוב וודרוד בסדר ובקפידה ,כיצד מועצם ארוע ווטרגייט
שאותו חשף עם ברנשטיין עמיתו, בצורה איטית ומסודרת, מארוע תקשורתי שכאמור איכזב,
(לא מנע את בחירתו מחדש של ניכסון ),
להפללה משפטית, תחילה ע"י החוקר המיוחד של התובע הכללי, ביוזמת הסנאט הדמוקראטי
שעט על הפרשה, דרך הוועדה המיוחדת, ובבית המשפט העליון, וכלה בוועדת ההדחה.
לצורך הפיכת לחץ תקשורתי להפללה, ישנו צורך במשת"פים בקרב המערכת החוקתית,
2 סוגי משת"פים היו,
הסוג הראשון היו הצעירים הליברלים , בעלי תחושת השליחות העמוקה, שהאמינו בלב ובנפש
שהגורל ייעד אותם להיות במיקום הנכון ובזמן הנכון.
הסוג השני היו הקשישים יותר שמטבע הדברים החזיקו במשרות הרמות והחשובות יותר, השופט סירייקה
ודומיו, את הללו גייסו מעצבי התודעה , ע"י לחץ סביבתי תקשורתי,
התברר שאם סביב כל דינוזאור משפטי שכזה יהיו מספיק חברה צעירים מהסוג הראשון שייצרו סביבו
דינמיקה של הפללה, והמדיה התקשורתית תתרום את ה בון-טון האווירי,
אז, הם גילו לשמחתם הדינוזאור יהפוך לאחד משלהם.
וכך התפוטר הנשיא ריצרד מילהאוז ניכסון .
המאורע הפך לקרב מופת שנלמד ע"י כל הגופים הליברלים פרוגרסיבים ברחבי העולם,
(ואף בקרב יריביהם השמרנים שניסו גם הם לחקות את הצלחת יריביהם).
איילה חסון איננה וודוורד ולא קרל ברנשטיין, היא אפילו לא ברנע או כץ-אזולאי המתוחכמים ,
של ידיעות אחרונות, אך היא התברכה ביכולת יוצאת מן הכלל של התמצאות במרחב הפוליטי,
חשדות הועלו נגדה בעבר כי למעשה הכל מניעים עסקיים (למשפחתה היו קשרים עם אולמרט)
ואכן ייתכן שהיא יותר קדימאית משמאלנית, אם כי ברור שכמו רוב השבט התל אביבי התקשורתי
שנאת הימין בוערת בעצמותיה, והיא אף שילמה (מכיסנו ומכיס שאר משלמי האגרה), 35,000
ש"ח עונש על הוצאת דיבה, בהוראת ביה"מ על הדבקת" ימני קיצוני " לדמות שסיקרה.
וגם רקחה את הפרוטוקלים של זקני ישיבת הרב, המתכנסים במרתף ומתכננים נקמתם בערבים.
בפרשת בראון-חברון היא הייתה המובילה בניסיון ישראלי לייבא את קרב וושינגטון פוסט-ניכסון,
ייתכן שהייתה אז רק כלי בידי מוחות אנונימים (עורכים, מנהלי תוכן), שהפעילו את לשונה העוקצנית
והבעות פנייה המביעות בחילה וגועל בעת שהיא מבטאת את צירוף הצלילים בי-ני-מין נ-תנ-יהו.
או בדר"כ ביבי, במין קיצור שהתקשורת משתמשת על מנת לרדד את דמותו, (למרבה הצער
זה כינוי חיבה במקור של אביו), בנימין זה רישמי וממלכתי מדי, יותר מדי ראש ממשלתי,
יוצר דיסטאנס בין הצופה לדמות, ביבי זה כבר איזה חבר מהשכונה שניתן להסתלבט עליו,
בארה"ב מתנגדי ניכסון הדביקו לו את "טריקי-דיקי", כשלב הראשון לחיסולו הפוליטי,
ו חקייני התרבות בישראל אימצו ניואנס זה ,כהרגלם.
בחברון-בראון להבדיל מהגרסא האמריקאית, זה לא הסתיים בהדחה (מכל מיני סיבות, שעיקרן
היעדר היכולת לגייס מספיק דינוזאורים), אלא רק בהתרככות פוליטית של נתניהו הלום הקרב,
שלמד בהמשך הקדנציה לזרוק עצמות לאריות התקשורתיים, אח"כ הדבר בוצע בשלמות בסחיטה
הקשה והגדולה בהיסטוריה המקומית, של אריק שרון הקשיש שבגילו המופלג היה כבר חלש
וסחיט וסומן כיעד נוח אצל צוותי הקרב התקשורתיים\משפטיים.
אם בחברון-בראון איילה עוד הייתה כנראה כלי,
אז בשמירה הצמודה על אריאל שרון, לכל אורך ההתנתקות, היא כבר הייתה אחת מחברות המשמר
הפרטוריאני הקשוחות ביותר, כל ביקורת או ניסיון תלונה על רצף מעשיו הבזויים והקליגואלים
בייצור ההתנתקות, זכו לפרצופה המתעוות, ולאימרה עוקצנית, לליכוד הייתה "מזל היורקת"
איילה חסון הייתה "איילה היורקת" של הערוץ הראשון.
בבוקר מנשה רז הצליף ב "מסיבת עיתונאים" שאותה יצר במיוחד לארוע ההתנתקות שריגש והציף
את דמיונם של השמאל הישראלי, ובערב יבין נתן את חותם הסמכותיות והממלכתיות כמין דן ראת'ר
ישראלי, ואיילה ריקקה לצידו בהכנעה.
לאחר ההתנתקות , והעצמת מתקפות הקאסמים שבאו בעקבותה הייתה פאוזה טקטית למנוחה
ואגירת כוחות בתקשורת השמאל, ההפסקה הסתיימה מבחינת איילה בבחירות 2006 ו2008 בעיקר
שבהם היא שבה לרקק במרץ, כשהפעם התקווה הלבנה הייתה ציפי ליבני.
לאורך כל הקמפיין היא תיפקדה כדוברת הרישמית ובת כוחה של ציפי, לשיאה הגיעה ערב שידורי
הבחירות כשהגיעו התוצאות והיא חגגהאת סיכוייה הברורים של ציפי ליבני להרכיב את הממשלה
מתוקף היותה מנהיגת המפלגה הגדולה, בוראת שיטת ממשל חדשה, בעוד אנוכי הקטן והטיפש
ושאר ידידי עושים את המתמטיקה הפשוטה פעם ועוד פעם ,מרכיבים קואליציות אפשריות,
(לא חשבון אינפי 2 ,או מטריצות מורכבות, שלמדנו לצערנו בחוג למדעי המחשב בעברית,
אלא סה"כ חיבור פשוט של מספרים חד ודו ספרתיים). ולא מבינים איפה לעזאזל אנחנו טועים.
לאורך כל הלילה ובימים הבאים לא חדלה איילה מלהתחנן לנשיא פרס להזמין את שולחתה,
ואף ניסתה להסית את ליברמן והרוסים כנגד אלי ישי והחרדים , אך לשווא המתמטיקה
הצליחה לנצח אפילו אותה .
איילה חסון מרכיבה היום ביחד עם אחרים את:
יום שישי השחור.
של הטלביזיה בישראל,
חלקים גדולים בציבור שבשל טרדות היום-יום קשיי פרנסה ומשפחה, כמעט ואינם נחשפים במשך
השבוע לטלביזיה או לעיתונות פוליטית, פותחים בערב שישי לקבל סקירה על מה שקורה.
המבוגרים שביניהם מתחילים מתוך הרגל עם הערוץ ה-1, אם זה נראה להם מוגזם ומוטה מדי
אם מעבירים מייד לערוץ 2, הצעיר יותר, ורואים יחד עם הילדים שמתכוננים לארץ נהדרת את יאיר
לפיד משפיל מבטו לצופים, ובעיני פודל עצובות מקונן על גורלה של המדינה, תחת שלטון הביבי,
שנגדו למרבה החרפה הכריז פוליטקאי הזהה לו חיצונית ובעל אותו שם יאיר לפיד , שיתמודד פוליטית !!!!!
טוב, אומר לעצמו הצופה הנרגז, אי אפשר כך,
כולם חד דעתיים, ומוטים בצורה גסה.
הוא נלחץ ומתחיל להזיע , מרגיש שממולכד וחסר אונים.
בצר לו ומתוך מצוקה הוא לוחץ על הכפתור 10.
הוא אמנם מעולם לא רואה ערוץ זה אך הכיבוש של חסון-לפיד-אברמוביץ הכריע אותו,
ושם הוא נרגע,
למשמע קולו העמוק של שרון דרוקר, וחידודיו הלשוניים של עפר שלח עשיר הידע,
הבוקעים מן המסך , הוא מרגיש שמצא סוף סוף מפלט.
.
נערך לאחרונה ע"י hayal pashot בתאריך 25-04-2011 בשעה 01:57.
|