כל אחד מאיתנו צבר נסיון כזה או אחר בטיולי תרמילים רציניים (יומיים ויותר). אני מזמין את גולשי הפורום לחלוק טיפים בכל התחומים: ציוד, שפצורים, אלתורים ושאר ירקות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כולנו מכירים את הכיסוי שנמכר בחנויות - לטעמי האישי הוא לא נוח, לא יעיל, ולאורך זמן גם לא ממש אוטם כי תמיד יהיו בו מרווחים דרכם מים יכולים להיכנס (ואם התיק נופל למים אז בכלל אין מה לדבר).

הפיתרון הוא אטימת תכולת התיק. אפשר לעשות את זה בכמה דרכים:
ספריי איטום. מדובר בחומר איטום במיכל התזה, אותו מרססים על ישירות על התיק. זו השיטה הנחותה מכולן, שמנסיון לא מחזיקה מעבר לכמה שעות.
שקיות. לחלק את התכולה לסוגיה השונים ולארוז בשקיות נפרדות. לבנים לחוד, חולצות לחוד, מכנסיים, כלי רחצה וכו'. הפלוס הוא בנוחות, המינוס הוא שלא תמיד יש מספיק שקיות וגודלן מוגבל. המלצה חמה: לא להשתמש בשקיות של סופרמרקט, כמעט תמיד יש בהן חורים קטנים בתחתית, והן דקות ונקרעות בקלות.
שק/ליינר. כמו שקיות, אך מדובר בשק גדול שמכיל את כל תכולת התיק. הפלוס הוא בכך שכל התכולה נמצאת ביחד, המינוס שלפעמים לא נוח לפשפש בכל השק רק כדי להוציא את הפותחן קופסאות המז***. פלוס נוסף הוא היכולת להוציא את כל השק, אם למשל רוצים לתלות את התיק לייבוש. אני אישית עבדתי עם השיטה הזאת בניו זילנד, שם ניתן לרכוש במחיר נמוך ליינר (ביטנה) שהוא שק ארוך מניילון עבה מאוד - ניתן למצוא שקים דומים גם בארץ, ושוב מומלץ לא להשתמש בשקים דקים כמו שק אשפה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מגבונים לחים! זה מסוג הדברים הקטנים שעושים הבדל גדול
טיפ שאני עושה.. אני מחבר עם איזולירבר עם הנרתיק של המצלמה לרצועת החזה
ואז המצלמה בשליפה מהירה!
עוד משהו שלדעתי מאוד חשוב יש בכל חנויות הטיולים קשית שמתחברת לבקבוק עם פקק רגיל!
כמו של הבקבוקי ה1.5 ליטר הרגילים זה גם יותר זול משקית שתייה וגם יותר נוח לפי דעתי
ונושא של השתייה ניהיה הרבה יותר זמין ומונע התייבשות .

גנבת לי את הנושא הבא שרציתי לכתוב עליו, אז בקצרה: למעט כמה דברים שלא יורדים מהגוף עצמו (לדרמן על החגורה, למשל) אני מחזיק בדיעה שהתרמיל הוא פלטפורמה מצויינת לשאת את כל השאר.


את המצלמה חיברתי לתיק עם שאקלים לצד שמאל למטה, לאחר זמן קצר השליפה הופכת להרגל שני. אם המצלמה קטנה, ניתן לחבר אותה ישירות לחגורת התרמיל (ע"ע)


בצד הימני חיברתי את שקית השתיה לצד הימני של התרמיל, כך שהצינורית משתלשלת על רצועת כתף ימין ומאפשרת שתיה נוחה ללא התעסקות מיותרת. לחגורה חיברתי פאוץ' עדשה אחד מתוך השניים שהגיעו במקור עם תיק המצלמה. הפאוץ' הזה נסגר עם ריצ'רץ' ואפשר להכניס בו דברים לפי הצורך. לרוב הוא שימש אותי לתערובת אנרגיה (ע"ע).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

את האוכל בטיול ניתן לחלק בגסות לשני סוגים - לשימוש בתנועה ולשימוש במנוחה.

תנועה
אוכל קל וקומפקטי עם ערכי אנרגיה גבוהים, שנותן תוספת כוח בעת הצורך. יש חטיפים מיוחדים כמו פאוור-בר (Power Bar), שהם לרוב יקרים ומיוצרים במיוחד לצורך זה. יותר זול לקחת חטיפים כמו מארס או סניקרס שמכילים שוקולד וקרמל (נשרפים מהר) ובוטנים או שקדים (נשרפים לאט יותר). בניו זילנד הייתי קונה בסופרמרקט תפזורת של שוקולד ובוטנים ומערבב הכל ביחד - בפעם הראשונה שטועמים זה מזעזע, מהר מאוד זה הופך לממכר בטירוף. הייתי סוחב שקית גדולה של התערובת בתרמיל, וממלא כל פעם כמות קטנה בפאוץ' שחיברתי לחגורת התרמיל.

מנוחה
האוכל הכבד והמשביע שמיועד לארוחות מסודרות. בטיולי יום קצרים אפשר להסתמך על מרכיבים טריים כמו לחם/לחמניות, פסטרמה לסוגיה, ירקות וכו'. לטיולים ארוכים יותר כדאי לקחת גזיה/בנזיניה עם סיר קטן ולבשל - כאן כבר קיים מגוון גדול מאוד של אפשרויות, כשהבסיס לתבשיל הוא לרוב אורז (מצריך נשיאת שמן בישול בנפרד, אך זה ענייו של טעם אינדיבידואלי) או פסטה (דורשת מים בלבד לבישול). לאורז/פסטה אפשר להוסיף הרבה דברים: בשר/טונה מקופסת שימורים, תבלינים או מרק באבקה, פירות יבשים וכו'. אפשר למצוא עשרות מתכונים לתבשילי טיולים באינטרנט ובספרים - צריך רק לחפש.
מי לא רוצה להתעסק עם מתכונים ומצרכים, מוזמן לקנות תבשילים מוכנים. אלה מגיעים בשקית וכוללים את כל המרכיבים, אך מוגבלים בגודלם (3-4 מנות לכל היותר). יש גם קוביות נודלס אישיות, שאני השתמשתי בהם כל הזמן בניו זילנד.

טיפ קטן לנשיאת אבקות תבלינים: לקפוץ לחנות צילום ולבקש קופסאות פילם ריקות. הן מצויינות לאחסון דברים קטנים באטימה מלאה (טוב גם לאחסון גפרורים ופס הדלקה לשעת חירום).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אני משתמש בפוואר בר לאימוני אופניים
זה באמת קצת יקר 8 שקל לחטיף ונראה לי שזה מיותר בטיולים אלא אם כן יש טיפוס ממש קשה וארוך
בטיול הקודם השתמשתי בחטיפי חלבה! של שופרסל זה בגודל של מיני פסק זמן ויש בזה הרבה קלוריות
וזה גם דיי בריא... ויש גם בגודל של פסק זמן רגיל של חברה אחרת\

נ.ב
בטיולים של כמה ימים אסור בהחלט לקחת ביצים!
כאשר הביצה בתנאים לא טובים של חום(כמו בטיולים)
זה מסוכן עד כדי הגעה לבית חולים

סחטיין על האשכול, סירפד, וגם על הצל"ש

הטיפ להיום (טיפים נוספים יבואו בהמשך): כאפיה

הכאפיה, אותה מטפחת ממוצא ערבי - יכולה לשמש לכל כך הרבה יותר ממה שחושבים עליו בהתחלה. השימוש הנפוץ ביותר הוא ככיסוי ראש פשוט, אבל יש שימושים נוספים רבים:

- צעיף בלילה קר
- כיסוי לפנים נגד עשן, בלילה ליד המדורה
- סינון של מי גבים, במידה ונתקעים בלי מים

מוזמנים להוסיף עוד שימושים... אני כבר שמעתי על דברים הזויים ביותר (ששימוש בכאפיה כנייר טואלט הוא לא המופרך בהם )

בברכה, עמרי (בלי ו' )
אם לא יודעים, לא כותבים. בשביל זה יש חברים.

Equipment: Nikon D50, Nikkor Dx 18-55mm, Nikon SB600, Nikkor 50 mm f/1.8, Tamron 18-250mm Canon PowerShot A95, Tiffen Filter Set, Minolta Dynax i7000, Minolta 28-85 mm, Σ 70-210 mm, and a few more glasses...

יש לבנדנה/כפיה מספר כ"כ גדול של שימושים, בפעם האחרונה שספרתי הפסקתי ב-25 כי לא היה לי כוח.
את שלי חתכתי מתוך כיסוי מיטה כתום (הסבר בהמשך) לגודל 100x50, לרוב מקופלת לגודל 50x50. היא איתי מאז 1999, ומשרתת אותי נאמנה. את השימושים אפשר לחלק לשימוש במצב רגיל ולמצב חירום - כמה דוגמאות בולטות שעולות לי כרגע:

רגיל בכל אלה יצא לי להשתמש
- כיסוי ראש
- כיסוי פנים נגד רוח/עשן
- צעיף קל
- שמיכה קלה
- מגבת
- סימון תיק בתוך ערימת מטען
- כיסוי עיניים לשינה

חירום
- אמצעי סימון לחילוץ (בגלל זה צבע כתום בולט)
- פילטר מים
- מתלה ליד פצועה/שבורה
- תחבושת
- ח"ע

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

שלא לדבר על תיק קטן לנשיאת דברי חירום אם התיק נקרע... ממש כמו הנוודים של פעם...

איפושהו ב-2004 (אם אני לא טועה) יצאה כתבה הומוריסטית בסיורון, העיתון של חוגי סיור ירושלים, על השימושים של הכאפיה. אם אני אמצא אני אסרוק ואעלה...

בברכה, עמרי (בלי ו' )
אם לא יודעים, לא כותבים. בשביל זה יש חברים.

Equipment: Nikon D50, Nikkor Dx 18-55mm, Nikon SB600, Nikkor 50 mm f/1.8, Tamron 18-250mm Canon PowerShot A95, Tiffen Filter Set, Minolta Dynax i7000, Minolta 28-85 mm, Σ 70-210 mm, and a few more glasses...

מי שקרא את 'המדריך לטרמפיסט בגלקסיה' מכיר את עשרות השימושים שיש למגבת ומדוע זהו מצרך החובה הראשון ברשימה לכל טרמפיסט גלאקטי

לי יש כפייה "אמיתית", האם אין סיכון ביטחוני להשתמש בה בטיול?
עריכה: לא שמתי לב שמדובא באשכול שהוקפץ... לא משנה, אם מישהו יוכל לענות אני אשמח.

הבחור שפתח את האשכול עדיין גולש אצלנו, לשמחתי כך שיש סיכוי לא רע שתקבל מענה.. הוא במקרה גם מנהל את פורום "צבא ובטחון", כך שיהיו לך 2 ציפורים במכה אחת

אל תתפלא אם באמצע טיול בחו"ל יידבקו אליך אנרכיסטים ופעילי שלום, שבטעות יחשבו שאתה "אחד משלהם"... הכפייה הפלסטינית (משובצת) הפכה בשנים האחרונות לאביזר אופנה נפוץ בכל העולם, לטעמי אין בה שום סיכון מיוחד.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

גם בארץ אין בה סיכון?

החומרים:
מגבת קטנה 20/20 ס"מ, מימיה עם מים וסבון רגיל (נקה7).
ההכנה:
שופכים מים על הקטנה עם קצת סבון, משפשפים את הגוף, סוחטים מיבשים את המקום
וממשיכים לקטע הבא עד שנגמרת המקלחת.
בחורף יש אפשרות לחמם את המים.
יתרונות:
חיסכון במים, משקל וירוק לטבע.
חסרון:
אין כמו מים זורמים.

בטיול הראשון שלי באירופה הייתי מתקלח כך בכל הנסיעות ברכבת.

המקלחת הנפוצה במזרח אסיה, בכל מקום שאין בו מים זורמים.

החומרים:
דלי
כוס
מים חמים מכל מקור שהוא

ההכנה:
את המים החמים שופכים לדלי, ואז מרטיבים את הגוף כל פעם עם הכוס.

יתרונות:
חיסכון במים, ניתן לביצוע בחללים צפופים, (תיאורטית) אפשר לשטוף חלקי גוף בנפרד בלי להרטיב את כולו.

חסרונות:
תנסו להסתדר עם הפטנט הזה בקור של מינוס 9. כל מילה מיותרת.

לפני כמה שנים היתה הפסקת מים בכל השכונה למשך יומיים וחצי. זה היה האירוע שגיליתי לזוגתי (הקודמת) את נפלאות הבאקט, ולמרבה הפלא זה עשה את העבודה (עם קומקום חשמלי ומי-עדן...)

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אבל...ככה הייתי מתקלח אצל הסבתא שלי, שלא ממש האמינה בדודי שמש וחשמל.
היתה מניחה על פרימוס פיילה עם מים ומצקת עץ הייתי מוזג מהמים החמים לדלי מוהל עם קרים, עם כוס גדולה (בדומה לכוס נטילת ידים) על הראש מסבן עם הליפה שגדלה אצלה בחצר ויובשה על גג המחסן.

במיוחד במרומי ההימלאיה, איפה שהקור הוא מינוס של כמה מעלות טובות, ויש חוק נגד שימוש בחומרי בערה לחימום מים... באקט קר בבקתה פרוצה לרוח בקצה גבעה. רע.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Noa_A יש חוק נגד שימוש בחומרי בערה לחימום מים...

מה קרה לקקי של יק? כבר לא משתמשים בו? כשהייתי שם בסוף המאה שעברה , המקומיים היו אוספים אותם מהשביל עם סלי קש גדולים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

...אני הייתי שם בתחילת המאה הנוכחית, אז לא השתנה הרבה... אבל כה, יש להם חוק שמעל 4000 מטר אסור "לבזבז" חומרי בעירה (כולל קקי של יאקים) על דברים לא חיוניים(!) כמו חימום מים לרחצה...

...בניגוד לגזייה, שמיכלי גז עבורה לא תמיד אפשר להשיג ושיש בעיה להעלות אותם למטוס לפעמים, דלק לבנזיה (אם זו בנזייה טובה שאוכלת כמעט כל דלק) קל מאוד להשיג בכל מקום, ואין בעיה לרוקן את המיכל לפני העליה למטוס.

ואם כבר ענייני בישול וקפה: ערכת כלי בישול טובה (סיר+מחבת+ספל+צלחת) שנארזת בתוך עצמה לכלל דיסקית קטנה היא תוספת מעולה לציוד הטיול.

- מיכל גז קל יותר מאשר מיכל דלק נוזלי, ופחות מסריח (דלק עלול להישפך בטעות).
- גז נדלק מייד והמיכל עלול להתפוצץ, חלק מסוגי הדלק אדישים ללהבה פתוחה לזמן קצר (בשום אופן לא להבין זאת כוויתור על בטיחות בשימוש!).
- כירת דלק, במיוחד מהסוג הזול יותר, נוטה להיסתם יותר מהר מכירת גז.

לא משנה באיזה סוג בוחרים, אני ממליץ בחום על כירה אלפינית (הראש מחובר למיכל בצינורית). הסיבה העיקרית היא שבסוג זה הראש מונח על פני האדמה, וקל יותר להגן עליו מפני רוח. כירה מהסוג בה הראש מותקן על המיכל קשה הרבה יותר להסתיר מרוח, במיוחד במקומות כמו קווי רכס בהם יש לפעמים משבי רוח חזקים ורציפים.
צריך לזכור שלפעמים גם רוח קלה דורשת להפעיל את הכירה בעוצמה גבוהה יותר, הגורמת לבזבוז דלק/גז (גם הפסד כספי וגם עלול להביא למחסור בשעת הצורך).

עוד כמה נקודות ראויות לאיזכור בנוגע לבחירת כירה נכונה לפני שרוכשים, מספרו המעולה של עמיר וינשטיין "הכל על הגב":
- האם אני בכלל צריך כירה, יודע לתפעל אותה גם בשימוש שוטף וגם בעת תקלה?
- האם יש צורך בכירה לשימוש חד-פעמי, או לשימוש למשך שנים רבות בארץ ובעולם?
- מהי תכיפות השימוש הצפויה, האם אשתמש בכירה לשימוש יומיומי?
- האם הכירה מתאימה ונוחה לשימוש במזג האויר בו אשהה?
- מהו סוג הדלק המועדף עלי, והאם הוא זמין במקום בו אטייל?
- האם משקל הכירה וגודלה מהווים גורם מכריע?
- האם במקומות בהם אשהה אוכל לתקן את הכירה ולהשיג חלפים?
- מהו מחיר הכירה ומהי עלות הדלק בשימוש שוטף ומתמשך?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

את המסמכים החשובים הכניסו לשקיות ניילון עם סגירה אטומה, בין אם בתרמיל או בחגורת בטן/רגל. נורא לא נעים לגלות שירד גשם ועכשיו הדרכון שלכם, המחאות הנוסעים וכל שאר המסמכים הפכו לעיסת נייר בלתי קריאה ובלתי שמישה.

שרשרת קצרה (או חבל פלדה קצר) ומנעול יעזרו לוודא שהתרמיל שלכם ירד מהגג של האוטובוס רק אתכם ולא עם מישהו אחר.

כתבתי כבר בעבר: לסרוק (באיכות גבוהה) מסמכים רלוונטיים כמו דרכון, רשיון נהיגה בינ"ל, פנקס חיסונים וכו' ולשלוח אותם לאימייל של עצמך. מאחר ומדובר במסמכים רגישים, כמה נקודות רלוונטיות:
1. אם עובדים קבוע עם הוטמייל שגם משמש להתחברות למסנג'ר, מומלץ לפתוח חשבון דואר נפרד למטרה זו. יש בעיה נפוצה של פריצה וחטיפת חשבונות כאלה דרך מסנג'ר שלא נותק בסיום השימוש.
2. מומלץ לשמור את הקבצים בקובץ מכווץ נעול בסיסמה, ולא לתת לקבצים שמות מובנים מאליהם ("פספורט") אלא מספרים או שם בנאלי ("מסמך 1"). כך שגם אם בטעות מישהו מצא את הקובץ, הוא לא יראה בו קבצים ששווים פריצה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אם הצבא האמריקאי השתמש בו במלחמת המפרץ בשביל לשים טלאים על חורי כדורים בדופן של מסוק, הוא כנראה מספיק טוב בשביל כל דבר אחר. קיימים אינספור שימושים להמצאה גאונית זו, החל מטלאי לחור במכנסיים (טרק אנאפורנה 1999 במקרה שלי) ועד פלסטר לאצבע חתוכה. אפשר לקבע איתו כל דבר, החל מיתד אוהל שבורה ועד קרסול נקוע. בשנת 2000 זכה ישראלי בשם אריה בתחרות "השימוש הגאוני ביותר לאיזו' חבלה" של מגאזין Backpacker האמריקאי, עם מעיל גשם שעשוי 30% ניילון וכל השאר טלאים ענקיים של איזו' חבלה...

מומלץ לקחת חתיכת קרטון קטנה וללפף עליה מטר-מטר וחצי איזו', ולאחסן במקום נגיש בתיק. את הגליל הגדול זורקים בתיק עזרה שניה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כמה טיפים לבעיות בריאות:

נפלה לכם סתימה?
קחו חתיכת שעווה בגודל ציפורן אגודל מהנר שלקחתם בתיק (כי בשביל לקרוא ספר לפני השינה מיותר לבזבז בטריות יקרות של הפנס, והוא עולה גרושים), חממו מעט עד שתתרכך ודחפו אותה לתוך השן. לרוב זה מספיק לכמה ימים עד שמגיעים לרופא שיניים מקצועי.

נשברה לכם ציפורן לעומק?
טיפה או שתיים של דבק 3 שניות (סופר גלו) תפתור את הבעיה. מומלץ לשים מעל פלסטר כדי למנוע מהציפורן להיתפס במשהו בולט ולהיפתח שוב.

שמיכת כסף שווה זהב
שמיכת אלומיניום כסופה (מכונה גם "שמיכת מילוט" או "שמיכת חירום") תופסת בתיק מקום בגודל של פלאפון ממוצע, ושוקלת כמה עשרות גרמים. במקרה חירום היא שווה זהב, ויכולה להציל חיי אדם - בנוסף, ניתן להשתמש בה כדי להקל על איתור מהאוויר במקרה שנאבדים במקום נידח ומרוחק.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

נרתיקים של סנדלי שורש הם אחד מאמצעי האריזה הגאוניים - הם יכולים לשמש כתיק עזרה ראשונה, כערכת קפה, כערכת הישרדות, כתיק לכל הפריטים הקטנים ועוד, כיד הדמיון הטובה.
עוזר לשמור על סדר ונגישות בתרמיל ומונע מדברים ללכת לאיבוד...

שק פקל צה"לי פשוט, בעדיפות מהבד הישן בצבע חול ולא החדש מניילון בצבע זית. תופרים שרוך shrink לסגירה מהירה, ומקבלים אמצעי אחסון מעולה. טוב לכל דבר, החל מכביסה מלוכלכת ועד קופסאות שימורים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

....שקי הכביסה של הקיבוצים?
פטנט עולמי לאריזת הכביסה, מתכבס יחד עם הבגדים.

החכמתי

כן גם ממני, למדתי המון!

לא, זאת לא בדיחה. מסתבר שציפורניים ארוכות מזמינות כמה סוגים של צרות - ציפורניים ארוכות בידיים עלולות להישבר במהלך פעילות מאומצת (טיפוס על מדרון, לדוגמה). ציפורניים ארוכות ברגליים הורסות את הגרביים וגורמות בטווח ארוך לקרעים.
אם חו"ח נשברה לכם ציפורן, שימו טיפת סופר-גלו (דבק 3 שניות) מתחת ולחצו את החלק השבור שיידבק חזרה לעור - זה מחזיק כמה ימים לפחות (לא לעשות את זה אם מתחת לשבר יש דימום)

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

סנדלי שורש!! כל הפסקה של מעל ל10 דקות שווה להוריד את הנעל ולשים סנדלים!(אפילו חובה לאוורר את הרגל)

בנאלי עד שפגשתי אנשים שבאו לטיול רק עם נעלים- וסבלו מאוד.

חבל אישי- הציל אותי ואת חברי כמה פעמים במיוחד בנחלי מדבר יהודה

ללינה בשטח - מומלץ בחום לקחת כרית קטנה מתנפחת (כמו הדבר הזה לצוואר שמחלקים בטיסות). לא תופס בכלל מקום, ומאוד משדרג את שינת הלילה...

"אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ "

הצל"ש הראשון שלי!

כל הזכויות שמורות על כל התמונות והנאמר בהודעותי.

יש לכם עוד טיפים? הוסיפו אותם כאן!

כשלובשים בגדים בצבעים עזים (אדום, צהוב, כתום), רואים אתכם ממרחק. זה יעיל כשאתם מתעכבים, כשמחפשים אתכם, וזה מצטלם יפה.