23-08-2008, 22:27
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
מאוד לא מדויק (וזאת בלשון המעטה)
בכל לבנון היו 2 "חטיבות" - חטיבה מזרחית וחטיבה מערבית.
אלו היו חטיבות מרחביות אשר הסד"כ הסדיר שלהן היה מורכב בעיקר מאנשי שלישות, תחזוקה, חימוש, מבצעים וגששים.
החטיבות הללו היו מקבלות כוחות מבצעיים סדירים שישרתו תחתם בסבבים של 4 חודשים.
תמיד היתה העדפה כי מוצבים חודרים יאוישו ע"י פלוגות חטיבתיות (אז לא היו גדסרי"ם ילדים... אולי זה היה יותר טוב...)
היו מכניסים כוחות מהגדודים - בעיקר צוותי מרגמות של המסייעת.
לפותח האשכול - מה שסיפרו לך נשמע.. איך לומר בעדינות... מצוץ מהאצבע.
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|