21-09-2011, 06:15
|
|
|
חבר מתאריך: 28.01.08
הודעות: 6,768
|
|
איך אפשר להאמין בחיים אחרי המוות?
אני מבהיר: אני לא מעוניין בשום מלחמת דתיים - חילונים ושום סוגיות על אלוהים. לא זו מטרת האשכול. אני בכלל לא מתכוון להכניס את סוגיית הקיום או האי קיום של יישות עליונה למשווואה כאן.
האשכול כאן מתמקד רק לגבי סוגיית המוות.
אתחיל:
איך שאני רואה את זה, כל מה שאני תודעתית , זה בזכות ואך ורק בגלל איבר אחד - המוח.
כל התודעה, כל האישיות, כל ההתנהגות, האני הפנימי, המחשבות, הזיכרונות, התודעה הקיומת לעצמי ואליכם הכל זה מהמוח. והוכחה מובהקת לכך שהכל מהמוח ושהמוות סופי בהחלט - זה חולי האלצהיימר:
חולי אלצהיימר אט אט מאבדים כל תודעה קיומית לעצמם וסביבתם , כל זיכרון וכל דבר שהם היו, כל שבב של אישיות פשוט נמחק. עד שבסופו של תהליך נוראי, הם משולים למחשב שעבר פירמוט.
הם נהיים כקליפה ריקה, לא יותר מזה. הלב עדיין פועם, הריאות עדיין מכניסות חמצן, אבל אין שם אף אחד בפנים.. הם לא זוכרים לא את ילדהם שלהם ולא את עצמם..כלום. אוויר. ריק.
מעבר לזה, לא מסתדר לי איך אנשים רציונילים שחיים במאה ה21, מאמינים בהמשכיות החיים.. ביולוגית אין שום הגיון בכך. שכל הגוויה שלכם מרקיבה איפה הרציונליזם בלהאמין שאתם עדיין חיים באיזה רוח שמיימית היוצאת מהגוויה המרקיבה שלכם, וממשיכה לקיים אתכם באופן כלשהוא? אין שום הגיון , שום עדות מדעית, שום הסבר שיכול להסביר מה גורם לאדם בוגר להאמין בחיים שלאחר המוות. בנאדם בוגר שמצד אחד מאמין בחיים אחרי המוות ומצד שני יגחך ויסתכל על אדם אחר כמשוגע אם יאמין בסנטה, בזומבים, בפיית השיניים או בשלגיה שאין בעצם שום הבדל בין הדברים.
אז למרות שביולוגית אין שום עדות לקיום ה"נשמה" בגופנו , גם אם נצא לרגע מנקודת הנחה של קיום אותה "נשמה", אותה רוח שמימית שיוצאת מהגוויה המרקיבה שלכם מהאדמה ועולה לשמיימה לגן עדן, גלגול מחודש או כל דבר אחר שדתות שונות מאמינות שהנשמה מגיעה לאחר המוות, המוח שלכם כבר החל בתהליך הריקבון וחדל להתקיים באותו רגע כמו כל איבר אחר במותכם וכל מה שהייתם נעלם וחדל איתו. כך שלרוח השמיימית, שחלקכם מאמינים בה, גם אם נצא מנקודת הנחה שקיימת קיימת, בכל מקרה, אין לה שום משמעות בלי המוח.
לדעתי , הסוגייה באמונה בחיים לאחר המוות היא די פשוטה בסופו של דבר, והיא פשוט מאוד - פחד. הפחד גובר על ההיגיון הבריא , הפחד גובר על המציאות, על הרציונליות ועל התודעה.
הפחד מהמוות הוא כה גדול שחלק מבני אדם כיצורים עם מודעות קיומית מלאה, היחידים שכאלה על כדו"א, חייבים להיאחז באיזשהי אשליה של המשכיות קיומם לאחר החידלון.
ואני יכול להבין את זה לגמרי, גם לי קשה לתפוס שיום אחד אחדול. זה מפחיד. זה נורא. אבל חבר'ה, זו המציאות. זו המציאות . זה המצב. צריך להשלים איתו ולהנות מכל רגע , להעריך את המתנה החד פעמית הזו שקיבלנו ולא לתת לנו לשקוע בהרהורים על המוות שיובילו לאשליות מסנוורות ומשכרות על המשך שלא קיים.
זו בכל אופן דעתי. אני מכבד דעות של אחרים אשמח לשמוע תגובות בונות ומנומקות בתקווה שאולי יתפתח דיון מעניין.
|