 |
30-05-2011, 01:32
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
|
קלמן ליבסקינד שופך דלי של מים קרים על גל"צ בכלל ועל רזי ברקאי בפרט
ביום שישי האחרון פרסמתי במדור שלי במוסף השבת של מעריב את הטקסט הראשון המצורף כאן. הבוקר הגיב לדברים רזי ברקאי ב- YNET.
החלטתי להגיב. לפיכך, בסוף הטור הראשון, תוכלו לקרוא גם את התגובה שלי לרזי.
בשבוע שעבר הודיע שר הביטחון, אהוד ברק, על סיום כהונתו של מפקד גלי צה"ל, יצחק טוניק. לבד מהדרך הלא ראויה וחסרת הרגישות שבה נמסרה לטוניק הבשורה, לא היה בהודעה הזו עניין ציבורי משמעותי. עבור מאזיני התחנה הצבאית אין שום חשיבות לשאלה אם בראשה עומד כהן, לוי, גולדשטיין או מועלם. 99 אחוזים מהם לא יזהו את טוניק גם אם ידרוך עליהם ברחוב. רוב הקודמים לו בתפקיד לא כיהנו זמן ארוך ממנו.
אלא שחבריו של טוניק בגלי צה"ל החליטו שלא לאפשר למהלך הזה לעבור. כאילו מדובר בתחנה של אבא שלהם, הרימה קבוצה נכבדה של עיתונאים בכירים בתחנה את נס המחאה. טלי ליפקין שחק, רזי ברקאי, רינו צרור ואחרים לא הבינו איך עושים להם את זה. איך לא התייעצו איתם קודם. החבורה הזו, שכבר זמן רב לא ממש מבינה את מקומה ומתנהגת כאילו ייסדה ביפו מדינה עצמאית, לקחה את העניין הזה צעד אחד רחוק מדי.
גלי צה"ל, תחנה צבאית למהדרין, היא מקרה קלאסי שבו לא די שהגולם קם על יוצרו, אלא שהוא כבר מזמן לא מזהה שהוא בסך הכל הגולם. זה בדיוק המקום שממנו פתחו השבוע טוניק ושות' במהומה. ומכיוון שיוצאי גלי צה"ל משובצים היטב בכל העיתונות הישראלית, הפכה בן רגע הסערה הזו, הנוגעת ל- 15 איש, למשהו שכל כלי התקשורת סברו משום מה שצריך להעסיק את הציבור כולו.
בתחילת השבוע שעבר התלבטה הממשלה האם להמשיך לאשר לגלי צה"ל לשדר חסויות. הסוגיה הזו, ששווה לפחות עשרה מליון ₪ בשנה, היא כמעט שאלה של חיים או מוות עבור התחנה. ערב ההצבעה בממשלה חשפה אמילי גרינצווייג ב'וואלה' שעיתונאים בכירים בגלי צה"ל פנו אל מספר שרים בניסיון לשכנע אותם לתמוך בעמדתם. ההתערבות הזו, מיותר להסביר, היא סדום ועמורה. המחשבה שעיתונאים שצריכים להחליט איזה פוליטיקאי לראיין ובאיזה נימה לראיין אותו, עוסקים באופן אישי בשתדלנות פוליטית מול השרים כדי שאלו יסייעו לתחנה שלהם, היא בלתי נסבלת. אין עירוב גדול מזה של פוליטיקה ועיתונות. החשיפה הזו של 'וואלה' הייתה חשובה, אלא שמשום מה אף אחד מכלי התקשורת לא מצא בה עניין. ב'וואלה', אגב, פורסמה הידיעה הזו ללא שמות ונדמה שהגיע הזמן לחשוף אותם. לפחות אחד מהם. קוראים לו רזי ברקאי. הוא מחזיק את תכנית הדגל של התחנה ומראיין בפריים טיים שרים וחברי כנסת, מה שכאמור לא הפריע לו לנצל את עמדת הכוח שלו ולפנות אליהם בבקשה שיתמכו באישור החסויות למקום העבודה שלו.
לפני כמה ימים, כאמור, הודיע שר הביטחון שבכוונתו להחליף את מפקד גלי צה"ל. טוניק הוא חבר טוב של כולם, מה שהביא את התקשורת הישראלית לעמוד על רגליה האחוריות ולסייע לו במאבק על הכסא. עיתונאים שרק אתמול לא הטרידה אותם ההתערבות של שדרים בכירים בגלי צה"ל בפוליטיקה, יצאו בשצף קצף נגד ההתערבות של הפוליטיקה בגלי צה"ל. קבוצה של עיתונאים בכירים בתחנה, בהם רזי ברקאי עצמו, חתמו על עצומה. הערבוב של העיתונות והפוליטיקה הפריעה להם פתאום. בגלי צה"ל, אגב, סרבו להגיב לפניה שהעברתי להם בעניין. תגובה, מבחינתם, זה משהו ששמור לפוליטיקאים. עיתונאים לא חייבים הסבר לאף אחד.
כלי התקשורת הרימו את הסיפור הזניח הזה, על החלפת טוניק, לכותרות. כך העיתונים היומיים, כך ערוצי הטלביזיה. מהדורות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10, שתיהן מוגשות על ידי יונית לוי ויעקב אילון יוצאי גל"צ, הקדישו זמן מסך יקר לכתבות חד צדדיות נגד המהלך. בכירי עיתונאי גלי צה"ל תועדו כשהם נכנסים להתייעצות עם המפקד.
בערוץ 10הסבירו כי "חשש שפוליטיקאים ששולטים בתחנות רדיו ממנים לפי גחמות הוא שמוביל את השדרנים הבכירים להלחם". לקרוא ולמות מצחוק. אולי מישהו זוכר איך נבחר טוניק לתפקיד? האם זה קרה בעקבות עמידתו בתנאי מכרז נוקשים? האם זה הרקורד הניהול המרשים שהביא איתו? אולי הקריירה העיתונאית יוצאת הדופן? לא זה, לא זה ולא זה. טוניק מונה כי אהוד ברק רצה אותו. כן, ממש אותו אהוד ברק שעכשיו הודיע לו שהגיע הזמן להתחלף. הבנתם? כשברק מינה את טוניק זו הייתה החלטה נקיים נטולת פניות. עכשיו, כשהחליט לסיים את העסקתו, זה משיקולים פוליטיים בלתי נסבלים.
כשעמיתיו של טוניק הבינו שאין להם שום נימוק סביר למה ראש אמ"ן והרמטכ"ל יכולים להתחלף ורק הוא חייב להמשיך, נולדה תיאוריית הקונספירציה. ברק, רמזו לנו, ניסה להתערב בנעשה בתחנה וטוניק, שחסם בגופו את המעורבות הפוליטית הזו, נאלץ לשלם במשרתו. "חופש העיתונות", חייבים להודות, הוא לפעמים מפלטו האחרון של העיתונאי הנבל. במקרה הזה מדובר בקשקוש מקושקש. ראשית, משום שאם יש מקרה אחד שבו התערב ברק בשידורים, שיואיל טוניק ויספר לנו עליו. לא ברמזים, לא בתיאוריות, לא בהדלפות אנונימיות. ואם במשך שבוע אנחנו שומעים את הרמזים הללו ואין איש שיכול לספר במה מדובר, אז מדובר בבבל"ת. יתרה מזאת, אם הייתה התערבות כזו בעבר וטוניק לא סבל ממנה ובחר לשמור אותה אצלו רק כדי לשגר אותה החוצה כנשק יום הדין, זו עוד סיבה טובה לשלוח אותו הביתה.
אז מה היה לנו כאן השבוע? היתה לנו חבורה קטנה של עיתונאים בכירים, שחיים מכספי צבא ההגנה לישראל ועצמאות היתר שניתנה להם במשך שנים לעשות בגלי האתר הצבאיים כרצונם, העבירה אותם על דעתם. "יש כאן ניסיון להראות לנו מי בעל הבית", הכריז השבוע רזי ברקאי, במשפט שמסביר עד כמה הלכה החבורה הזו רחוק. עד כמה שכחה מי באמת בעל הבית שלה. עד כמה פרח מזיכרונה שלבעל הבית הזה קוראים צבא ההגנה לישראל, זה שברקאי הכריז שלא ישמש הדאודורנט שלו. ומי שרוצה עצמאות שיואיל להפריט את עצמו. עצמאות אי אפשר לדרוש כשנהנים ממשכורת על חשבון צה"ל, ממשאבים טכניים של צה"ל ומאספקה שוטפת של חיילים במדים שעושים את שירות החובה שלהם מאחורי המיקרופון. כשגל"צ תהיה תחנה פרטית יוכלו רזי, רינו צרור וטלי ליפקין שחק לקבוע מי יהיה המנהל, מתי יוחלף ובמי לתמוך במאבק בינינו לבין האויב.
תגובה לרזי ברקאי
לפני כמה ימים, כאמור, פניתי לגלי צה"ל ובקשתי תגובה. רציתי לדעת האם מפקד התחנה, יצחק טוניק, הוא ששלח את רזי ברקאי לשוחח עם שרים כדי לשכנע אותם לאשר לתחנת הרדיו שלו לשדר חסויות. בגלי צה"ל בחרו שלא לענות. דוברת התחנה הציעה לי תגובה "אוף רקורד". סרבתי. אותי עניין לספר לקוראים מה יש לרזי ולטוניק לומר. חשבתי שהציבור, שמחזיק מכיסו את גלי צה"ל, זכאי לשמוע את זה. בגלי צה"ל בחרו, כאמור, להתעלם. מי זה בכלל, הציבור, שהם יצטרכו לתת לו דין וחשבון?
הבוקר, ב- YNET, התעורר רזי ברקאי עם תגובה (כמעט אמרתי ציונית הולמת) שחציה שיר הלל למקום העבודה שלו וחציה האחר מלמד עוד יותר עד כמה מנותק האיש מהנעשה בסביבה שמחוץ לאולפן שלו.
"כבר עייפנו מלהסביר", כותב רזי, "גלי צה"ל היא לא שמאל ולא ימין...יש בה מהכל...החבילה הכי ישראלית שיש". כבר עייפתי גם אני, רזי, מלהגיב על האמירות הריקות הללו שלך ושל עמיתיך. גלי צה"ל היא החבילה הכי אנטי ישראלית שיש. היא כבר בקושי חבילה ציונית. ודאי שאין בה מהכל.
הבה, רזי, נפרוט לפרוטות את האמירה הזו שלך. מה זאת אומרת שבגלי צה"ל יש מהכל? ספר לי בבקשה מי מבין חבריך, מגישי תכניות האקטואליה, הצביע אחרת ממך בבחירות? רינו צרור? טלי ליפקין שחק? מיכה פרידמן? יעל דן? מה הקשקוש הזה? על מי אתה חושב שאתה יכול לעבוד? אנחנו הרי שומעים אתכם כל יום. "החבילה הכי ישראלית שיש?" הרי מי ששמע אותך בעופרת יצוקה התקשה להחליט באיזה צד אתה. צה"ל מעדכן שבכירי החמאס מתחבאים במרתף של בית החולים 'שיפא' ואתה מראיין את מנהל בית החולים הזה ומבכה איתו את העומס במחלקות. מחבלים מהחמאס, שמחזיקים את גלעד שליט ויורים טילים על אזרחינו (נכון, זה עדיין לא מגיע עד אליך במרכז, אבל דע לך שגם בדרום יש אזרחים), מקבלים אצלך במה להשמיע את עמדותיהם בלי שום שאלה קשה. בלי נימה של בקורת. כלום. אתה הרי פלורליסט. אצלך לכולם יש זכות לדבר. אתה בעד חופש ביטוי. אני דווקא מכיר לא מעט אוכלוסיות בישראל שהיו מתות לקבל אצלך רבע מהאמפתיה שאתה שומר למרואיינים הללו של האויב. אין להן שום סיכוי.
"החבילה הכי ישראלית"? ומה יותר ישראלי, רזי, משירות תורם לצה"ל? מה ישראלי בדיוק בלגייס לתחנת הרדיו חיילים במדים, כאלה שתרומתם למדינה מסתכמת בהחלפת דיסקים במשרד הצהריים?
"החבילה הכי ישראלית שיש"? ואיפה, רזי, נמצא בתוך החבילה הזו שלך רוב הציבור הישראלי? זה שבחר את הממשלה הזו? זה שהצביע בעד מדיניות מסוימת, שכנראה לא מתאימה לך? איפה יש לו נציגות אצלך? איפה דעותיו נשמעות? הציבור הזה, שבניגוד אליך לא תומך בחלוקת ירושלים, לא רוצה גבולות 67' ובמלחמה בינינו לבין הפלסטינים לא מוצא מקום לשום אמפתיה ביחס לאויב? איפה הוא מוצא את מקומו בחבילה הישראלית הזו שלך, שהוא מממן מכיסו? ועשה לי טובה, אל תתן לי דוגמא מכמה מנציגי ה"אחרים" שמקבלים אצלך בתחנה ביטוי בתכניות נידחות בשעות מעוטות האזנה (אני לא מתכוון לדודו אלהרר, הוא כבר גם את זה לא מקבל).
"אין כמעט שבוע שהוא לא עושה עלינו קילומטראז'", אתה מאשים אותי. נכון, רזי. אבל אני, את הקילומטראז' שלי עליך, לא עושה על חשבון צבא הגנה לישראל, כמו הקילומטראז' שאתה עושה עלי ועל רוב החברה הישראלית, זו שמשלמת לך משכורת. אני לא משתמש בחיילים במדים, כמו אלו שאתה משתמש, כשאתה מצהיר ביהירות ש"לא אשמש כדיאודורנט של צה'ל", כאילו זו הייתה תחנת השידור הפרטית שלך.
ביום שישי האשמתי אותך שאתה מטלפן לשרים בממשלה כדי לשכנע אותם לתמוך בחוק שיאשר לשדר חסויות בגלי צה"ל. כתבתי שהמעורבות הזו של עיתונאים בעלי כוח כמוך, אצל שרים שתלויים בך בדרך שבה יוצגו ברדיו, היא סדום ועמורה. למען המקצוע שלנו התפללתי שתכחיש. שתסביר שבכלל טלפנת לשר כדי לשאול בשלום אימו החולה. שטעית במספר ובטעות הגעת ללשכתו. שלא עסקת בפוליטיקה. שלא עברת על הפרדת רשויות אסורה. עד כמה הגיעה האכזבה שלי כשקראתי אותך משיב לי, בלי להתבייש, שכולם עושים את זה. שזה לא רק אתה. שגם במעריב עשו את זה. אז ראשית, אני לא מכיר עמיתים שלי במעריב שעשו מה שאתה עשית. אני לא שימשתי מעולם שתדלן אצל פוליטיקאים. אני עיתונאי. ואם היו כאלה בכל זאת, גם הם מגונים בעיניי. אבל זה מה שיש לך להגיד? לא רק אני? כולם עושים את זה? מהתשובה הזו אפילו ביתי בת ה- 7 כבר נגמלה.
אני גם ממליץ לך, כשאתה מנהל שיח של פלורליזם, לא להזכיר בנשימה אחת את מקום העבודה שלי ושלך. כי מעריב לא חי מכספי צבא ההגנה לישראל, הוא לא מחזיק חיילים שבמקום לתרום למדינה עוסקים בשידור משחקי כדורגל והופעות חיות. מעריב הוא כלי תקשורת פלורליסטי, מושג שאתה וחבריך שכחתם מזמן מה משמעותו. יש לנו כותבים מימין ומשמאל, בעד מדיניות הממשלה ונגדה, ולכולם יש מקום.
אגב, אני מסכים עם הרעיון שעיתונאים צריכים לתמוך בכלי תקשורת אחרים על מנת לשמור על פלורליזם. בהסתייגויות אחת. אין בין התחנה שבה אתה עובד לבין פלורליזם דבר. וזו נקודת המחלוקת בינינו. אתה נלחם בכל כוחותיך כדי לשמר את גלי צה"ל כמקום שיבטא את דעתם של שלושה מנדטים, בהם אתה וחבריך בתחנה. אני מבקש להפוך אותו לפלורליסטי או להוציא אותו מצה"ל.
ואני אופטימי. האופטימיות הזו שלי נובעת מתגובות אוהדות שקבלתי במהלך סוף השבוע מכמה מעמיתיך בתחנה בעבר ובהווה שהתקשרו והביעו תמיכה. גם הם מבינים. הם קוראים את הביקורת. הם שומעים מה הציבור חושב עליהם. יבוא יום, אולי, וגם אתה תפקח את עיניך ותראה שחוץ מידידך לאולפן יש במדינה הזו עוד כמה אנשים. אחרים, שונים ממך. אולי אפילו תשכיל אז להבין שהאנשים הללו, ה"אחרים", הם הרוב כאן. הרוב המוחץ. רוב מושתק שהמיעוט, שאתה נמנה עליו, סותם לו את הפה.
רמזת לי, רזי, בנקודה שבה באו אל סיומם הטיעונים השפויים שלך, שאולי אני כותב לעצמי את הטוקבקים למאמריי. זה נמוך. לא ארד למקום הזה. אני בטוח שלא התכוונת. בדיוק כמו שאני משוכנע שלך אין שום קשר למאות הטוקבקים משמאל שמטיחים בי, בן לניצולי שואה, שאני נאצי.
ועוד הערה אחרונה. הדיבור המלגלג והמתנשא שלך על "עדרי הטוקבקיסטים עילגי הלשון" שמגיבים על המאמרים שלי, הזכיר לי קצת שחצן יהיר אחר. קוראים לו עמי איילון. פעם הוא עבר ברחוב ליד מפגין קשה יום שעמד עם שלט. "יש לך שגיאת כתיב", הוא צעק לו ברגישות מופלאה. גם אני אינני נהנה מכל ניבול פה בטוקבקים, לאחרונה התחלתי גם למחוק את הדוחים שבהם, אבל אני איני לועג לקוראים שלי שהם "עילגי לשון". אני מכבד אותם, רזי. ואם יש לי בקורת עליהם היא עניינית. אני יוצא מנקודת הנחה שיתכן שחלקם באים ממקומות שבהם לא ניתן היה לקבל את הכלים שאתה ואני קבלנו כשיצאנו לחיים. וכשאני קורא את האמירה האומללה והמתנשאת הזו שלך, נדמה לי שאני מבין טוב יותר מה שאני שומע בתכנית שלך.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?...=2473#responses
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
