המזרח התיכון (או יותר נכון צפון אפריקה, אבל אל תהיו קטנוניים,) עבר בחודש האחרון שינוים כבירים ומהירים. ניתן להבדיל בין שני סוגי דיקטטורות באזור. הסוג הראשון הוא סוג כה ברוטלי וחסר רחמים ומצד שני נטוע היטב בחלק מהאוכלוסייה עד שברור מראש שכל ניסיון להתקוממות צפוי לכשלון. איראן וסוריה הן הדוגמאות הבולטות. הסוג השני הוא דיקטטורות שהיו רכות יותר, איפשרו מידת מה של תקשורת חופשית ופה ושם גם חינוך יותר ליברלי וסמכו על המערב שיציל אותן ברגעי משבר. אלה נפלו ומשטרים מוסלמים סוניים של האחים המוסלמים צפוים לקום במקומם.

מצד אחד, המזרח התיכון יתחלק עכשיו לשניים - משטרים בהשפעה שיעית - איראן, עיראק, סוריה, לבנון ומשטרים בהשפעה סונית - מצרים, לוב, מרוקו,תוניסיה, ערב הסעודית והנסיכויות. בשני הצדדים יהיו קיצוניים מוסלמים כמו למשל , חיזבאללה בצד אחד והאחים המוסלמים בצד השני.כמו בעבר , שני הצדים יהיו עוינים זה לזה.

מצד שני, גם ישראל היא חלק מהמזה"ת, וכל שהאסלאם מקצין כך היא תהיה שנואה יותר. גורמים קיצוניים במחנה השיעי ידעו לחבור לגורמים קיצוניים במחנה הסוני כשהמטרה המשותפת הייתה ישראל. החמאס הסוני מומן על ידי איראן השיעית וברחובות מצרים רקדו החברים של המטיף האנטישמי קארדאווי עם תמונותיו של נסראללה במלחמת לבנון השניה.

מה אתם אומרים? אנחנו צפוים למלחמה קרה בין שיעים וסונים קיצוניים ומוטרפים? או שאולי הם ידרדרו למלחמה פעילה כמו בימי מלחמת עיראק - איראן (כשעיראק עדיין נשלטה בידי הסונים)? ואולי שני הצדדים יצליחו להתגבר על השנאה ביניהם כדי לנסות ולהחריב את ישראל<

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כששתי קבוצות המשטרים יחושו סכנה אתה תראה חיבור מאוד מעניין בין הסונה הווהאבית והשיעה האיראנית לטובת האויב המשותף היושב בציון. זה ההימור שלי.

קשה להגיד מה באמת הולך לקרות במדינות הללו.
האם תהיה פה מלחמה קרה בין הסונים לבין השיעים? לפי דעתי, לא. האם זה מכיוון שבין הגושים הללו יעמוד אויב משותף שהוא ישראל? לפי דעתי, גם לא. ישראל עומדת על רגליה כבר כ-63 שנים, שאר מדינות ערב קיבלו את העצמאות שלהן גם בערך באותו זמן. במהלך ה-63 שנים הללו הם לא נזקקו למהפכות (המשטרים בסוריה, לבנון, איראן, עיראק ולוב היו מספיק קיצוניים עוד לפני המהפכות וכלל האירועים) על מנת לשלב כוחות כנגד האויב המשותף שלהם, והמלחמה הכוללת האחרונה שלנו התרחשה ב-1973.

קשה להגיד מה באמת יהיה הסדר העולמי החדש במזרח התיכון, והמדינות הללו הם נמצאות במצב של בלבול וחסור יציבות. במבצים כאלה כל מנהיג יכול לבוא בכל דרך ולטפוס את השלטון על ידי הבטחות וקניית לב הציבור וכל זה מכיוון שהציבור מבולבל, מותש ומיואש (הדוגמאות הכי בולטות זה רוסיה 1917 וגרמניה 1933). כלומר באותה מידה ששליט קיצוני יתפוס את השלטון ניתן גם "להחדיר" שלטון לא קצוני.

אני חושב שאחרי שההפיכה תסתיים לטובת האוכלוסיה, המדינות הללו יימצאו בתהליך בנייה חדש של כלל העמדות הבכירות, התנהלות השלטון, מוסדות השלטון, כלכלה, האדיאולוגיות וכדומה. אולי חלקם בכלל יפנו לכיוונה של טורקיה וירצו לדמות לה - כמובן שכל זה בלתי אפשרי עם שלטון קיצוני. יתכן שיבואו מנהיגים קיצוניים, אף אחד לא פוסל אפשרות זו, ולכן חשוב מאד שאחרי ההפיכות בתחילת תהליך והיוולדות חדשה של מדינות אלו חשוב מאד שהעולם כולו (לא רק ארצות הברית) יקח תפקיד חשוב בעיצוב מדיניות החוץ, הפנים והשלטון של מדינות אלה.

לפי דעתי, מתחיל תהליך חשוב מאד בתודעה של העולם המוסלמי בכלל ומדינות הערב בפרט. אני חושב שהאוכלוסיה במדינות אלו מבינה כי המדינות שלהן חסרות השפעה פוליטית עולמית וחסרות חוסן כלכלי. על מנת לבנות לעצמן תדמית פוליטית חדשה ולהתחיל עידן חדש הן חייבות ליצב את עצמן כלכלית ושלטונית, לפתח את התעשייה והטכנולוגיה, את החינוך וכד'.העובדה הכי חשובה שזה לא בהכרח כרוך בווסטרניזציה (Westernization) ודמוקרטיזציה(Democratization), אבל באופן מסויים כן כרוך בהתנתקות חלקית מקנאות דתית ובסוג של "התחברות" לעולם כולו. אני חושב שהאוכלוסייה במדינות אלה כן מבינה את זה ולכן אולי תפעל גם בהתאם.

לפי דעתי, מדינות שעוברות כרגע את ההפיכות הללו, בכמה שנים הקרובות יהיו עסוקות בעצמן ובבנייתם המחודשת על מנת שכל המתרחש עכשיו לא יחזור על עצמו שוב בעוד כמה שנים. אני חושב שהעדיפות שלהן לסוג של מלחמה קרה או מלחמת התשה (למרות שהרעיון הוא יפה מאד) בין השיעים והסונים תהיה איי שם בעדיפויות אחרונות שלהן וכנ"ל גם שילוב כוחות נגד ישראל. אין נביאים, קשה להגיד לאיזה כיוון המדינות יפנו.