29-01-2011, 21:41
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.08.05
הודעות: 5,850
|
|
הנה שלי
יצירה
עוד רגע חלף. תודעה שמשוטטת באפלה.
ולפתע, תנועה.
לחץ.
מה קורה לי?
אני מפתל את אצבעותיי. מזיז את הראש. מגלה את השוני במרחב שסביבי. נע, כאילו חי. אני לא שקט.
אני מחייך, וחוזר לשליטה.
אני פועם, ומרגיש את העולם פועם מעלי. אני נרגע. העולם הוא אני. אני נמצא.
האומנם?
אני מרגיש תנועה מעלי, שברי קולות עמומים. קוראים לי מעבר לאפלה.
אני מנער אותם ממחשבתי. הם אינם יצירתי, לפיכך הם אינם קיימים.
הזיות.
אולם הקירות עודם גועשים.
חוסר יציבות מרעיד אותי. אני נע בעווית, חש את עולמי קורס לאיטו, לוחץ אותי. דוחף אותי.
אבל לאן?
אני עוצם את עיני, אוטם את תודעתי, ממקד אותה. מנסה לשאוב חיים מהמרחב שלי, כפי שעשיתי בעבר.
רק הבהוב חיים חיוור.
אני מתכווץ.
האם זהו מוות?
אני שולח את תודעתי בסערה לחקור את היקום כולו, את כל מסתרי הוויה, מחפש לשווא דחף, לשאוב חיים ממישהו. ממשהו.
ואין דבר.
אני נכנע, מניח לעצמי להישטף, נסחף אל עבר חופים לא מוכרים.
אני מת, ויוצא אל הרעש, הכאב.
והאור.
אני פוקח את עיני, רואה יצורים ענקיים סביבי, שומע צפצופים ונהימות. אני מניף את ידי, מנסה למחוק את הצרימות והמראות המטושטשים.
ואז כאב חדש בחזה, ומרים את ראשי בייאוש, לא מבין מהו המקום אליו גורשתי מגן העדן שלי.
אני שואב חומר בלתי מוכר אל תוכי, ומרגיש את החיים מפעמים בי בעוצמה חדשה, צורבים את דרכם אל ליבי, מרקידים אותו במקצב חדש.
אני מתפתל על פי הקצב החדש, רגלי עולות ויורדות, ואני פוצח בשירה, מפיק ממני קול צלול וחד, מהדהד וממלא את העולם החדש שסביבי.
אני בוכה.
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time
נערך לאחרונה ע"י yishain11 בתאריך 29-01-2011 בשעה 21:45.
|