מדענים גילו מדוע חלק מהפופקורן לא מתפוצץ

יום שישי, 22 באפריל 2005, 8:09 מאת: הנרי פאונטיין, ניו יורק טיימס, הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/35506-18.jpg]

גרעיני תירס שהגשימו את ייעודם. יצרני פופקורן כבר הביעו עניין בממצאים (צילום: רויטרס)

על פי המדענים, בגרעיני התירס שקליפתם סדוקה, לא נוצר הלחץ הדרוש לפיצוצם. התגלית עתידה להציל רבים משיניים שבורות

גרעיני תירס מיובשים הם כמו זיקוקים טבעיים, וכמו בכל חומר נפץ - לפעמים יש גם פצצות נפל. למעשה, בעידן המודרני של פופקורן להכנה במיקרו-גל, לעיתים קרובות מקבלים פצצות נפל רבות - ערימה של גרעינים קשים כאבן ושוברי שיניים שלא תפחו, פזורים בתחתית השמנונית של השקית. אך אל דאגה, חובבי חטיפים, יש פתרון! מדענים מאוניברסיטת פרדו באינדיאנה שבארה"ב טוענים שגילו את הסיבה לכך שחלק מהגרעינים מצטמקים במקום להתפוצץ, ופירסמו את מסקנות מחקרם באתר האינטרנט של כתב העת Biomacromolecules. המאמר יתפרסם גם בכתב העת המודפס בגליון חודש יולי.

התגלית עשויה לסייע ליצרני הפופקורן לייצר סוגים של גרעינים בעלי שיעור התפוצצות גבוה יותר. ידוע כבר זמן רב שההתפוצצות של הגרעינים קשורה בכמות מסוימת של לחות בגרעין(בין 15%-14.5%). אולם, נראה כי הסוד נעוץ במבנה הקליפה של הגרעין: כשקליפת הגרעין נסדקת, הלחות לא נאגרת בתוך הגרעין, ולא נוצר הלחץ שדרוש כדי שהגרעין יתפוצץ.

בסוגים מסוימים, הקליפה הופכת יותר עמידה ללחות ככל שהיא מתחממת, כך שהיא אוצרת את אדי החום בפנים בזמן שהלחץ גובר, הקליפה מתפוצצת, נשמע קול פצפוץ והגרעין תופח. אך בסוגים אחרים הלחות מצליחה לדלוף החוצה, כך שהקליפה נשארת שלמה, והגרעין פשוט לא מתפוצץ.

"נמצא שהסוגים שמשאירים בסוף הרבה גרעינים שלא תפחו, הם אלו שבהם הלחות דולפת מהר מדי החוצה", אמר ד"ר ברוס המקר. שיעור הגרעינים שלא התפוצצו בכל אחד מהסוגים נע בין 4% ליותר מ-45%. אפשר להניח שד"ר המקר ועמיתיו יודעים על מה הם מדברים: הם ניסו 14 סוגים של פופקורן, כולם מתוצרת אינדיאנה, ובדקו את שיעור ההתפוצצות של הגרעינים ואת רמת הלחות.

אחד המרכיבים העיקריים של הקליפה הוא תאית - פולימר שמורכב משרשראות של מולקולות פחמימות. על פי ממצאי המחקר, בסוגי הפופקורן הטובים יותר, "התאית עוברת שינוי, והופכת גבישית יותר", הסביר ד"ר המקר. בנוסף, נמצא שנוצרים קשרי מימן בין סיבי תאית סמוכים זה לזה. "הם יוצרים מחסום ללחות", הוסיף. נראה שההבדל בין קליפה קשיחה ובלתי עבירה לקליפה רכה קשור לכמות התאית בגרעין ולצורה שבה ערוכים הסיבים, הסביר המקר.

בעקבות המחקר יוכלו יצרני הפופקורן לעבור להשתמש רק בסוגים בעלי הקליפה הקשיחה, ומדענים יוכלו לפתח סוגי תירס שהקליפות של גרעיניהם יותר עמידות ללחות.

פרסומת

אולם, המקר הוסיף שאת המשימה הזאת הוא מתכוון להשאיר לאחרים. "זה היה פרויקט הפופקורן היחיד שעשינו עד היום", אמר המקר. "זה היה מעניין, אך אנחנו לא עובדים על פופקורן יותר. אני לא יודע, אולי זה בגלל כל הפצפוצים האלה".

לדברי המקור, שני יצרני פופקורן כבר הביעו עניין בממצאי המחקר. דוברת איגוד מגדלי הפופקורן של שיקאגו, ונדי בורסמה רפל, אמרה כי יצרני הפופקורן מעוניינים לשפר את המוצר שלהם, גם על ידי הפחתת מספר הגרעינים הלא מתפוצצים. "זה אחד מהדברים הקטנים והמרגיזים, שאיש לא יילחם עליהם, אבל חברי האיגוד שלנו תמיד מחפשים דרכים לשפר את המוצר".

הם יוצאים חצי מפוצצים. ככה אני אוהב אותם.

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"